תרגילי כתיבה

אחד מעיר ושניים ממשפחה

בתחילת פרשת בשלח יוצאים סוף-סוף בני ישראל מארץ מצרים, זה אמור להיות הסוף השמח של כל השנים הקשות שעברו עליהם במצרים. קץ העבדות! גאולה! חירות! אבל כל אלה לא מגיעים ללא מחיר. כבר בפסוק השני בפרשה כתוב: "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות יג, יח). עכשיו, יהודים, מה שהם יודעים לעשות הכי טוב (הכי טוב, אני אומרת לכם), [...]

תתארו לכם עולם

לפני עשר שנים לפחות, השתתפתי בסדנת כתיבה מהסוג הישן והטוב. סדנת כתיבה שבה מלמדים את יסודות הכתיבה. כל שיעור מוקדש ליסוד אחר. פיתוח דמויות, דיאלוגים, סודות ושקרים... כאלה. אתם בטוח מכירים. אחד מהשיעורים בסדנה הוקדש לעולם. עולם זה עניין קריטי. אנחנו צריכים לדעת איפה הסיפור שלנו מתרחש. באיזה אקלים פיזי, באיזה אקלים תרבותי. כל זה מקבל משנה תו [...]

רגע של שיקוף

זהו זה. הגענו ליום האחרון באתגר. אם הגעתם עד כאן – עבדתם קשה. ממש ממש קשה. כל הכבוד! מחר אנחנו נפגשים בכנס נקודת מפנה 6, לחגוג יחד את סיום 30 ימי האתגר, ואת 365 ימי הכתיבה שיש לנו כל שנה, כי זה מה שאנחנו, אנשים כותבים. רגע לפני זה, אני מזמינה אתכם להסתכל על מה שעברתם ב-30 הימים האחרונים, (ואם עשיתם ננו ואז הגעתם לכאן, אי אפשר להתעלם מזה, [...]

אל המבוך

איזה מדהימים אתם שאתם עדיין כאן! היום תרגיל קצרצר ופשוט, בלי סיפורים ובלי עניינים: קחו את הגיבור שלכם, זרקו אותו לתוך מבוך של מראות, ותבדקו מה קורה לו. מה הוא רואה? מה הוא מרגיש? איך הוא מתמודד? לכו לכתוב! מוזמנים להעלות לכאן לתגובות את מה שיצא, או לספר איך היה. זה הכול! ** זה התרגיל השמיני של אתגר 30 יום של כתיבה נובמבר-דצמבר 2019. לא מ [...]

לא רק שיקוף

בתרגיל הקודם אמרתי לכם שעברנו לעולם הבדיון, זוכרים? (כאילו שלא כל מה שאנחנו עושים כאן הוא בדיון...) אז הפעם אנחנו עומדים להשתולל. אבל ממש. אנחנו עומדים לעשות צעד נוסף אל מחוזות הפנטזיה. יהיה כיף, אל תתייאשו לי עכשיו! בשבוע שעבר היה לנו ראי מדבר. ראי שלא רק "מחזיר" מציאות, אלא אשכרה מחזיר תשובות. אצל שרק, למי שזוכר, הראי הזה שהוא אותו ראי [...]

ראי ראי שעל הקיר

עברנו יותר מחצי! אם אתם עדיין כאן – כל הכבוד! זה לא ברור מאליו בכלל. ואם עד עכשיו עסקנו במציאות ובנפש האדם, מכאן ואילך אנחנו עוברים לבדיון ו... המממ, כן, לנפש האדם. איך שהוא כשאנחנו מדברים על כתיבה זה תמיד יהיה נפש האדם. אז כמו שהבנתם מהכותרת, אנחנו עם שלגיה. זוכרים את שלגיה, נכון? תזכורת מהירה למי שילדותו אי שם בעבר הרחוק ולא מקריא סיפו [...]

דברים שרואים מכאן

לפני איזה שלושים שנה (הו, כמה זקנה אני שאני יכולה לדבר על דברים שקרו לפני 30 שנה! רגע, צריכה לנשום. חכו. חזרתי.) ובכן, לפני איזה שלושים שנה הייתה תערוכה לכבוד ארבעים שנה למדינה. (כן, אני יודעת שעברו יותר מ-30 שנה, אבל באמת, עזבו, אין צורך.) עכשיו אנחנו מדברים על 30 שנה, כן? יש סיכוי מצוין שאני מעוותת את כל הפרטים, זיכרון הוא עניין נכלולי [...]

מה המראה מפריעה לנו לראות?

איך אני אוהבת סיפורים חסידיים! לפני שנים רבות, כשהילדים שלי היו קטנים, האיש שלי היה מספר סיפור ליד שולחן שבת. כל סיפור התחיל במילים: "לפני בערך מאתיים שנה, בעיירה יהודית רחוקה..." ומשם זה המשיך לכל מיני כיוונים חינוכיים, כראוי לשולחן שבת, ולא תמיד בהתאמה למה שהתחולל בבית במשך כל השבוע. המסורת הזו התנהלה במשך כמה שנים, והבטיחה שסיפור חסיד [...]

הבית כמראה

קלייר קופר מרכוס היא חוקרת שמתעניינת בקשרים האישיים של אנשים לבתים שלהם. מרכוס טוענת שהבית הוא מראה סימבולית של האני. אנשים מביעים מי הם בעזרת הבחירות העיצוביות שלהם, רהיטים וחפצים. גם משברים ושינויים אישיים מתבטאים בעיצוב פנים ובבחירה של חפצים. מרכוס אף גילתה כי חפצים מסמלים עבור אנשים לא רק את מי שהם, אלא גם את מי שהם היו רוצים להיות. [...]

ואיך המשפחה?

משפחה זה מורכב. זה מורכב מאז בריאת העולם. זוכרים איך אדם זרק את האחריות בפדיחה הראשונה שלו ושל חווה? המילים המדויקות שלו, כשאלוהים קורא לו לסדר ושואל מה נסגר עם מה שסוכם ביניהם, היו: "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל". זריקת האחריות המפוארת הזו כפתה עליו את אחד הקלקולים הגדולים ביותר שבאו לעולם, שמגו [...]