מי מפחד ממטמורפוזה?

מי מפחד ממטמורפוזה – הוא התרגיל הראשון באתגר מרץ 2018

יש כל מיני דרכים להעברת תוכן בכתיבת רומן. יש תיאורים, יש דיאלוגים, יש מחשבות, יש פעולות שהדמויות עושות, וכדומה. כשאנחנו כותבים בפעם הראשונה, אנחנו עלולים לחשוב שאת מה שכתבנו אפשר לכתוב בדרך אחת בלבד. רק כמחשבות, או רק כתיאורים… אבל זה לא נכון. אפשר לעצב את הטקסט בצורה שונה כמעט תמיד. טוב, אולי לא כמעט תמיד, אבל די בוודאות פעמים רבות.

התרגיל שאני מזמינה אתכם לעשות היום הוא בדיוק זה: לבחור קטע שכתבתם באופן אחד (למשל כמחשבות) ולכתוב אותו מחדש בדרך אחרת (למשל כדיאלוג). בואו נקרא לזה מטמורפוזה. (כי זאת מילה מאוד מגניבה, ואנחנו אנשים של מילים! בעיקר מגניבות!)

הבונוס שתזכו בו אם תיקחו דווקא את האפשרות של העברת מחשבות לדיאלוג – הוא שייכנס יותר "אקשן" לטקסט שלכם. כי דיאלוג תמיד מעניין יותר ממחשבות, כי התרחשות היא משהו אקטיבי, בעוד מחשבות הן עניין פסיבי למדי.

אבל אפשר גם ללכת לכיוון אחר.

אם הקטע שכתבתם קצר למדי – אתם מוזמנים להעלות אותו לכאן.

אם הוא ארוך, או שלא מתחשק לכם לחשוף אותו עדיין (או בכלל) מכל סיבה שהיא – ספרו כאן בקצרה מה עשיתם, איך היה, ומה למדתם מזה. או מה אתם מרגישים בעקבות זה.

חוץ מהתרגיל – אל תשכחו את מה שקיבלתם על עצמכם להיום, ושיהיה בהצלחה!!

2018-03-04T23:39:47+00:00

29 Comments

  1. צבי בינדר 05.03.2018 , 10:40 השב

    הקטע המקורי:

    אחרי התלבטויות רבות החליטה גילה לאזור אומץ ולשאול את ברוריה גיסתה בכבודה ובעצמה מדוע השליכה לה את החכה ברוב תשואות וברחה לה. זהו זה, החליטה, אעשה הכול כדי להשיג את מוטי וארמוס כל מחסום שיפריע לי במשימתי. אם מחסום אי הנעימות מגיסתי מפריע לי, ארמוס אותו.

    ***

    הקטע המטמורפוזי:

    גילה לחצה שוב על החיוג המהיר לברוריה גיסתה. הפעם לא ניתקה.
    "בוקר טוב, גילה. מה קורה?"
    "תגידי את".
    "לא הבנתי".
    "גם אני לא הבנתי".
    "אני לא מבינה, גילה, אכפת לך לדבר ברור? אני קצת קצרה בזמן".
    "זרקת לי חכה, נתת לי כתובת דוא"ל, ונעלמת. ביקשתי ממך עזרה ואת מתחמקת. אני לא מבינה".
    "מה את לא מבינה, גילה?"
    "אני לא מבינה אם את רוצה לעזור לי או שאת לא רוצה לעזור לי. אם את רוצה לעזור לי, תעזרי לי עד הסוף. ואם את לא רוצה לעזור, אל תתני לי ולעצמך תחושה שאת כן רוצה לעזור. אל תשחקי איתי. אל תשחקי לי ברגשות".
    "לא שיחקתי לך ברגשות, גילה", נעלבה ברוריה.
    "אין לי זמן להתווכח עכשיו. תחשבי על מה שאמרתי. כל טוב", ניתקה גילה. אי נעימות צרבה את עורה ופעפעה מתחת למעטה התוקפנות הזמני. עשרים וחמש שנה הן גיסות ומעולם לא שוחחה שיחה כה בוטה עם גיסתה המבוגרת ממנה בעשור.

