כך תשלחו סיפור לקול קורא – פוסט אורח מאת יעל רון

קולות קוראים לתחרויות, כתבי עת וערבי קריאה מתפרסמים באופן קבוע. בשנתיים האחרונות אני קשורה לפרויקט שבמסגרתו אני מקבלת וקוראת סיפורים קצרים רבים, וריכזתי מספר טיפים והמלצות לשליחת טקסטים.

לעבודה ולמלאכה

קראו היטב את הקול הקורא, ושימו לב לפרטים המבוקשים. הבינו לאיזו מטרה אתם שולחים ובדקו אם היא מתאימה לכם (אם אתם גרים באוסטרליה, כנראה לא תגיעו במיוחד לערב הקראת סיפורים בראש פינה).
נסו להבין את אופי המקום שאליו אתם שולחים, ואם יש לכם אפשרות – קראו חומרים שהתקבלו אליו בעבר.
האם הוגדר ז׳אנר לכתיבה – ספרות ספקולטיבית, סיפורים רומנטיים, סיפורי מתח, או מאמרים אקדמיים?
לפעמים מתאים לשלוח משהו יוצא דופן, ויכול להיות שהמקוריות תהיה לטובתכם, אבל היו מודעים לסגנון ולקו המוביל (סיפור ארוטי מלא תיאורים גרפיים פחות יתאים לכתב עת שמיועד לנוער שומר מסורת).

סיפורים לא נופלים בפח

מִחזור. כולם עושים את זה – רואים קול קורא בנושא מסוים, ומיד מריצים בראש את כל הטקסים שכתבנו בעבר, לראות אם יש משהו מוכן שיכול להתאים. אבל אחרי שמצאתם טקסט כזה, זה הזמן לשמור אותו כקובץ חדש, ולעשות לו התאמות לקול הקורא אליו אתם שולחים – מספר מילים, נושא הסיפור. בדקו אותו לעומק, האם הוא באמת קשור לקול הקורא כמו שחשבתם, או שבעצם רק מוזכרת בו המילה שהוגדרה כנושא?

מה כמה?

רוב הקולות הקוראים מכוונים למספר מילים מוגדר מראש. לפעמים יש רק מספר מקסימום ולפעמים יש טווח שכולל גם מספר מילים מינימלי. הקפידו לא לחרוג ממספר המילים. יש מקומות שבהם יקראו את הסיפור, ואם יאהבו אותו יבקשו לקצר, או אפילו יעזרו לכם, אבל יש מקומות (בעיקר תחרויות גדולות המקבלות מאות סיפורים) שיפסלו את הסיפור בלי לקרוא מילה.

קוראים לי קשקשתא

יש תחרויות שבהם מבקשים לשלוח את הסיפור בעילום שם, ואת שם הכותב ופרטיו לציין רק במייל, ויש כאלה שלא דורשים חשאיות, ואז דווקא חשוב לציין את שמכם באופן בולט בשם הקובץ וגם בתחילת הסיפור או בסיומו. אם לא ניתנה הנחייה לגבי שם הקובץ, כדאי לכתוב בו את שמכם ואת שם הסיפור.

ועכשיו עם הקובץ

שלחו את הטקסט כקובץ מצורף. יש מקומות שדורשים רק קובץ וורד (ולפעמים אפילו מנחים באיזה רִיווּח להשתמש), אבל גם כאלו שלא, ישמחו לקבל את הסיפור בפורמט נח לשמירה, ולא כטקסט בגוף המייל, ובוודאי שלא תמונה של הטקסט בכתב יד מצולם בטלפון הנייד.

תאויות? קורוט!

עברו על הטקסט והגיהו אותו בקפדנות. אם יש לכם נטייה לשגיאות כתיב, תנו למישהו נוסף לעבור על הסיפור ולתקן אתכם. ולא פחות חשוב – שימו לב לסימני הפיסוק ולרווחים. הקפידו על ריווחים לפני סימני הפיסוק ואחריהם לפי חוקי השפה. אם אתם לא בטוחים, באתר של האקדמיה ללשון עברית יש הסברים קצרים ופשוטים. ונסו לצמצם למינימום את השימוש בסימני קריאה ושלוש נקודות. רוב הפעמים שבהם משתמשים בהם השימוש אינו תקני, ובעיקר גורם לטקסט שלכם להראות כמו התכתבות בין נערות (בהצלחה בחיים! ובתחום הרומנטי עם…)

זה לא נורא

קולות קוראים מקבלים חומרים רבים, ובוחרים אחוז קטן מהם. לבחירת הטקסטים שיקולים רבים, כל מקום עושה את שיקוליו, וזה שהסיפור שלכם לא התקבל לא מעיד על איכותו, אלא על התאמתו.

לפעמים תקבלו מייל דחייה מנומק ומפורט, לפעמים תשובה לקונית וחסרת הסברים ויש מקומות שבכלל לא מחזירים תשובות.

קיבלתם תשובה שלילית? תמיד אפשר לנסות שוב בפעם הבאה, וגם לנסות לשלוח את אותו סיפור לקול קורא אחר, שאולי כן יתאים.

מה לא לעשות? לא לענות בצורה תוקפנית למייל הסירוב. מישהו טרח וקרא את הטקסט שלכם, ענה לכם, ומייל תשובה בסגנון ״מי צריך אתכם בכלל״ (טרו סטורי) לא מכבד אף צד בסיפור.

לסיכום

השקעתם מחשבה רבה וזמן יקר בכתיבה. הראו שאתם מתייחסים אליו, לעצמכם ולמי שיקבל את הסיפור שלכם ברצינות. והכי חשוב – המשיכו לכתוב.

**

Image by Daria Nepriakhina from Pixabay