זהו קובץ תרגילי הכתיבה שפורסמו בקבוצה אתגר 30 יום של כתיבה בפייסבוק לרגל פרוץ מהומות הקורונה. אין נושא שמאגד את התרגילים האלה, כמו שהיה באתגרים אחרים. הרעיון היה לשבור מחסומי כתיבה, לעורר למחשבה, להעלות אנרגיות, ולהתעודד במה שאנחנו הכי אוהבים.

רבים כתבו לי בפרטי כמה הם שמחים בתרגילים, שהם לא מספיקים להגיע אליהם, אבל אוספים אותם למתי שהוא, כשזה יסתדר… אז החלטתי לעשות את העבודה בשבילכם ולקבץ אותם עבורכם, להנאתכם.

 

תרגיל 1

אתמול דיברתי עם חברה. דיברנו ודיברנו ודיברנו, ואז היא אמרה לי: "את יודעת את כל הסודות שלי! בחיים לא הסתרתי ממך משהו," ואני מיהרתי לענות לה, "כן, גם אצלי זה אותו הדבר!" והשיחה נמשכה לה עוד קצת, ואז סיימנו, והלכתי להכין ארוחת ערב, ופתאום חשבתי לעצמי: מה? לא! כלומר, כן, לא היו לי סודות, אבל ממש לא סיפרתי הכול! וגם היו לי סיבות ממש טובות לא לספר הכול! היו דברים שלא סיפרתי כדי לא להשוויץ, והיו דברים שלא סיפרתי כי חששתי מהתגובה, והיו דברים שלא סיפרתי כי פשוט רציתי לשמור אותם לעצמי…

ומכיוון שהמוח שלי עובד בצורה אסוציאטיבית לחלוטין (פעם שמעתי שזו תכונה של מחוננים, ומאז אני מנחמת את עצמי בזה), מיד נזכרתי שיש ספר כזה – כל מה שלא סיפרתי – שזה ספר נפלא דרך אגב, מומלץ ממש, ומיד החלטתי שזה תרגיל ממש מעולה!

קחו דף ועט. טוב, פתחו קובץ. כתבו למעלה את הכותרת – כל מה שלא סיפרתי, ותתחילו לשפוך.

ותהיו בריאים! הכי חשוב שתהיו בריאים.

 

תרגיל 2

היום נעשה את התרגיל קצר – שיישאר לכם יותר זמן אשכרה לכתוב 😉

במקומות עבודה קוראים לזה הפסקות עישון או הפסקות קפה (למי שפחות בעניין של ניקוטין ויותר בעניין של קפאין), לעצמאים שיש להם בבית נטפליקס יש קטע של הפסקת פרק (לא צריך לתרץ את זה לאף אחד, אבל זו גם לא גאווה גדולה…)

אלה ואלה הם רגעים גנובים.

רגעים של הפסקה, של רגיעה, של לעשות משהו שעושה לך טוב כדי להפיג את המתח והלחץ והאינטנסיביות שאנחנו לכודים בה.

מה אתם עושים ברגעים הגנובים שלכם? אתם בכלל מצליחים לגנוב לכם כמה רגעים כאלו עכשיו?

קחו דף (טוב טוב, קובץ, הבנתי), כתבו למעלה את הכותרת רגעים גנובים, אל תחשבו יותר מיד, ופשוט התחילו לכתוב.

גנבו לכם עוד רגע ושתפו!

 

תרגיל 3

טוב, בסדר, אני יודעת שאתמול היה יום של התגרות… למי יש זמן לרגעים גנובים כרגע? סליחה. זה היה מכוער. לא יחזור על עצמו. אני לפחות אשתדל…

אז בתוך חיי היום-יום המשונים האלה – אני בטוחה שעולות בכם מדי פעם, כלומר כל בוקר וערב, כל מיני החלטות בסגנון של: היום הזה יהיה שונה לחלוטין! היום זה יהיה בשליטה! והכול יעבוד בדיוק לפי התוכניות!

