שיחה עם מעין רוגל
איך התחיל הרומן שלך עם הכתיבה?
הפרסום הראשון שלי היה שיר, והוא התפרסם באולפן רצף של ערוץ 1 כשהייתי בת שבע בתוכנית ילדים שאני כבר לא זוכרת את שמה. אפילו שזה לא היה כל כך מזמן…
המשכתי לכתוב כל הזמן. ובעיקר המשכתי לקרוא המון ולראות המון סרטים. המון.
כשהייתי בכיתה ז המורה שלי לספרות הכריזה על תחרות כתיבת סיפורים קצרים. כתבתי סיפור אימה בהשראת הבלדה "שר היער". המורה שלי לא ידועה כחובבת אימה, אבל מתברר שהיא לא נבהלה מהנטייה הזאת (שעשתה לי חיים לא פשוטים במסגרת בית הספר בהמשך…) ניצחתי בתחרות וזכיתי בספר "מקץ עשרים שנה" של או הנרי, וזכיתי בדבר נוסף, עדין וחשוב: האמירה שאני יכולה לכתוב ושכדאי לבדוק את הכיוון הזה.
כשהייתי בת 16 הצטרפתי לסדנאות הכתיבה של מתא"ן, ונשארתי שם עד גיל 23. הסדנאות האלה היו מיועדות לנוער, כלומר עד גיל 18, הם היו אמורים לזרוק אותי משם הרבה קודם, אבל איך שהוא זה לא קרה, נשארנו שם, כל הקבוצה שלנו, גם הרבה אחרי 18. השתתפתי בסדנאות שונות, כתיבה לתאטרון, כיתות אמן. וגם קורס מנחי סדנאות כתיבה. בעצם מאז אני מנחה.
לימודי הכתיבה מבחינתי נמשכו ונמשכים כל הזמן. למדתי תסריטאות בסם שפיגל, ודאגתי להידחף לכל קורס שרק מצאתי. והמשכתי גם אחר כך, לסדנאות מרוכזות עם מורים מחו"ל, וסדנאות מרוכזות עם מורים ישראלים נהדרים.
פרסום טקסטים, קריאה שלהם בפני קהל, עריכה שלהם וחקירה שלהם היו חלק מההכשרה שלי ככותבת ממש מההתחלה.
בגיל 17 התחלתי לפרסם טקסטים, סיפורים קצרים ופרגמנטים, בכתבי עת. והמשכתי עם זה, הרבה שנים, בטפטוף עדין. התסריטאות אפשרה לי גם לעבור הכשרה נהדרת בהתמודדות עם תשובות שליליות. תוך כדי הלימודים, וגם אחריהם, עניין ההגשה של רעיונות ותסריטים היה חלק אינטגרלי מהמקצוע. ועם ההגשות הגיעו גם דחיות. המון דחיות. זה מחשל. וזה חשוב, וזה מייאש מאוד. אבל כתבתי כל הזמן, חלק למגירה, כמובן, אבל גם הרבה החוצה, במחשבה על קוראים. כלומר טקסטים שעברו הרבה מאוד עבודה ועיבוד.
רק בשנת 2011, בגיל 31, יצא הספר הראשון שלי, "היינו יכולות לנסוע". הוא התבשל במהירות יחסית, של כמה חודשים, הוא נכתב בבליץ, עשרה ימים, 18 שעות כתיבה ביום. ואז שוכתב ונערך במשך ארבע שנים לפני שראה אור. מקץ עשרים שנה מאז הסיפור הראשון ההוא בכיתה ז, שלחתי אותו למורה שלי לספרות, אותה מורה שנתנה לי את הביטחון שכתיבה היא משהו שאני יכולה לעבוד איתו, והיום אנחנו עובדות יחד.
יש לך די הרבה ניסיון בעולם הזה של הכתיבה; הוצאת ספר בהוצאה מוכרת, הוצאת שני ספרים באופן עצמאי, את מלמדת כתיבה… אבל יש לך גישה מאוד ייחודית לכל העסק הזה
תראי, אני מרגישה שהשליחות שלי בעולם היא להרבות סיפורים טובים.
