תרגילי כתיבה

דברים שרואים מכאן

לפני איזה שלושים שנה (הו, כמה זקנה אני שאני יכולה לדבר על דברים שקרו לפני 30 שנה! רגע, צריכה לנשום. חכו. חזרתי.) ובכן, לפני איזה שלושים שנה הייתה תערוכה לכבוד ארבעים שנה למדינה. (כן, אני יודעת שעברו יותר מ-30 שנה, אבל באמת, עזבו, אין צורך.) עכשיו אנחנו מדברים על 30 שנה, כן? יש סיכוי מצוין שאני מעוותת את כל הפרטים, זיכרון הוא עניין נכלולי [...]

מה המראה מפריעה לנו לראות?

איך אני אוהבת סיפורים חסידיים! לפני שנים רבות, כשהילדים שלי היו קטנים, האיש שלי היה מספר סיפור ליד שולחן שבת. כל סיפור התחיל במילים: "לפני בערך מאתיים שנה, בעיירה יהודית רחוקה..." ומשם זה המשיך לכל מיני כיוונים חינוכיים, כראוי לשולחן שבת, ולא תמיד בהתאמה למה שהתחולל בבית במשך כל השבוע. המסורת הזו התנהלה במשך כמה שנים, והבטיחה שסיפור חסיד [...]

הבית כמראה

קלייר קופר מרכוס היא חוקרת שמתעניינת בקשרים האישיים של אנשים לבתים שלהם. מרכוס טוענת שהבית הוא מראה סימבולית של האני. אנשים מביעים מי הם בעזרת הבחירות העיצוביות שלהם, רהיטים וחפצים. גם משברים ושינויים אישיים מתבטאים בעיצוב פנים ובבחירה של חפצים. מרכוס אף גילתה כי חפצים מסמלים עבור אנשים לא רק את מי שהם, אלא גם את מי שהם היו רוצים להיות. [...]

ואיך המשפחה?

משפחה זה מורכב. זה מורכב מאז בריאת העולם. זוכרים איך אדם זרק את האחריות בפדיחה הראשונה שלו ושל חווה? המילים המדויקות שלו, כשאלוהים קורא לו לסדר ושואל מה נסגר עם מה שסוכם ביניהם, היו: "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל". זריקת האחריות המפוארת הזו כפתה עליו את אחד הקלקולים הגדולים ביותר שבאו לעולם, שמגו [...]

הכתיבה כמראה

כתיבה היא תמיד מראה. תמיד. לפעמים היא מראה של אירועי החיים שלנו (בספרי ביכורים רבים מאוד, אבל לא רק, מופיע סיפור ביוגרפי להפליא, לעיתים בכסות ולעיתים ממש כפי שהוא). לפעמים היא מראה של הנפש שלנו, או של הדעות שלנו, של הדברים שאנחנו מתאווים אליהם או סולדים מהם. לפעמים היא מראה של החברה, של הפוליטיקה, של סיטואציות ש"קראו" לנו, ביקשו להיכתב. [...]

מול המראה

לכאורה, אין פעולה יותר יומיומית מזו. אדם קם בבוקר, הולך לשטוף פנים, מרים את העיניים ורואה את עצמו. במראה. אני יודעת, אני יודעת, לא בכל בית יש מראה. יש כאלה שממש מתנגדים למראות. בואו נשים אותם בצד עכשיו, ככה לכמה דקות. שלא יפריעו לנו בדיון הזה, כי הוא מעניין. לפחות קצת. אז האדם הזה, שזה עתה שטף פנים, אולי אפילו צחצח שיניים, ועכשיו הוא עומ [...]

הדברים שמפרידים בינינו

לפני שנים רבות, כשכתבתי סיפורי חיים של אנשים, הגעתי פעם לקיבוץ דן כדי לפגוש אישה מתוקה, ניצולת שואה, שילדיה החליטו להוציא לאור את סיפור חייה. זו היתה עבודה נפלאה! מכיוון שקיבוץ דן ממש ממש רחוק מהבית שלי, קבעתי איתה פגישות בימי חמישי ושישי, ובלילות שביניהם ישנתי בצימר לא רחוק משם. תחושת הטיול השתררה עליי כבר כשיצאתי מתחום הנסיעות הרגיל של [...]

שמונה בסירה אחת

יש כל כך הרבה דברים שאפשר להגיד על פרשת נח, גם בהקשר של כתיבה. על מה אנחנו לא הולכים לדבר הדבר הראשון שאפשר להגיד על פרשת נח (ביחס לכתיבה, כמובן, רק ביחס לכתיבה), נמצא דווקא בסוף פרשת בראשית. פרשת בראשית נגמרת כך: ה. וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם ו. וַיִּנָּחֶם ה' כִּי ע [...]

למה לי מטאפורה עכשיו?

בואו נתחיל מ-מה זו מטאפורה. מטאפורה היא מילה ביוונית עתיקה, שמשמעותה היא 'הַשְׁאָלָה'. כשכותבים מטאפורות משתמשים במילים או במושגים מתחום אחד כדי להגיד משהו על תחום אחר. מה למשל? למשל "אש האהבה". כשאנחנו אומרים את צמד המילים הללו, אנחנו רוצים להגיד שאהבה היא כמו אש. היא יכולה לחמם ולהאיר ולשמח, והיא יכולה גם לשרוף ולכלות. רק לשם ההבהרה – [...]

אימאל'ה, כישלון!

לפני כמה שנים הייתי נפגשת בקביעות עם שתי חברות. אחת מהן עברה אז תקופה קשה מאוד עם הבת שלה. היא הייתה (ועדיין!) אימא מהממת ועוצמתית, וגם הבת שלה הייתה מהממת ועוצמתית, אבל בדרכים שונות. הורים זה מורכב באותו יום היא הגיעה לפגישה ונראתה עצובה מאוד. החברה השלישית שאלה אותה בעדינות מה קרה, ואז – מכירים את הקטע הזה שאתם יכולים להתמודד עם כל הרו [...]