זהו קובץ תרגילי הכתיבה שפורסמו בקבוצה אתגר 30 יום של כתיבה בפייסבוק לרגל פרוץ מהומות הקורונה. אין נושא שמאגד את התרגילים האלה, כמו שהיה באתגרים אחרים. הרעיון היה לשבור מחסומי כתיבה, לעורר למחשבה, להעלות אנרגיות, ולהתעודד במה שאנחנו הכי אוהבים.

רבים כתבו לי בפרטי כמה הם שמחים בתרגילים, שהם לא מספיקים להגיע אליהם, אבל אוספים אותם למתי שהוא, כשזה יסתדר… אז החלטתי לעשות את העבודה בשבילכם ולקבץ אותם עבורכם, להנאתכם.

 

תרגיל 1

אתמול דיברתי עם חברה. דיברנו ודיברנו ודיברנו, ואז היא אמרה לי: "את יודעת את כל הסודות שלי! בחיים לא הסתרתי ממך משהו," ואני מיהרתי לענות לה, "כן, גם אצלי זה אותו הדבר!" והשיחה נמשכה לה עוד קצת, ואז סיימנו, והלכתי להכין ארוחת ערב, ופתאום חשבתי לעצמי: מה? לא! כלומר, כן, לא היו לי סודות, אבל ממש לא סיפרתי הכול! וגם היו לי סיבות ממש טובות לא לספר הכול! היו דברים שלא סיפרתי כדי לא להשוויץ, והיו דברים שלא סיפרתי כי חששתי מהתגובה, והיו דברים שלא סיפרתי כי פשוט רציתי לשמור אותם לעצמי…

ומכיוון שהמוח שלי עובד בצורה אסוציאטיבית לחלוטין (פעם שמעתי שזו תכונה של מחוננים, ומאז אני מנחמת את עצמי בזה), מיד נזכרתי שיש ספר כזה – כל מה שלא סיפרתי – שזה ספר נפלא דרך אגב, מומלץ ממש, ומיד החלטתי שזה תרגיל ממש מעולה!

קחו דף ועט. טוב, פתחו קובץ. כתבו למעלה את הכותרת – כל מה שלא סיפרתי, ותתחילו לשפוך.

ותהיו בריאים! הכי חשוב שתהיו בריאים.

 

תרגיל 2

היום נעשה את התרגיל קצר – שיישאר לכם יותר זמן אשכרה לכתוב 😉

במקומות עבודה קוראים לזה הפסקות עישון או הפסקות קפה (למי שפחות בעניין של ניקוטין ויותר בעניין של קפאין), לעצמאים שיש להם בבית נטפליקס יש קטע של הפסקת פרק (לא צריך לתרץ את זה לאף אחד, אבל זו גם לא גאווה גדולה…)

אלה ואלה הם רגעים גנובים.

רגעים של הפסקה, של רגיעה, של לעשות משהו שעושה לך טוב כדי להפיג את המתח והלחץ והאינטנסיביות שאנחנו לכודים בה.

מה אתם עושים ברגעים הגנובים שלכם? אתם בכלל מצליחים לגנוב לכם כמה רגעים כאלו עכשיו?

קחו דף (טוב טוב, קובץ, הבנתי), כתבו למעלה את הכותרת רגעים גנובים, אל תחשבו יותר מיד, ופשוט התחילו לכתוב.

גנבו לכם עוד רגע ושתפו!

 

תרגיל 3

טוב, בסדר, אני יודעת שאתמול היה יום של התגרות… למי יש זמן לרגעים גנובים כרגע? סליחה. זה היה מכוער. לא יחזור על עצמו. אני לפחות אשתדל…

אז בתוך חיי היום-יום המשונים האלה – אני בטוחה שעולות בכם מדי פעם, כלומר כל בוקר וערב, כל מיני החלטות בסגנון של: היום הזה יהיה שונה לחלוטין! היום זה יהיה בשליטה! והכול יעבוד בדיוק לפי התוכניות!

כתבו סיפור קצר על יום כזה, שבו הכול הולך לפי התוכניות. אלה לא חייבות להיות התוכניות שלכם, אגב. זה יכול להיות בדיוני עד כדי פנטסטי לחלוטין…

 

תרגיל 4

זוכרים שהצעתי לכם לכתוב אתמול על יום שבו הכול קורה בדיוק לפי התוכניות?

זוכרים מה חשבתם עליי אז? (רמז: את אמיתית? מתי בדיוק דברים קורים לפי התוכניות? באיזה עולם דמיוני את חיה?)

