השראה היא דבר חמקמק. אפילו ההגדרה שלה לא ברורה עד הסוף… אבל יש אנשים שמאמינים שבלי השראה אי אפשר לכתוב שום דבר, ולמענכם כתבתי את המדריך הזה. במדריך אלמד אתכם עשר שיטות לשלוט בה. אני מזמינה אתכם לנסות את כולן. עם הזמן תגלו מה עובד לכם יותר ומה פחות…

רק משהו אחד לפני שאתם מתחילים:

אם במהלך יישום אחת מהשיטות הבאות קופץ לכם לראש איזה רעיון לכתיבה – אתם נוטשים הכול. ה-כ-ו-ל-!!!!! ומתיישבים לכתוב. אין שום דבר קדוש בשיטות הללו. כל המטרה שלהן היא לגרום להשראה לא לשים לב שאתם זקוקים לה, להתעניין בכם ולהידבק אליכם. ברגע שזה קרה – אסור אסור אסור לכם לבזבז את זה! אל תיתנו לה לברוח. שבו ותכתבו. אחרי שהבהרנו את הנקודה הזאת – אפשר להתחיל.

1. זוזו!!

אתם יושבים ליד השולחן ושום דבר לא יוצא? קומו. כן כן. פיזית. קומו מהכיסא, ולכו לעשות משהו שדורש מכם מינימום של מחשבה. משהו שהוא כמעט אוטומטי בשבילכם. זה יכול להיות סידור שולחן העבודה או יותר טוב – האוטו, או שטיפת כלים, או קיפול כביסה, או גיהוץ… ואם הבית שלכם כל כך מתוקתק שבאמת אין שום דבר שאתם יכולים לעשות – צאו החוצה לצעידה.

קמתם? מעולה.

עכשיו תפסיקו לחשוב על הכתיבה שלכם. תפסיקו!! התרכזו בכביסה. או בכלים. או בסידור הארון. לא ייאמן כמה רעיונות יעלו לכם בראש בזמן שאתם משחררים אותו… הגיע משהו? מעולה. זה הרגע שחיכינו לו. עצרו הכול ורוצו לכתוב.

2. השראה בקופסת שימורים

לא תמיד ההשראה נמצאת שם כשאתם זקוקים לה. יש לה נטייה להגיע דווקא כשאתם עסוקים. כשאתם יושבים ליד המחשב הרבה פעמים המוח ריק. אבל יש לנו דרך לעקוף את זה!! קחו אתכם לכל מקום פנקס קטן, ובכל פעם שמשהו עולה – כתבו אותו, ואז המשיכו לעשות מה שעשיתם. בפעם הבאה שתשבו לכתוב – שלפו את הפנקס, והיזכרו…

3. תחקיר

כדי ליישם את השיטה הזאת – חייב להיות נושא שאתם רוצים לכתוב עליו, אבל גם אם אין – יש לי פתרון בשבילכם. הישארו איתי…

אז נתחיל במי שיש לו נושא.

היכנסו לאינטרנט והתחילו לחקור את הנושא. בתור התחלה כתבו את הנושא בשורת החיפוש בגוגל, ותראו מה עולה. אז – לחצו על משהו, והמשיכו לזרום הלאה. מטרת האינטרנט ככלל – היא להחזיק אתכם חזק בפנים. הדברים המעניינים יעלו מעצמם. רק תנו להם הזדמנות. הגיע משהו? פיצוץ! כתבו אותו בפנקס מהטיפ הקודם, והמשיכו הלאה. אזהרה: הגבילו את זמן הגלישה שלכם. אתם כאן כדי לעורר את ההשראה, לא כדי לבזבז את הזמן. אם אתם חוששים שתתחילו לגלוש ותשכחו מה חיפשתם – קחו פוסט-איט, כתבו על פתק מה בדיוק אתם מחפשים, והדביקו אותו על המסך או במקום בולט על המחשב.