    ***

    השפעת המטמורפוזה
    הפיכת הקטע לדיאלוג הפכה אותו לחי, נושם ובועט. אבל יותר מזה: תוך כדי המטמורפוזה התחוורו לי שכבות עומק נוספות ביחסים בין הדמויות.

    היה נהדר.

    • רחלי 05.03.2018 , 10:53 השב

      איזה יופי! זה גם הרבה יותר מושך לקרוא הלאה… תודה!

    • שרה פני עוזרי 05.03.2018 , 11:02 השב

      ווואוו מצויין!

    • מירב לוי 05.03.2018 , 17:53 השב

      אהבתי! יצא יפה מאוד.

      • חן 07.03.2018 , 0:12 השב

        צבי. ממש יפה אהבתי.

  2. לילי 05.03.2018 , 12:18 השב

    איזה תרגיל אליפות ולמה לא חשבתי על זה קודם-:)
    לקחתי קטע קצר, משהו כמו שבע שורות, בפרק שחיפשתי "להחיות".
    באמצעות הדיאלוג גם קפצו לי רעיונות חדשים ונתתי יותר חיים לדמויות, מדהים מה חצי שעה של עבודה עם הכוון יכולה לתת.
    בסופו של דבר יצא לי לא ממש קצר (פי שלוש מהקטע התיאורי), כי הפלגתי עם השיחה שהתנהלה, אז על מנת לא להכביד אמנע מלהעתיק לכאן.
    תודה גדולה רחלי. אני אחשוב על זה בעוד מקומות שהטקסט מרגיש לי "מרדים"

    • רחלי 05.03.2018 , 13:19 השב

      איזה כיף!

  3. מירב לוי 05.03.2018 , 17:51 השב

    קצת הסתבכתי עם התרגיל… ניסיתי למצוא קטע ולשכתב מחדש, אבל גיליתי שכל הספר אני "משחקת" עם דרכים שונות להעברת התוכן. דיאלוגים אני מאוד אוהבת ויש הרבה מהם (אולי להעביר הפוך? לשם התרגיל אולי אנסה…) וכמה שניסיתי לא מצאתי קטע שהייתי רוצה לכתוב אותו אחרת. אולי בערב אצליח להיות יותר ממוקדת ואמצא משהו.

  4. עמי 05.03.2018 , 22:45 השב

    חזרתי לסיפור שהגשתי ממש מזמן לעורך והוא ביקש לעשות בו שינויים.
    למעשה שינוי די הפוך למה שביקשת. הסיפור המקורי מסופר מפי שני דוברים והשכתוב מוריד אותו לסיפור מפי דובר אחד.

    • רחלי 06.03.2018 , 6:45 השב

      גם זו מטמורפוזה 🙂

  5. רויטל 05.03.2018 , 23:26 השב

    טוב, אז התחלתי לעבוד על טיוטה ראשונה שלי, עברתי על התקציר שכתבתי לסיפור ואני כרגע עובדת על פרק אחד.
    קראתי את מטומורפוזה וזה מאוד מצא חן בעיניי, אני כבר יודעת בדיוק איפה אני רוצה ליישם אותו בסיפור שלי.
    באחד הפרקים הוא חלק מזיכרון, במקום שהוא יופיע כמו שהוא אני אשכתב אותו כדיאלוג ובטוחה שזה יהיה הרבה יותר טוב ממה שזה היה עד עכשיו.
    כרגע אני עדיין לא מוכנה להעלות חלקים אבל הבאתי לי הרבה חומר למחשבה, תודה רבה ותמשיכו כך.

    • רחלי 06.03.2018 , 6:46 השב

      מעולה!
      זה בסדר גמור לא להעלות לכאן קטעים, העיקר שעולה למודעות…

  6. לירז דרור 06.03.2018 , 7:49 השב

    אני לא זוכרת איך הגעתי הביתה, אני זוכרת שלא יצאתי יומיים מהחדר. בהתחלה אמא שלי חשבה שאני סתם לא מרגישה טוב, אחר כך היא הבינה שזה משהו אחר. סיפרתי לה. בכינו יחד. נרדמתי שאני חבוקה בזריעותיה. אני חושבת שזו הפעם הראשונה שהרגשתי אהובה.