אז הנה תרגיל קצת יותר מציאותי: כתבו על יום שבו כל, אבל כ-ו-ו-ו-ל התוכניות משתבשות.

והנה אפשרות אחרת, אפילו יותר מגניבה לטעמי, כתבו על יום שבו הכול קורה בדיוק לפי התוכניות, ומתברר שזה התסריט הגרוע מכול. שאם רק משהו היה משתבש – המצב היה הרבה הרבה יותר טוב.

אגב, אם תחשבו על זה אבל לאורך זמן – יש מצב שיצא לכם ספר (באורך מלא, כן? לא תרגיל) ממש ממש מעולה!

בהצלחה!

תרגיל 5

הרבה פעמים בחיים אנחנו פשוט עמוסים. אבל נורא! מין הרגשה כזאת של איזה 78 כדורים שצריך לג'נגל באוויר ללא הפסקה, ללא הרפיה, לג'נגל ולג'נגל ולא להרפות.

ואז משהו מסתדר. דבר אחד קטן, ופתאום שוב אפשר לנשום.

קרה לכם פעם?

ואולי אתם יודעים איזה כדור בדיוק צריך שמישהו כבר יבוא וייקח מכם כדי שזה יקרה?

כתבו על זה!

 

תרגיל 6

זוכרים שאמרתי שאין נושא מאגד לתרגילים שלנו, רק ניסיון לשבור מחסומים ולהפריח יצירתיות?

אז ברוח לא עקבית זו – קבלו את התרגיל הבא, וקודם, כרגיל, הגיג.

זוכרים איך עד לפני לא המון זמן נסיעה לחו"ל היתה עניין מקובל, לא מסכן-ציבור ואפשרי?

אז באותם ימים קרובים-רחוקים, קפצנו לחצי רגע לפראג. שם, במהלך השוטטות ברחובות, הגענו לחנות ספרים באנגלית. נכנסנו פנימה. הכניסה הייתה צרה משהו (מקום שהיום אתה מסתכל עליו ואומר – אין מצב לצאת מכאן בלי קורונה), אבל אם צלחת את המכשול הזה ונכנסת עד לסוף החנות – נגלו לפניך מדרגות לקומה תחתונה רחבת ידיים ומלאה בכורסאות שאפשר פשוט לשקוע בהן ולקרוא. לדעתי זה מוריד פלאים את הכמות הקניות, אבל מה אני מבינה במסחר.

בקיצור, מצאתי שם את הספר המדליק The Hole  שנכתב על ידי מישהו שאני אפילו לא מתיימרת לנסות לתעתק את השם שלו לכאן, אבל הציצו בתמונת הכריכה.

במרכז הספר יש חור והספר הוא ספר מצויר על יצור שעובר דירה ומגלה בה חור. החור הזה הוא לא חור קבוע. הוא עובר ממקום למקום וטורד את מנוחתו.

אפשר לחשוב על המסר הפילוסופי העמוק של החור הזה, על החורים שמלווים אותנו בחיים שלנו; אפשר לחשוב על הגימיק, ומה אפשר לעשות עם מין גימיק כזה; ואפשר לחשוב גם איך פגם הופך ליתרון.

וזה מה שאני מזמינה אתכם לעשות היום! חשבו על גימיק וכתבו סיפור סביבו. לחילופין – חשבו על פגם שמלווה אתכם בחיים, או על מחסור או חיסרון, ונסו להפוך אותו ללימונדה. או ללימונצ'לו.

וספרו מה יצא! אני מתה לדעת!

תרגיל 7

ובכן, גם בעניין של חוסר עקביות אני לא ממש עקבית. החלטתי להתייחס לזה כמשהו חיובי. סתם כי יותר נעים להתייחס לעצמך בצורה חיובית מאשר בצורה לא-חיובית, שלא לדבר על שלילית. לא ככה?

אז הנה עוד תרגיל בהשראת ספר ילדים.

הספר Black and White של הסופר דיויד מקאולי מסרב להיכנע למוסכמה החברתית שדורשת מאתנו איזה קו מחשבה אחד בהיר וקוהרנטי. למה להסתפק בסיפור אחד כשאפשר לכתוב ארבעה סיפורים במקביל?

וכך מתנהל הספר: כל דאבל מחולק לארבעה חלקים, ובכל חלק מסופר סיפור שונה לחלוטין.

מה יקרה בסוף? מה הקשר בין הסיפורים והאם יש קשר כזה? איך בכלל קוראים ספר כזה?

לחלק מהשאלות יש תשובה, חלקן פתוחות לדמיון של כל קורא וקורא.