כתבו סיפור קצר על יום כזה, שבו הכול הולך לפי התוכניות. אלה לא חייבות להיות התוכניות שלכם, אגב. זה יכול להיות בדיוני עד כדי פנטסטי לחלוטין…

 

תרגיל 4

זוכרים שהצעתי לכם לכתוב אתמול על יום שבו הכול קורה בדיוק לפי התוכניות?

זוכרים מה חשבתם עליי אז? (רמז: את אמיתית? מתי בדיוק דברים קורים לפי התוכניות? באיזה עולם דמיוני את חיה?)

אז הנה תרגיל קצת יותר מציאותי: כתבו על יום שבו כל, אבל כ-ו-ו-ו-ל התוכניות משתבשות.

והנה אפשרות אחרת, אפילו יותר מגניבה לטעמי, כתבו על יום שבו הכול קורה בדיוק לפי התוכניות, ומתברר שזה התסריט הגרוע מכול. שאם רק משהו היה משתבש – המצב היה הרבה הרבה יותר טוב.

אגב, אם תחשבו על זה אבל לאורך זמן – יש מצב שיצא לכם ספר (באורך מלא, כן? לא תרגיל) ממש ממש מעולה!

בהצלחה!

תרגיל 5

הרבה פעמים בחיים אנחנו פשוט עמוסים. אבל נורא! מין הרגשה כזאת של איזה 78 כדורים שצריך לג'נגל באוויר ללא הפסקה, ללא הרפיה, לג'נגל ולג'נגל ולא להרפות.

ואז משהו מסתדר. דבר אחד קטן, ופתאום שוב אפשר לנשום.

קרה לכם פעם?

ואולי אתם יודעים איזה כדור בדיוק צריך שמישהו כבר יבוא וייקח מכם כדי שזה יקרה?

כתבו על זה!

 

תרגיל 6

זוכרים שאמרתי שאין נושא מאגד לתרגילים שלנו, רק ניסיון לשבור מחסומים ולהפריח יצירתיות?

אז ברוח לא עקבית זו – קבלו את התרגיל הבא, וקודם, כרגיל, הגיג.

זוכרים איך עד לפני לא המון זמן נסיעה לחו"ל היתה עניין מקובל, לא מסכן-ציבור ואפשרי?

אז באותם ימים קרובים-רחוקים, קפצנו לחצי רגע לפראג. שם, במהלך השוטטות ברחובות, הגענו לחנות ספרים באנגלית. נכנסנו פנימה. הכניסה הייתה צרה משהו (מקום שהיום אתה מסתכל עליו ואומר – אין מצב לצאת מכאן בלי קורונה), אבל אם צלחת את המכשול הזה ונכנסת עד לסוף החנות – נגלו לפניך מדרגות לקומה תחתונה רחבת ידיים ומלאה בכורסאות שאפשר פשוט לשקוע בהן ולקרוא. לדעתי זה מוריד פלאים את הכמות הקניות, אבל מה אני מבינה במסחר.

בקיצור, מצאתי שם את הספר המדליק The Hole  שנכתב על ידי מישהו שאני אפילו לא מתיימרת לנסות לתעתק את השם שלו לכאן, אבל הציצו בתמונת הכריכה.

במרכז הספר יש חור והספר הוא ספר מצויר על יצור שעובר דירה ומגלה בה חור. החור הזה הוא לא חור קבוע. הוא עובר ממקום למקום וטורד את מנוחתו.

אפשר לחשוב על המסר הפילוסופי העמוק של החור הזה, על החורים שמלווים אותנו בחיים שלנו; אפשר לחשוב על הגימיק, ומה אפשר לעשות עם מין גימיק כזה; ואפשר לחשוב גם איך פגם הופך ליתרון.

וזה מה שאני מזמינה אתכם לעשות היום! חשבו על גימיק וכתבו סיפור סביבו. לחילופין – חשבו על פגם שמלווה אתכם בחיים, או על מחסור או חיסרון, ונסו להפוך אותו ללימונדה. או ללימונצ'לו.

וספרו מה יצא! אני מתה לדעת!

תרגיל 7

ובכן, גם בעניין של חוסר עקביות אני לא ממש עקבית. החלטתי להתייחס לזה כמשהו חיובי. סתם כי יותר נעים להתייחס לעצמך בצורה חיובית מאשר בצורה לא-חיובית, שלא לדבר על שלילית. לא ככה?