ומי שאין לו נושא?

ת'כלס גם מי שאין לו נושא יכול לעשות בדיוק אותו הדבר. אבל אל תתחילו מגוגל. היכנסו לאחד מעמודי החדשות וחפשו משהו שתופס לכם את העין, וחשוב מכך – את הדמיון, והמשיכו משם.

4. חזרו לספר או לסרט שמעורר בכם השראה

יש ספרים כאלה, שפשוט עושים את זה. וגם סרטים. כשאתם נכנסים אליהם – עולים בכם מיליוני רעיונות לכתיבה. לכל אחד יש את הספרים והסרטים שהוא מתחבר אליהם ושמעוררים אותו. הספרים ש"עושים את זה" לי הם הספרים של אליס מונרו (פחות חשוב איזה). עוד ספר שעושה לי את זה הוא התנ"ך. לקרוא בתנ"ך זה מעולה באופן כללי, ובאופן פרטי – אין מצב שאתם צולחים את ספר שופטים בלי שיעלו לכם לפחות שניים שלושה רעיונות. אל תאמינו לי, בדקו בעצמכם. הסרט שהכי הכי עורר בי השראה הוא: Another Earth. אבל זה יכול להיות גם כל סדרה שאתם אוהבים. וזה לא דורש הרבה. רק להיתפס למשהו – ולהמשיך איתו הלאה.

5. כתיבת רצף

כתיבת רצף היא אחד מכלי היסוד שמתארת ג'וליה קמרון בספרה "דרך האמן". רבים חושבים שזו המצאה שלה, ולא כך היא… הפטנט הזה מופיע בספר מוקדם בהרבה, של הסופרת דורותיאה ברנד, שלמיטב ידיעתי לא תורגם לעברית. שמו של הספר הוא: Becoming a writer, והוא יצא לראשונה בשנת 1934. והאמת היא שבגדול זה לא באמת משנה, אני מספרת לכם את זה רק כדי שתדעו שזו שיטה רבת ימים, ואם היא מחזיקה כל כך הרבה זמן – כנראה שיש בה משהו…

אז מה זה בעצם כתיבת רצף?

כתיבת רצף (או דפי בוקר, כפי שקוראת להם ג'וליה קמרון) היא שלושה דפים כתובים ביד שתכולתם היא זרם תודעה טהור. רק זרם תודעה. הזמן הטוב ביותר לכתיבתם הוא מיד כשאתם מתעוררים בבוקר. אתם יכולים לכתוב שם את החלומות שלכם, את השאיפות שלכם, התקוות, הכעסים, אתם יכולים למלא אותם במנטרה… העיקר שתכתבו. ברצף. שלושה דפים. ואז תקפלו אותם, דחפו אותם לאן שהוא, ואל תסתכלו עליהם יותר. לדפים האלה יש כוח. זה מין קסם כזה. אם מתמידים בהם מדי בוקר – הם פותחים משהו. משחררים איזו צ'אקרה או משהו ניו-אייג'י אחר, ניו-אייג'יות זה פחות התחום שלי, אבל אני יודעת בוודאות שיש אנשים שמוכנים להישבע בהם. אז מה אכפת לכם? תנסו.

6. דמיון מודרך

או במילה עממית יותר: פנטזו.