    הקטע המטמורפוזי
    בעוד אחד מהפעמים שאימי נכנסה לשאול לשלומי ולנסות לברר מה קרה נשברתי והתחלתי לפרוץ בבכי
    "זה היה במסיבה" גמגמתי מתחת לדמעות והיא המשיכה להקשיב "קבעתי עם עידו, התרגשתי שמישהו כמוהו סוף סוף הסתכל עלי." היא המשיכה להנהנן עם מבט חם ומקשיב בעיניה. נותנת לי את האומץ להמשיך "רציתי אותו, הייתי טיפשה, האמנתי לו. בהתחלה הכל היה טוב הוא היה עדין ואכפתי" גלגלתי את עיניי כלפי מעלה נזכרת במגע הנעים שלו וברגע הקצר הטוב שהיה. "תמשיכי, תוציאי הכל החוצה" אמי אמרה לי ברכות כשהיא מחבקת אותי. "ואז הם מצאו אותנו והכל השתנה" קולי הפך לשקט יותר, מתנצל. לא ידעתי על מה בדיוק אני מתנצלת אבל התביישתי במה שקרה שם. "הוא בחר בהם" הטחתי את המילים החוצה כירייה חדה ואמי כתגובה לחצה אותי אליה יותר. נותנת לי להרגיש מוגנת ואהובה. "הם קשרו אותי, ועשו בי כרצונם" המשכתי בלי לשים לב כמה המילים מכאיבות לאמי. "הרגשתי שאני מחוללת, הגוף שלי נהנה מהם, המשיך לרצות אותו ואני בפנים סבלתי. איך זה יכול להיות אמא? איך יכול להיות שהגוף שלי נהנה מזה??" יבבתי לתוכה והיא שתקה. לא הייתה לה תשובה להגיד לי.

    • רחלי 06.03.2018 , 7:52 השב

      מעולה!
      זה הרבה יותר חזק ככה!
      רק נקודה למחשבה: מה יקרה אם האימא לא תהיה כזאת מחבקת? מה יקרה אם יהיה שם קונפליקט נוסף?
      מובן שאת ההחלטה את מקבלת, רק נסי לחשוב…
      תודה רבה שהעלית!!

      • לירז דרור 07.03.2018 , 10:45 השב

        מעניין מה שאת מציעה… אחשוב על זה

  7. תמר 06.03.2018 , 11:16 השב

    איזה כיף לשתף:))
    זה רק היום השלישי לאתגר ואני מרגישה כל כך בתוך זה, זה ממש ממלא ומשמח. מדהים!
    אז תודה שוב רחלי!
    ווידוי קטן – חוץ מהסיפור שאני מנסה לחזור אליו, גיליתי אתמול את שירי ההייקו ועפתי על זה…. כתבתי כבר 40 הייקויים קטנים:) אולי אשתף בהמשך..

    לגבי התרגיל הנוכחי- אז ככה, כתבתי משהו. אבל כתבתי את שני הקטעים עכשיו. אולי זו קצת רמאות, פשוט רציתי כבר לבצע את התרגיל והטקסטים שכתבתי לא איתי כרגע. אז כתבתי קטע של מחשבה ואז הפכתי אותו לדיאלוג.
    בסופו של דבר אני מרגישה שזה לא מספיק חד.
    השינוי לא דרמטי. הרגשתי שיצא לי פשוט לתאר את הסיטאוציה משני כיוונים שונים. אשמח לשמוע את דעתכם 🙂

    המחשבה:
    היא ישבה ושתקה. לא מסוגלת להביט בעיניו. מרוחקת. זמזום טורדני ממלא את ראשה.
    הוא שוב ניסה לתפוס את מבטה, היא נשכה שפתיים. תוהה בפעם האלף איך הביאו את עצמם למקום הזה. שוב.
    הוא התחיל לדבר. המילים שלו ריחפו מעליהם כמו עלים ברוח, מתערבלות מעליה, מקיפות אותה, רכות, אווריריות, אך לא ממש נוגעות. היא התעייפה מלהסתכל בהן. היא לא הקשיבה לו. היא אף פעם לא מקשיבה כשמגיעים לנושאים האלו, כשהוא שוב נוגע בדברים שהיא פשוט לא מוכנה לשמוע. אין אצלה אמצע. או שהיא מתלהמת ומדברת בלי לעצור, או שהיא שותקת, אטומה, מסרבת להיות נוכחת ברגע.