אז הנה עוד תרגיל בהשראת ספר ילדים.

הספר Black and White של הסופר דיויד מקאולי מסרב להיכנע למוסכמה החברתית שדורשת מאתנו איזה קו מחשבה אחד בהיר וקוהרנטי. למה להסתפק בסיפור אחד כשאפשר לכתוב ארבעה סיפורים במקביל?

וכך מתנהל הספר: כל דאבל מחולק לארבעה חלקים, ובכל חלק מסופר סיפור שונה לחלוטין.

מה יקרה בסוף? מה הקשר בין הסיפורים והאם יש קשר כזה? איך בכלל קוראים ספר כזה?

לחלק מהשאלות יש תשובה, חלקן פתוחות לדמיון של כל קורא וקורא.

זה מזכיר במידה מסוימת את הספרים שהיו לפני אלפי שנים, כשהייתי נערה, שבהם בסוף כל עמוד יכולנו לבחור מה יקרה עכשיו, ולעבור לעמוד המתאים למה שבחרנו. זוכרים את הספרים האלה? אתם לא חייבים לענות, זה יסגיר את הגיל שלכם…

מה עושים עם זה?

פותחים את הראש!

חשבו על רעיון יצירתי לסיפור מסוג חדש שטרם ראינו!

בהצלחה!

תרגיל 8

לפני יומיים נחת בוואטסאפ שלי טקסט מבריק שמתאר את השפעותיה של הקורונה לטווח ארוך. הייתי מעלה אותו לכאן, אבל הוא דורש ידע מקדים, ואני לא יודעת עד כמה הידע המקדים קיים כאן.

אבל חשבתי שזה אחלה תרגיל!

לבשו לרגע את כובע ההיסטוריון, וספרו על הקורונה ממרחק של זמן. מה דעתכם? יהיו לה השפעות לעתיד הרחוק? בעוד שנה נגיד? או שנתיים? או מאה? אל תנסו לתאר את כל העולם שאחרי הקורונה. מספיק לעשות זאת מנקודת ראות אחת צרה: דיילת אוויר, פקידת דואר, מנהלת הוועדה לתכנון בריאות, כל מקצוע מונפץ חדש שתחפצו בו…

מותר לגייס הומור! אפילו רצוי!

ואני אחשוב עוד קצת. אולי אעלה את הטקסט בתגובה…

כתבו ושתפו!

תרגיל 9

בספר "קסם גדול" אליזבט גילברט כותבת על הרעיונות ואיך יש להם חיים משלהם. אם אני זוכרת נכון, גילברט טוענת שהרעיונות הם לא שלנו. הם סוג של מבקרים אותנו. ואם לא נשתמש בהם, הם ימשיכו הלאה, אל מישהו אחר. מישהו אחר יכתוב את הסיפור שלנו.

אז אני חושבת שיש להם עוד תכונה לרעיונות האלה. הם מסוגלים להיות עקשנים. והם עשויים לתקוף מכמה חזיתות. ולא לוותר.

והרעיון הזה – לא מוותר. לא משנה לאן אני מסתכלת, הוא שם!

אז הנה אני מעבירה אותו אליכם. עוזרת לו להמשיך הלאה…

חשבו על דבר אחד שאתם ממש ממש אוהבים. זה יכול להיות שוקולד, או קפה, או מסיבות הומות אדם, או לחם. אפילו לחם.

ואז יום אחד מודיעים לכם שאסור. כי זה חמץ. כי זה מדבק. כי אתם אלרגיים.

מה אתם עושים? נכנעים למצב? נאבקים? מנסים למצוא את הדרך להמשיך למרות הכול? שמים פס וממשיכים ומה זה משנה, כולנו נמות בסוף?

כתבו קטע קצר!

(ושלא יתפרש אחרת: אל תצאו למסיבות הומות אדם עכשיו!)

תרגיל 10

הפעם קצר:

שעת לילה מאוחרת, אתם לבד בבית, עסוקים בענייניכם.

לפתע כבה האור, ואפלה יורדת על הבית.