דמיינו שאתם מגיעים לצומת ספרים בקניון רננים, או שבעת הכוכבים, או מלחה או הכי גדול שקרוב אליכם הביתה ותמיד רציתם לדמיין את עצמכם בו. יש לכם שם דוכן קטן, ועליו מונחים המון עותקים של הספר שלכם, וטור ארוך ארוך של אנשים משתרך שם, מחכה לדבר אתכם, לקנות את הספר ולקבל את החתימה שלכם, ויש שם אפילו כמה אנשים שחולמים בסתר לבם שאולי כשתיתנו להם את הספר היד שלהם תיגע רק לרגע קצרצר ביד שלכם, ואולי אולי אפילו תלחצו להם את היד, ומשהו מהגאונות שלכם ידבק בהם. כמה רגעים אחר כך – הדוכן כבר ריק ומישהו נשלח למחסן להביא עוד שתיים שלוש חבילות של ספרים. טור האנשים נמתח הרחק מעבר למה שאתם מסוגלים לראות, ואתם כבר יודעים שתבלו שם עוד כמה שעות ארוכות… דמיינו את ההצלחה, את ההתרגשות (שלכם ושלהם), את הכסף, את הנגיעה בחיים של מישהו אחר, את החיוך על שפתיהם של האנשים כשיגיעו הביתה ויכינו להם כוס של קפה ויתיישבו להתענג על הספר שלכם, את עיניהם חסרות השינה בארבע לפנות בוקר של יום עבודה כשהם לא מצליחים להוריד את הספר מהידיים…

ועכשיו שבו לכתוב את ההצלחה שלכם.

7. לוח חזון

הכינו לכם לוח חזון.

בשביל לוח חזון אתם צריכים מלא עיתונים ומגזינים, כדאי כאלה שעוסקים בספרות ובאיכות חיים, בריסטול גדול (אפשר גם לוח שעם או לוח גדול אחר מכל חומר שהוא), דבק (או סיכות מהדק, או סלוטייפ – מה שמסתדר לכם…), מספריים, נרות עבים ויפים ומוזיקה. וחדר. שקט. ועכשיו – היכנסו לחדר השקט, עמעמו אורות, הדליקו נרות, הפעילו את מוזיקת ההשראה החביבה עליכם. זה יכול להיות קולות של לווייתנים, וזה יכול להיות הבי-מטאל – מה שעושה לכם את זה. פרסו את הבריסטול לפניכם, הכינו את הדבק והמספריים והתחילו לדפדף במגזינים שלכם. חפשו תמונות ומשפטים שמעוררים אתכם. זה יכול להיות ערמות של ספרים, זה יכול להיות איש או אישה שנראים מצליחים ומרוצים מעצמם באופן כללי (שמייצגים את התחושות שלכם אם תצליחו להשיג את המטרה ולכתוב את הספר שלכם), זה יכול להיות אנשים ששוכבים על החוף בהוואי או בקריביים וקוראים ספר (הספר שאתם כתבתם כמובן, אלא מה?), או כל תמונה אחרת שתעביר את ההצלחה שלכם בצורה חזותית. זה יכול להיות גם דמויות שאתם כותבים עליהן. התמונות יכולות להראות איך הן נראות, או מה הן עושות ומה קורה להן… מה שתחליטו. את כל התמונות האלה אתם גוזרים בעדינות (או קורעים באגרסיביות, מה שעובד לכם) מהעיתונים והמגזינים, מסדרים אותן על הלוח, ומדביקים. תנו להם להתייבש כמה דקות או שניות או שעות, תלוי בדבק שהשתמשתם בו, ותלו את הלוח במקום שאתם רואים לעתים תכופות. זה יכול להיות פינת העבודה שלכם, או הקיר הראשון שאתם רואים כשאתם פוקחים עיניים בבוקר. הקדישו כל יום כמה דקות להסתכל על הלוח הזה, ותנו לדמיון שלכם לסחוף אתכם הלאה. עכשיו שבו לכתוב.

