לפני עשר שנים לפחות, השתתפתי בסדנת כתיבה מהסוג הישן והטוב. סדנת כתיבה שבה מלמדים את יסודות הכתיבה. כל שיעור מוקדש ליסוד אחר. פיתוח דמויות, דיאלוגים, סודות ושקרים… כאלה. אתם בטוח מכירים.

אחד מהשיעורים בסדנה הוקדש לעולם. עולם זה עניין קריטי. אנחנו צריכים לדעת איפה הסיפור שלנו מתרחש. באיזה אקלים פיזי, באיזה אקלים תרבותי. כל זה מקבל משנה תוקף כשמדובר בפנטזיה. ואכן, אותו שיעור הלך יותר לכיוון של פנטזיה. היינו צריכים לקחת את העולם שאנחנו חיים בו, כמו שאנחנו מכירים אותו, ולתת לו טוויסט אחד. ואז, בתוך העולם הזה – לכתוב את הסיפור שלנו.

הטוויסט שאני בחרתי אז היה איפוס של הזיכרון ביום קבוע בשנה. יש בוקר אחד שבו כולם מתעוררים במצב של דף חלק. הם לא זוכרים מי הם, אלו קשרים יש להם בחיים, איפה הם עובדים… לא זוכרים כלום. הכול מתחיל מהתחלה. פעם בשנה, כל שנה.

הדמות המרכזית שבראתי בעולם הזה היתה הארכיונאי. זה שיש לו פטנטים. זה שמכין את עצמו.

שם בערך נגמר הסיפור מבחינתי. לא המשכתי עם זה הלאה, ואני חושבת שזה גם לא יקרה, אז הנה לכם רעיון אחד, אם מתחשק לכם. אני חושבת שיש בו המון פוטנציאל.

אבל הנה עוד רעיונות:

בפרשת בא נמשכת מסכת המכות שמרעיף משה בשליחות ה' על המצרים, וכל מכה כזאת מייצרת עולם רגיל כמו שאנחנו מכירים, עם טוויסט אחד קטן שמשנה אותו לחלוטין, ואפשרויות כמעט בלתי מוגבלות לסיפורים:

מה עושים כשבוקר אחד, כשפותחים את הברז, יוצא ממנו דם במקום מים? מה קורה למי שגילה את זה באיחור?

מה עושים כשהעולם כולו מלא בצפרדעים, או בכינים? מה כשהעולם כולו מתמלא ארבה? שימוש מודרני מרתק ברעיון הזה נעשה בסרט ימים ברקיע (Days in haven) שיצא בשנת 1978 בכיכובם של ריצ'רד גיר, ברוק אדמס, סם שפרד ולינדה מאנז.

מה עושים כשבחוץ מכה ברד קטלני?

מה עושים כשבחוץ שורר חושך מוחלט, חושך סמיך כל כך שבקושי אפשר לזוז בתוכו? מה קורה אם הוא מפעפע לתוך הבית?

לסופרים ולציידי רעיונות אחרים, הפרשות שאנחנו קוראים בשבתות אלו הן חנות ממתקים מלאה בטריגרים והפתעות.

קחו לכם כמה דקות ובראו לכם עולם חדש מופלא על בסיס איזה טוויסט. אחר כך זרקו פנימה איזו דמות, ובואו נראה יחד מה יקרה לה, ואיך זה יגמר.

יהיה מעניין!

**

עולם הוא אחד האלמנטים החשובים בסיפור. מנקודה לנקודה תעזור לכם לפענח את האלמנטים החשובים ביותר בסיפור שלכם ולקצר את תהליך הכתיבה.