אתם מדליקים פנס, ולאורו נגלה לכם משהו שאתם יודעים במאה אחוז שלא נמצא שם באמת, שלא היה שם מעולם.

מה זה?

בהצלחה, ושבת שלום!

תרגיל 11

הסיפור הזה נגמר כבר מזמן, לפני שנים, אבל הוא לא נגמר באמת.

ישבתם יחד ברכב שלו, אחרי דייט מוצלח.

הוא שאל: "תתחתני איתי?"

ענית: "כן. ברור."

"מחר נספר להורים," הוא הבטיח, והוריד אותך בפתח הבית.

זו הייתה הפעם האחרונה שראית אותו או שמעת ממנו משהו.

ועכשיו, רק קפצת לסופר למשהו קטן אבל קריטי, והוא עומד שם מולך.

מה את עושה?

כתבו פסקה!

תרגיל 12

יש מילים זנוחות.

כן כן, יש דבר כזה. מילים נפלאות שאנשים לא מכירים באיכות שלהן, מזלזלים בהן, לא משתמשים בהן יותר.

יש לכם הזדמנות לגאול אותן משממונן, מערימות האבק שהצטברו עליהן.

כתבו רשימה של חמש מילים זנוחות כאלה, והכי טוב שתכתבו אותן בתגובה!!

ואז כתבו סיפור קצר שבו תשלבו את חמש המילים האלו ותשיבו להן את כבודן האבוד.

בהצלחה!

תרגיל 13

מה אתם יודעים, היום הוא יום הנסיך הניגרי!

טוב, לא באמת.

אבל 7 באפריל, מאז 2013 הוא יום של מתקפות סייבר של האקרים ששמו להם למטרה למחוק את ישראל מהרשת. (הציצו בערך OpIsrael בוויקיפדיה).

כפי שאתם רואים, בינתיים זה לא כל כך הצליח, ואני מאמינה שזה גם לא בדיוק יעבוד להם היום. או בעתיד.

אבל, נסיך ניגרי! נסיך ניגרי זה מגניב!

תארו לעצמכם שהמייל הזה שכבר קיבלתם מיליון פעם, ואתם יודעים שהוא ניסיון לגנוב מכם – תארו לכם שהוא אמיתי! תארו לכם שנסיך ניגרי באמת היה פונה אליכם! תארו לכם שהייתם שמחים לדבר עם נסיך ניגרי! איך זה היה ממשיך משם?

כתבו פסקה!

תרגיל 14

אם כבר דיברנו על פשעי מחשב, בואו נשחק בזה עוד קצת.

חבר שלך נעצר.

הוא מתקשר לבקש עזרה.

את שואלת מה קרה, והוא אומר איזה משהו עמום, וגם שאין לו הרבה זמן, ומתחנן שתיכנסי לדירה שלו, תפתחי את המחשב, ותתחילי למחוק ממנו קבצים שנמצאים במיקום מסוים.

את מגיעה למקום בחשש, כל הדרך את מרגישה כאילו מישהו מסתכל עלייך, אבל את מוצאת את המפתח בקלות, נכנסת לדירה, נכנסת למחשב ו… מוצאת שם תיקייה בשם שלך.

מה יש בה?

תרגיל 15

קיבלתם מתנה.

זו מתנה שכותבים, כמוכם, יהרגו בשבילה.

החלטתם להחזיר אותה.

למה?

תרגיל 16

היום, כשהגשם המשונה הזה ירד וירד, ותהינו מה נסגר, האיש שלי אמר, "זה לא כזה משונה, גם בפסח בשנה שעברה ירד גשם, זוכרת?" זכרתי, אבל זה היה משונה גם אז. איזה משונה זה ששני אירועים משונים פתאום הופכים למשהו שהוא איכשהו הגיוני, לא?

אז לכבוד הגשם שהגיע, חשבתי על התרגיל הזה:

הגשם לא מפסיק לרדת. הוא לא מפסיק לרדת כבר חודשים. יום ולילה, שעה אחר שעה, ללא הפסקה. האדמה רוויה כל כך שצמחים מתחילים להרקיב ולמות. הנסיעה בכבישים מסוכנת עד בלתי אפשרית. סכר דגניה נפתח ומסתמנת הצפה באזור ים המלח, והגשם לא מפסיק.

