תודה! :))

ברוך הבא!

החדר של נועה תמיד הרגיש לה קטן. גם שעברה לדירה משלה. עדיין חדר השינה תמיד היה קטן. ואז גם חדרים אחרים התחילו להרגיש קטנים. פתאום השירותים נהיו קלסטרופוביים. המטבח הצטמק ובאופן כללי לא היה לה מקום לזוז. היא ניסתה לזרוק כל דבר שנראה לה גדול. בהתחלה זה היה הפסנתר. ואחר כך השידה. לבסוף גם הספה הלכה. ועדיין החלל היה קטן והתכווץ עוד ועוד ככל שעברו הימים. פתאום הכל נהיה קטן. גם הבגדים. במיוחד התחתונים והגרביים. ועוד יותר החזייה. אז בהחלטה של פזיזות דעת החליטה לזרוק הכל חוץ מהמיטה כוננית הספרים הקטנה שליד הקיר ומנורה. אפילו את הנעליים והבגדים זרקה וחיה אך ורק על קופסאות שימורים ומאוורר קטן פצפון כי גם את המזגן זרקה. הטירוף הגיע לממדי שיא כאשר החליטה שהדירה עצמה גם היא קטנה והיא צריכה לעבור דירה במקום מרווח בהרבה. סוויטה. דירת סטודיו אולי. אך הדבר היחידי אשר הצליחה לסדר לעצמה היתה דירת ארבע חדרים בהרצליה. דירה יפה מאוד רק שעדיין הרגישה לה קטנה. אז היא עשתה מעשה נועז והשתלטה על גג הבניין. מרווח לכל הדעות אך גם זה לא היה מספיק. היא החלה לזרוק דברים מבעד למעקה ולמטה לרחוב. עציצים. כסאות פלסטיק. בגדים על חבל הכביסה. הכל רק שיהיה לה קצת מקום. לבסוף עד שמיצתה את כל האופציות והכל הסתדר בערמה יפה ומכובדת על המדרכה החליטה שגם השמיים קטנים קצת ואם חושבים על זה אז גם כדור הארץ. היא צרחה מלוא ריאותיה "אני רוצה קצת ספייס למען השם". זה היה הזמן שבו הגיע הרופא ונתן לה כדורים. היא הסכימה לקחת. ומאז היא שוכבת במיטה בחדר שלה. עדיין קטן לה אבל לפחות קצת יותר נסבל.

טלוויזיה מרצדת ברקע
היא יושבת ובוהה
לא בטלוויזיה היא בוהה בנקודה בקיר
אבל הריקוד הזה של הטלוויזיה נותן חיים במקום הזה עכשיו. עכשיו היה אמור להתחיל היום כבר או להגמר היא לא זוכרת אם היא תחשוב על זה שתי דקות היא תדע בדיוק איזה יום היום ואיזה שעה אחר כך היא תוכל להיזכר גם מה עכשיו היא הייתה אמורה לעשות ואז אם היא תיתן לעצמה לחשוב על זה עוד כמה דקות בלי לברוח היא תיזכר בכל המשימות מהבוקר שהיו אמורות לקרות אבל הם לא קרו יש לה כאבי שיניים אז היא יכולה לחשוב לעצמה כן בגלל הכאב שיניים לא עשיתי כלום והרי אי אפשר לעבוד עם כאב שיניים כולם יודעים.
עכשיו השכן שלא חבר שלה אבל הם כאילו חברים דופק בדלת הם יצאו להליכה או משהו אה בעצם הם לא יצאו לשום מקום כי סגר נכון?
אז הוא דפק בדלת ועכשיו צריך להגיד לו כן אתה זוכר שסגר נכון לא הולכים לשום מקום.
לחפש נחמה כשאתה צריך נחמה זה הדבר האחרון שאתה יכול לעשות. הרי כאילו כל זמן אחר בעולם לחפש נחמה אולי תמצא אבל ברגע הזה שבאמת באמת היית צריך קצת נחמה מאיזה מישהו אז פתאום זאת הטעות הכי גדולה בדיוק בזמן הזה כל העולם רק רוצה שלא תהיה חלש עכשיו לא יכול לסבול את החולשה שלך עכשיו. כל זמן אחר תבוא פשוט זה לא הזמן לחפש נחמה כשאתה צריך אותה באמת תמצא אותה לבד ולא במישהו
אני סוגרת את הדלת לא זוכרת שזה לא היה עוזר
לבד כרגע יותר טוב
נקום נכין משהו לאכול הכי כדאי מה יש ביצים ויש את הבשר הזה הטעים שהתבשל כל הלילה בתנור כן אפשר להכין משהו טעים מכל זה עם קצת רוטב חריף שהתססנו.
כבר חושך עצוב להיות ערים בחושך איזה יצירת מופת עכשיו היא יוצרת זורקת במחבת חמאה במחבת החם וקצת בשר מפורק שמן ועסיסי מהצלי של הלילה הוא עושה את הקולות הכי יפים בעולם של תססס תססס מזיזים אותו קצת ומוסיפים שתי ביצים הם מבעבעות כל כך יפה זורקים שם שתי עגבניות קטנות קצת מלח פלפל איזה פטריה קטנה שמוציאים במדף מקרר אחד והופה ארוחת גורמה פה מתארגנת כל כך יפה חבל שהיא לא מהאנשים האלה שמעלים הכל לאינסטגרם זה לא שהיא לא חושבת על זה אולי תתחיל אבל זה מ***** מצד שני איך עוד אפשר לבשל כל כך יפה כשאתה רק רוצה שמישהו יראה את היופי הזה הכי טוב היה אם עוד אנשים היו פשוט פה לאכול את זה כן זה היה הכי טוב אז בינתיים טוב בינתיים היא פשוט אוכלת זה כיף הנה כבר הייתי בשני חדרים היום הייתי במטבח עכשיו וקודם בסלון עוד מעט אני אלך לחדר שינה והנה עשיתי דברים בשלושה חדרים

איזה כיף!!

זהו חדר השינה שלנו,
שלך ושלי
אבל אתה לא נוכח בו
צמצמת את עצמך
או אולי לא היה לך
צורך להשאיר יותר מריח
ואיזו גרב סוררת
מתחת למיטה.
ולאט לאט
כמו פולש שקט
מתחת לאפך
יצרתי לי
חדר משלי.
(באהבה לורג'יניה וולף)