אתן לך 2 טיפים :
1. כשלדמות יש מושא תשוקה (מטרה) גלוי ומושא תשוקה נסתר (לא מודע), הדמות אמנם שועטת לעבר דבר מסוים אך היא פועלת במספר רבדים, מה שהופך אותה לדמות עגולה. דוגמא ; בלש משטרה שמפענח רצח, פועל ברובד גלוי – מושא תשוקה גלוי (פענוח רצח). אך כדי להפוך אותו לדמות עגולה, נרצה להקנות לו מושא תשוקה נסתר, כגון, הרצון הפנימי (והלא מודע אולי) לשקם את נישואיו, להיגמל משתייה, להראות לעולם שהוא עדיין שווה משהו וכו'. האמת היא, שסיפורים ודמויות בנויים על מושאי תשוקה נסתרים מלכתחילה, מה שמאפשר כתיבה רוויות קונפליקטים.
2. סתירה בין אפיון לאופי = דמות עגולה. קלארק קנט מאופיין כדמות שלומפית, מבולבלת, חסרת בטחון וביישנית. באופיו הוא סופרמן, חזק ואמיץ בצורה בלתי רגילה. במילים פשוטות יותר, כשיש סתירה בין איך שהדמות נראית לבין מי שהיא באמת (פעולות תחת לחץ חושפות אופי) יש לנו דמות עגולה.
אלה שני טיפים שמוזכרים בספרו של רוברט מקי "סיפור". שווה לקרוא את הספר באופן כללי.
בהצלחה