ויש איזו מחשבה שתלויה בקצה ההכרה שלכם. בהתחלה התעלמתם ממנה, אבל לאט לאט אתם מאפשרים לה לחדור: היום שבו הגשם התחיל – משהו משונה קרה ביום הזה. ואם רק תיזכרו מה בדיוק זה היה – תבינו איך אפשר לעצור את הטירוף הזה.

כתבו סיפור!

תרגיל 17

תכף תכף זה יקרה:

הקורונה תתפוגג, הסגר ייפתח.

אנשים יצאו שוב לרחובות, מאושרים, מלאי פליאה, לבושים במיטב מחלצותיהם סתם כי התגעגעו למיטב מחלצותיהם. ואתם תלכו לסופר. כי איזה כיף זה שאפשר לעשות קניות בלי לעמוד מחוץ לחנות בתור של שבעה אנשים שלוקח שעה, וכמה נעים לבדוק מוצרים על המדפים בלי כפפות ומסכה, וכמה מפליא זה שאפשר לתכנן מה לבשל תוך כדי סיבוב בסופר, כי לא חייבים לתקתק את העניין ולצאת החוצה כדי שאחרים יוכלו להיכנס.

ולפתע יישמע מין קול כחכוח במערכת הכריזה, ואחת-שתיים-ניסיון-אחת-שתיים-שומעים אותי? ואז הכרוז יקרא בשמכם ויגיד…. ?

מה הוא יגיד?

כתבו סיפור!

תרגיל 18

יום נוסף נגמר סוף סוף.

רגע לפני שאתם נשכבים במיטה אתם נושאים תפילה שמחר הכול ייראה שונה לגמרי – בלי מריבות של ילדים, בלי בישולים אין סופיים, בלי "אימא משעמם לי" שוב ושוב ושוב, בלי דיווחי קורונה ומלחמות היהודים בפוליטיקה, בלי כלום. ואתם נשכבים במיטה ונרדמים.

למחרת בבוקר, אתם מתעוררים ומגלים שהכול נעלם.

אתם שוכבים במרחב לבן לחלוטין, שקט לחלוטין, ריק לחלוטין.

מה קורה עכשיו?

כתבו סיפור!

תרגיל 19

אחרי פסח שמח!

אני מקווה שאני תופסת את כולכם על בטן מלאה חמץ ונפש שלווה ורגועה.

הנה התרגיל של היום:

אתם יושבים בגינה או בפארק (אין, אין קורונה. עולם בלי קורונה!) וכלב קטן ובודד ועצוב מתיישב לידכם. הוא נושא אליכם זוג עיניים גדולות ועצובות. יש בו משהו מהפנט, שלא מאפשר לכם להסיט את המבט, להתעלם ולחזור לשגרת יומכם. ואז אתם מבחינים בקולר שלו. על הקולר תלויה לוחית קטנה, ועליה כתוב: "אם מצאתם את החתול שלי, בבקשה התקשרו למספר – xxx-xxxxxxxx".

זה בוודאות לא חתול. משהו ממש מוזר קורה כאן.

אתם מוציאים את הטלפון מהכיס ומחייגים.

כתבו ושתפו!

תרגיל 20

טוב, זה הולך להיות ממש ממש נחמד.

אם אתם משכשכים בברכת הסופרים זה זמן מה, ייתכן שכבר יצא לכם לשלוח כתב יד להוצאה כלשהי.

אם שלחתם כתב יד להוצאה כלשהי, ודאי יצא לכם לקבל מכתב דחייה לפחות פעם אחת.

לא כי אני מזלזלת בכם, חס וחלילה, באמת שלא! בגלל הסטטיסטיקה… אני לא חושבת שהיה אי פעם בימי האנושות סופר שלא קיבל לפחות מכתב דחייה אחד.

ואם לא קיבלתם מכתב דחייה על כתב יד, אולי קיבלתם מכתב דחייה על משהו אחר. קבלה למוסד לימודי למשל, קבלה לעבודה, משהו.

אז הנה משהו נחמד (כמו שהבטחתי למעלה):

כתבו מכתב דחייה למכתב הדחייה שקיבלתם, והסבירו למה מכתב הדחייה שקיבלתם לא מקובל עליכם!