זה מזכיר במידה מסוימת את הספרים שהיו לפני אלפי שנים, כשהייתי נערה, שבהם בסוף כל עמוד יכולנו לבחור מה יקרה עכשיו, ולעבור לעמוד המתאים למה שבחרנו. זוכרים את הספרים האלה? אתם לא חייבים לענות, זה יסגיר את הגיל שלכם…

מה עושים עם זה?

פותחים את הראש!

חשבו על רעיון יצירתי לסיפור מסוג חדש שטרם ראינו!

בהצלחה!

תרגיל 8

לפני יומיים נחת בוואטסאפ שלי טקסט מבריק שמתאר את השפעותיה של הקורונה לטווח ארוך. הייתי מעלה אותו לכאן, אבל הוא דורש ידע מקדים, ואני לא יודעת עד כמה הידע המקדים קיים כאן.

אבל חשבתי שזה אחלה תרגיל!

לבשו לרגע את כובע ההיסטוריון, וספרו על הקורונה ממרחק של זמן. מה דעתכם? יהיו לה השפעות לעתיד הרחוק? בעוד שנה נגיד? או שנתיים? או מאה? אל תנסו לתאר את כל העולם שאחרי הקורונה. מספיק לעשות זאת מנקודת ראות אחת צרה: דיילת אוויר, פקידת דואר, מנהלת הוועדה לתכנון בריאות, כל מקצוע מונפץ חדש שתחפצו בו…

מותר לגייס הומור! אפילו רצוי!

ואני אחשוב עוד קצת. אולי אעלה את הטקסט בתגובה…

כתבו ושתפו!

תרגיל 9

בספר "קסם גדול" אליזבט גילברט כותבת על הרעיונות ואיך יש להם חיים משלהם. אם אני זוכרת נכון, גילברט טוענת שהרעיונות הם לא שלנו. הם סוג של מבקרים אותנו. ואם לא נשתמש בהם, הם ימשיכו הלאה, אל מישהו אחר. מישהו אחר יכתוב את הסיפור שלנו.

אז אני חושבת שיש להם עוד תכונה לרעיונות האלה. הם מסוגלים להיות עקשנים. והם עשויים לתקוף מכמה חזיתות. ולא לוותר.

והרעיון הזה – לא מוותר. לא משנה לאן אני מסתכלת, הוא שם!

אז הנה אני מעבירה אותו אליכם. עוזרת לו להמשיך הלאה…

חשבו על דבר אחד שאתם ממש ממש אוהבים. זה יכול להיות שוקולד, או קפה, או מסיבות הומות אדם, או לחם. אפילו לחם.

ואז יום אחד מודיעים לכם שאסור. כי זה חמץ. כי זה מדבק. כי אתם אלרגיים.

מה אתם עושים? נכנעים למצב? נאבקים? מנסים למצוא את הדרך להמשיך למרות הכול? שמים פס וממשיכים ומה זה משנה, כולנו נמות בסוף?

כתבו קטע קצר!

(ושלא יתפרש אחרת: אל תצאו למסיבות הומות אדם עכשיו!)

תרגיל 10

הפעם קצר:

שעת לילה מאוחרת, אתם לבד בבית, עסוקים בענייניכם.

לפתע כבה האור, ואפלה יורדת על הבית.

אתם מדליקים פנס, ולאורו נגלה לכם משהו שאתם יודעים במאה אחוז שלא נמצא שם באמת, שלא היה שם מעולם.

מה זה?

בהצלחה, ושבת שלום!

תרגיל 11

הסיפור הזה נגמר כבר מזמן, לפני שנים, אבל הוא לא נגמר באמת.

ישבתם יחד ברכב שלו, אחרי דייט מוצלח.

הוא שאל: "תתחתני איתי?"

ענית: "כן. ברור."

"מחר נספר להורים," הוא הבטיח, והוריד אותך בפתח הבית.

זו הייתה הפעם האחרונה שראית אותו או שמעת ממנו משהו.

ועכשיו, רק קפצת לסופר למשהו קטן אבל קריטי, והוא עומד שם מולך.

מה את עושה?

כתבו פסקה!

תרגיל 12

יש מילים זנוחות.

כן כן, יש דבר כזה. מילים נפלאות שאנשים לא מכירים באיכות שלהן, מזלזלים בהן, לא משתמשים בהן יותר.

יש לכם הזדמנות לגאול אותן משממונן, מערימות האבק שהצטברו עליהן.

כתבו רשימה של חמש מילים זנוחות כאלה, והכי טוב שתכתבו אותן בתגובה!!

ואז כתב