זה אומר הרבה דברים, זה אומר שאני עוסקת בסיפורים ממש כל הזמן, ולא כל כך משנה איזה סוג של סיפורים… זה יכול להיות ספרים או סרטים או חדרי בריחה, ויש גם פרויקטים שאני מעורבת בהם שאסור לדבר עליהם עדיין…
אבל מילת המפתח כאן היא "טובים". הסיפורים צריכים להיות טובים. יש להם זכות קיום בעולם אם הם טובים. אם הם מרגשים, מסעירים, מעוררי מחשבה. ועל העניין הזה, על האיכות, צריך לעבוד. אני מאמינה שבכתיבה, ממש כמו בכישוף, אתה נולד עם ניצוצות בין האצבעות, אבל חייבים להתאמן כדי לשלוט בכוח.
המשמעות של זה היא גם הבנה של מערכת היחסים שנרקמת בין הטקסט לקורא. מי שרוצה לכתוב למגרה, לעצמו – יכול לכתוב מה שמתחשק לו. מי שרוצה להגיע לקהל קוראים, חייב ללמוד איך לשלוט בתודעה הרגשית והחווייתית של הקורא.
זו אמירה לא פשוטה
נכון, זה נושא רגיש. כשאני אומרת את המילה "טכניקה", אנשים נרתעים, נלחצים, עולות אמירות כמו "אז הכול מכני? ומה עם הרגש?" אנשים ממש כועסים עלי! וצריך להבין שדווקא בשביל הרגש, דווקא כדי לחולל את הרגש הזה, חייבים להבין את המכניקה. את הטכניקה. חייבים להבין איך דברים עובדים, ומה צריך לעשות כדי להגיע לתוצאה הראויה. כסופרים – יש לנו אחריות. הקורא סומך עלינו שנספק לו חוויה מסוימת. זאת העבודה שלנו, וצריך להתייחס אליה במלוא הרצינות.
יש לך כבר שלושה ספרים על המדפים, ובימים אלה את עובדת על ספר נוסף, בהוצאת כנרת, ובכל זאת – אני רואה אותך בכנסים ספרותיים, בסדנאות…
נכון. אני גם עוסקת באמנויות לחימה כבר המון המון שנים, ממש מילדות, אני מאמנת לוחמים אחרים, ובכל זאת ממשיכה להתאמן וללמוד כל הזמן. בעולם אמנויות הלחימה זה מאוד ברור. גם המסטרים הגדולים ביותר ממשיכים להתאמן, ולכל מסטר יש את המסטר שלו.
מבחינתי אותו הדבר בדיוק חייב להתקיים בעולם הכתיבה. הידע בכתיבה הוא אין סופי ודורש שכלול מתמיד, ואני משתדלת ללמוד בכל מקום ומכל אחד.
מבחינתי הכתיבה מגדירה אותי. זה מי שאני. כל מה שאני עושה – כתיבה, הנחיית סדנאות, פיצוח סיפורים – הכול שייך לאותה חקירה של כתיבה, ומרכיבים את מי שאני כסופרת.
בואו לשמוע את ההרצאה של מעין, "סודות ושקרים – הוראות הפעלה", בכנס נקודת מפנה 2018!
רוצים עוד ממעין? תמצאו אותה כאן.
התנסיתם בסדנה עם מעין או בפגישת פיצוח? ספרו בתגובות איך היה!
אדירה, ושתדעי שאני ממש נהנית בקורס שלך.
איזה כיף לשמוע, ואיזה כיף שאת שם. (ומחכה ומצפה לכל הספרים שאת מבשלת)
מעין. גם אני מאוד נהנה מהקורס איתך. לומד המון, ובעיקר מפרק תסכולים אישיים שנבעו מאמירות ששמעתי אצל סופרים כמו "הסיפור הגיע אלי כמו קסם", וגרמו לי לתהות מתי אני אזכה לקצת מהקסם הזה. ה"קסם" הזה הוא יכולת, והיכולת היא נרכשת ומתפתחת, כל עוד עושים את זה ברצינות ובחשיבה, ולא סתם בעוד אימון (זה לא סתם "פייק איט אנטיל יו מייק איט"). את מאירה עם הפנס על הטכניקות שאפשר להשתמש בהן כדי לעשות את הסיפור למעניין ואפקטיבי (מילה שאת מרבה להשתמש בה, בצדק). ממליץ בחום על כל סדנה / הרצאה / פורום שמעין משתתפת בה.
מעיין לומדת ממך המון, כל הזמן, בקורס השנתי, בסדנה חד פעמית, בפוסטים, את כל הזמן מחדשת ומרתקת. תודה לך על זה