אתם לגמרי מוזמנים לבחור את הנושא שבו כל ההתכתבות הזאת עוסקת.

בהצלחה!

תרגיל 21

הקטע של המכתבים מוצא חן בעיניי. בואו נמשיך עם זה!

באחד המדפים אצלי בבית, מדף שאפילו לפני פסח אני לא מנקה – יש קופסה מלאה במכתבים. כולם מלפני עשרים שנה לפחות. יש שם מכתבים מאנשים שהכרתי בכל מיני מחנות נוער ואחר כך נשמר בינינו קשר מכתבים; התכתבויות עם החברה הכי טובה שלי מאותם ימים מהחופש הגדול, התקופות שבהן לא נפגשנו; יש מכתבים מילדים מהעולם שמעולם לא פגשתי אבל התכתבתי איתם שנים; יש מכתבים מהאיש שלי, מהצבא, כתובים על דפי פנקס מהוהים, הם הגיעו אליי מהוהים; יש שם מכתב פרידה ממישהו שלא ידעתי שהיה לנו קשר שצריך לסיים בפרידה… כל מיני.

אני בטוחה שאם אפתח את הקופסה הזאת שוב היום, אמצא שם מכתבים שלא זכרתי בכלל.

אבל תארו לעצמכם שאתם פותחים את הקופסה הזאת, רק שהיא לגמרי שלכם, ומוצאים בה מכתב שממוען אליכם, עדיין סגור, ובאמת מעולם לא קראתם.

ממי המכתב הזה?

מה כתוב שם?

שתפו!

תרגיל 22

רגישות תחושתית.

לא ידעתי שיש דבר כזה, כלומר מושג כזה, עד שהיו לי ילדים. המחקר כבר התפתח מספיק כדי להכיר בזה כנראה.

פתאום הייתה סיבה אמיתית, מדעית, מוכחת אמפירית, לזה שאם אני לא מוציאה את הפתקים של הבגדים לפני שאני לובשת אותם – הם מוציאים אותי מדעתי, לזה שאם יש לי ריח של אוכל בחדר – אני לא מצליחה להירדם, לזה שאני כל כך מודעת לאורך הציפורניים שלי בשנייה שהן מתחילות לצמוח ולא מסוגלת לעשות כלום לפני אני גוזרת אותן שוב.

עכשיו – העניין של הפתקים והריח של האוכל הוא מוכר, הרבה אנשים אומרים את זה. אבל הקטע של הציפורניים? עד כה לא שמעתי אף אחד מזכיר את זה אפילו. זו חשיפה ראשונה כאן! מטורף!

מה הדבר הקטנטן הזה שהוא לגמרי חלק מכם ואף אחד לא יודע? (מותר גם להמציא!)

כתבו סיפור!

תרגיל 23

יום השואה היום.

לכולנו יש סיפורי שואה – מבני משפחה שניצלו, ממסע לפולין, מביקור ביד ושם, בהשתתפות בטקסים.

שתפו אותנו בסיפור השואה שלכם.

תרגיל 24

אני לא יודעת מה אתכם, אבל אותי העובדה שראשינו ויועצינו הגיעו להסכמה ואשכרה עומדת לקום ממשלה – תפסה לגמרי בהפתעה. הייתי משוכנעת שאנחנו הולכים לעוד מערכת בחירות.

זה הזכיר לי את היום שאחרי הבחירות בארצות הברית כשטראמפ עלה לנשיאות. באותו בוקר הגעתי לסן פרנסיסקו עייפה ורצוצה, האיש שלי כבר היה שם באיזה כנס וחיכה לי. לבד לבד עליתי על מונית בשדה התעופה (אני יודעת, יותר זול אוּבֵּר, אבל האינטרנט בטלפון שלי לא עבד), ונסעתי העירה לפגוש את אלוף נעוריי.

בתוך המונית, באופן לגמרי לא מפתיע, היה נהג מונית, ואתם יודעים איך זה נהגי מוניות – הם ידידותיים, ויש להם דעות נחרצות בעניינים שונים, ודאי בענייני פוליטיקה, והנהג הרצה באוזניי את משנתו לאורך כל הדרך. זו סן פרנסיסקו. אתם יכולים לנחש מה הייתה משנתו.

