יצא לי לחשוב אתמול על דמויות. על מה הופך דמות לכזאת שנצרבת בדעתנו. לישות או מהות שאנחנו לא יכולים לשכוח. שמלווה אותנו עוד ימים רבים, ולפעמים גם שבועות, חודשים ושנים אחרי שסיימנו לקרוא את הספר.

ניסיתי להיזכר בדמויות שאני אהבתי, דמויות שנגעו לליבי, ונזכרתי בהאנה. האנה היא הילדה הקטנה ביותר במשפחת לי, שעומדת במרכזו של הספר כל מה שלא סיפרתי. (תקראו, תקראו!) האנה היא טעות. ההיריון שלה לא היה מתוכנן. יותר מזה, ההיריון שלה די קלקל שם כמה תוכניות במשפחה, והאנה גדלה כילדה שאף אחד לא רואה. היא שקופה למחצה. היא אפילו למדה להתנהל כשקופה למחצה. היא הולכת בבית על קצות האצבעות, אף אחד לא מבחין בה והיא מבחינה בכול. ומחכה, כל כך מחכה, שמישהו יראה אותה. שמישהו סוף סוף יספור אותה.

ספר במדבר, שאותו נתחיל לקרוא השבת, מתחיל בפרשת במדבר. פרשת במדבר מתחילה בספירה. ספירה של כל העם.

ניסיתי להבין מה מטרת הספירה כאן. רשב"ם אומר, "לפי שמעתה צריכים ללכת לארץ ישראל", אבל הספירה מתרחשת "בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (במדבר א, א). יש להם עוד איזה שלושים ושמונה או שלושים ותשע שנים להסתובב במדבר. עכשיו, נכון שזה קורה לפני חטא המרגלים – שבגללו הגיע העונש להיתקע במדבר ארבעים שנה, ובכל זאת לא נחה דעתי.

אהבתי יותר את הפירוש של רש"י: "מתוך חיבתן לפניו מונה אותן כל שעה". זה מקסים! ה' אוהב את בני ישראל, ולכן הוא סופר אותם. אין לנו "האנה" בין בני ישראל. רואים אותנו! סופרים אותנו! לכל אחד ואחד מאיתנו יש משמעות.

וחשבתי על זה גם בהקשר של הטקסטים שלנו (כמובן. בשביל זה אנחנו כאן…): האם לכל דמות בטקסט שלכם יש משמעות? האם אתם סופרים כל דמות?

זה בסדר שתהיה בטקסט שלכם דמות כמו האנה שרק אתם סופרים, שרק אתם יודעים מה התפקיד שלה, גם אם אף אחת מהדמויות האחרות לא רואה אותה. לדמות כזאת יכול להיות תפקיד מאוד מאוד חשוב. להאנה למשל יש תפקיד עצום, הקורא לא יוכל לפספס אותו. אבל אם הייתה בספר עוד דמות כמו האנה – שממלאת בדיוק את אותו התפקיד – היא הייתה מיותרת.

שימו לב שלכל דמות בטקסט שלכם יש תפקיד משלה, שלכל אחת יש חשיבות ומשמעות. ואת הדמויות שלא עונות על התנאים – שחררו. יום אחד אולי תמצאו להן מקום בסיפור אחר.

בהצלחה!