8. חדר משלך

מצאו לכם חדר משלכם לכתיבה. מקום שקט שאף אחד לא מפריע לכם בו. אישה שפגשתי לא מזמן, מאמנת ליצירתיות, סיפרה לי על מאומנת שלה, ציירת. בעלה בנה לה סטודיו ב-60,000 דולר כדי שהיא תוכל לעבוד בו. יש בו ה-כ-ו-ל-!! אין לי מושג מה זה הכול במובנים של ציור – צבעים? קנבסים? לא בטוחה, אבל יש לה הכול. רק מה, אחת לכמה דקות בעלה מציץ מהפתח בשקט ושואל אם היא רוצה לשתות משהו, או לאכול משהו, או שהיא צריכה משהו מהמכולת, כי הוא בדיוק יורד, או מדווח לה על עניין כזה או אחר… והיא לא מצליחה לצייר!! היא יושבת בסטודיו של 60,000 דולר דמאיט, ולא מצליחה לצייר!!! וזו חתיכת מלכוד. אז תגידו תודה שאין לכם סטודיו של 60,000 דולר…

אם אתם יכולים בבית – מעולה. הכי טוב. סטפן קינג כתב במשך תקופה לא קצרה בחדר הכביסה שלו. זה אפשרי. אם המקום שבו נוח לכם לכתוב הוא בית קפה – לכו לבית קפה. יש גם שקטים. אפשר גם לנסוע לצימר. לבד לבד. חופשת כתיבה אני קוראת לזה. והאיש שלי כבר יודע שזו המתנה הכי מופלאה שהוא יכול לתת לי ליום-הולדת. בכל אופן – אין לי שום ספק שאתם יכולים למצוא את המקום הזה. ואולי בדרך לשם תגלו על מה אתם עומדים לכתוב.

9. מוזיקה

הצמידו לדמויות שלכם מוזיקה שמתאימה להם. או שאתם חושבים שמתאימה להם. מוזיקה שעושה לכם משהו. שכשאתם שומעים אותה – היא מתחברת לכם לדמות, אבל בדיוק. הרמטית. וכשאתם צריכים לכתוב סצנה לדמות מסוימת – נגנו את המוזיקה המסוימת הזאת, עצמו עיניים, ותנו למוזה-מוזיקה לעבוד.

10. צאו מהסרט!

אני עומדת להיות בוטה. שבו. מוכנים?

הנה זה בא:

אין דבר כזה השראה. השראה זו המצאה של עצלנים. זה התירוץ שלהם לזה שהם לא כותבים, והתירוץ הזה מסתיר מאחוריו כל מיני פחדים. פחדים כמו – אולי אני לא באמת כותב טוב, ואולי אף אחד לא יאהב את מה שאני כותב, ואולי אף אחד לא ירצה לפרסם את זה לעולם, ואף אחד לא ירצה לקרוא את זה, וכולם יצחקו עליי וכו' וכו' וכו'. ואתם יודעים מה? יכול להיות שמשהו מזה נכון. אולי הכול נכון. אבל אם לא תתחילו – לעולם לא תשתפרו. ומה שחמור יותר – לעולם לא תגשימו את החלום שלכם. ואם אתם יכולים להמשיך לחיות בלי להגשים את החלום הזה – אז תעזבו. אל תטרחו אפילו. כי זו דרך ארוכה וקשה. אבל אם לא תהיו מאושרים בלי להגשים את החלום הזה – שבו ותכתבו. כתבו בלי להסתכל לאחור. צרו דראפט ראשון שאפשר לעבוד אתו, ומשם כבר נתקדם הלאה. בלי זה – לא יהיה לכם כלום.

ואחרי שגמרתי לצעוק, עוד כמה מילים: אני לא אומרת שכל מה שנכתב כאן למעלה זה שטויות ושזה לא יכול לעזור. בטח שזה יכול. זה יכול לתת לכם רעיונות ולהכניס אתכם לאווירה. אין ספק שזה אפשרי. אבל בסופו של דבר כתיבה היא לשבת על הישבן מול המחשב (אפשר מכונת כתיבה או מפיות, אבל באמת יותר נוח מחשב…) ולכתוב מילה ועוד מילה ועוד מילה. ולא תמיד זה קל ונעים ומלא השראה וקשתות ויוניקורנס, אבל זו הדרך היחידה שבאמת עובדת.

זה מה שעובד בשבילי…

ואתם מוזמנים לספר לי מה עובד בשבילכם 🙂