אבל עזבו את סן פרנסיסקו ואת משנתו.

צאו לרחוב (וירטואלית, כן?) עלו על מונית שיושב בה נהג נמרץ ונלהב בעל משנה סדורה בנושא כלשהו, ממש כל נושא בעולם, רק שהיא שונה לחלוטין מהמשנה שלכם באותו העניין, וכתבו דיאלוג ביניכם.

ושתפו! אני מחכה בהתרגשות לקרוא!

תרגיל 25

לילה, מאוחר, ואתם לא מצליחים להירדם.

אתם מתהפכים ומתהפכים במשך מה שנראה לכם כמו שעות לאין מספר, וכשאתם מבינים שאתם רק מעצבנים את עצמכם ומתעוררים עוד יותר, אתם מחליטים להשקיט קצת את המוח באיזה סרט קליל.

אתם מדליקים את הטלוויזיה, בוחרים משהו שנראה כמו קומדיה מטופשת שתרדים אתכם במהירות, וכמה דקות אחרי שהסרט מתחיל אתם מגלים שני דברים:

  1. זו לא קומדיה.
  2. הסרט הזה מדבר עליכם.

מה קורה שם?

כתבו סיפור!

תרגיל 26

איך אתם עם ה-dark side?

מתחשק לכם לשחק עם משהו קצת אפל?

לי מתחשק! אבל אפלה מוחלטת גדולה עליי. נלך על אפלה לייט.

תארו לעצמכם שבאמצע ארוחה אתם מתחילים להיחנק, ותוך כדי, כשאתם מפרפרים בין חיים למוות, משהו מבזיק לכם מול העיניים. רק שאלה לא החיים שלכם. מה זה?

כתבו סיפור!

תרגיל 27

הפעם אחד קצרצר אבל ממזר:

תנו כותרת לספר שתכתבו על החיים שלכם (ממואר)

תרגיל 28

ערב יום הזיכרון היום, והפעם אחד המשונים.

הטקסים מבוטלים, ההורים השכולים מתבקשים לא להגיע לקברי הבנים, קרובים וחברים לא מגיעים לבקר. הקורונה כופה עלינו שינויים, והשינויים האלה מגיעים בלי שום הכנה, בלי שום אזהרה, בלי שום בדיקת היתכנות.

במהלך האתגר השתדלתי להביא תרגילים שיהיו יותר מכול "כיפיים", אבל היום לא יום כיפי, וגם מחר לא.

מחר לא אעלה תרגיל. ביום העצמאות אעלה את תרגיל 29, למי שיתחשק, וביום חמישי אעלה את התרגיל האחרון שלנו לאתגר הזה.

היום מזמינה אתכם לשתף בקשר האישי שלכם ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, ושלא נדע עוד צער.

תרגיל 29

ספרו על הרגע המדויק שבו יצאתם לעצמאות!

ותיהנו מהיום הזה! גם אם קצת אחרת מכפי שאתם רגילים…

תרגיל 30

וירוס הקורונה, זה שגרם לנו להתחיל את האתגר הזה, זה שהפיל חללים בכל העולם, הפיל את תעשיית הנפט, שיתק מדינות… ובכן, מתברר שמדובר בכלל ביצור רודף שלום. הוא לא התכוון לשום דבר ממה שקרה, הכול טעות איומה שיצאה מכלל שליטה.

כתבו את הסיפור שלו.

אני מחכה לקרוא!

**

זה התרגיל האחרון שלנו באתגר הזה.

אני מקווה שהצלחתי להצית את הדמיון שלכם ולשמח אתכם קצת בימים משונים אלה. אני יודעת שהיה לי כיף גדול להכין את התרגילים.

למי שמעוניין להמשיך לכתוב איתי – אתם מוזמנים מאוד להצטרף לתוכנית 365 ימים של כתיבה. יש לנו שם קבוצה מהממת, תומכת ומפרגנת, כמה ספרים שהושלמו ואחד שיצא לאור, והרבה מקום לחברים חדשים!