    ההפיכה לדיאלוג:
    אביב הרגיש את הקור שנשב ממנה, היא אפילו לא זרקה מבט אחד לכיוונו. משהו בו התכווץ למראה פניה החתומות. למה היא לא אומרת כלום? הזרות שביניהם הכאיבה לו. בעיקר כשזה מגיע ממנה. תום שלו, שתמיד כל כך שופעת אהבה. "תום.." ניסה לתפוס את מבטה, אך היא התחמקה ממנו. לעזעזל. לעזעזל עם הכל. "תום.." התחיל שוב "לשנינו לא קל עם המצב, את יודעת שלא היה לי מושג שככה את מרגישה. אכפת לי ממך, בסדר? אבל זה בלתי אפשרי לי להיכנס למשבצות הקטנות שאת מציירת לי. זה חונק אותי. אני לא רוצה ככה תום. אבל אני גם לא רוצה להכאיב לך, בבקשה…" הוא חיכה לתגובה ממנה אבל הרגיש שהיא כבר הציבה קיר. הוא חיפש ניצוץ כלשהו של הכרה בעיניה אבל לא מצא כלום.

    • רחלי 06.03.2018 , 16:32 השב

      נסי להיות יותר ספציפיות. על איזה מצב מדובר? מה המשבצות שהיא מנסה לדחוף אותו אליהן?
      תבדקי אם זה מחדד לך…

  8. חן 06.03.2018 , 12:13 השב

    אני לא מכירה את יוני שוקי ועובד. מבחינתי אלו אנשים ממקום אחר. אף פעם לא דיברתי איתם ולא היכרתי את עולמם. אני רק יודעת שהם באים לשבוע ולאחר מכן חוזרים לביתם ואז מגיע צוות מטבח אחר שעובד שבוע וחוזר חזרה.

    והקטע החדש.

    את מכירה את עובדי המטבח?
    לא. מאיפה שאכיר אותם?
    יש שם שלושה – יוני שוקי ועובד.
    כן אבל הם מתחלפים. אני יודעת שכל שבוע מגיעים שלושה אחרים. לא?

  9. סימה 06.03.2018 , 16:11 השב

    זה משלשום:
    הרוק נטף על פני. לא היה ספק בכך. זה רוק. לא הרגשתי רטיבות או משהו כזה, אבל ידעתי שזה רוק. עץ הסיגלון היה מלא בפרחיו הסגולים. על הכביש נערמו פרחים רבים שנשרו, חצוצרות סגולות קטנות, נטושות. אף פעם לא ירקתי וגם לא ירקו עליי. ארנון, שזה עתה ירק עלי, עדיין עמד מולי, בוחן את התפתחות העניינים, עיניו נוצצות, מצפה. רחלי גם עמדה על ידינו, דויבי עמד וראה זאת. השמיים נראו לי מאד גבוהים במין כחול בהיר בהיר. אולי הם לא ראו זאת. ארנון הסתכל עלי במבט מתגרה, מנצח. זה היה על יד הבית שלו ואמא שלו בדיוק יצאה מהבית ונעמדה על ידינו. היה ברור לי שאמאשלו ראתה את כל ההתרחשות.
    הרמתי עיניי אליה, למבוגרת היחידה, מצפה, ממתינה, מחכה שהיא תנזוף בו… "מגיע לָך"," ירתה אליי את המילים מפיה, חצי צועקת, רוק בקצוות שפתותיה, "חצופה שכמוך!". הדמעות בכלל לא צפו. הן נעצרו אי שם בסכרים שסכר מוחי, השמיים עדיין היו רחוקים.
    חורבותיי הסתובבו אחורה, לכוון הבית שלי, ומרחוק ראיתי את אבא שלי יוצא מביתנו.
    "א ב א !!!!!" צעקתי בראשי, "א ב א !!!! תראה מה ארנון עשה לי, אבא, הוא ירק עלי! תראה איך שאמא שלו לא מגינה עליי, איך שאמא שלו גם פוגעת בי!!!" צעקתי בליבי. התביישתי לערב אותו בביש כה שפל. אבא היה מרחוק, ממילא עם המשקפיים העבים שלו – לא יכול היה לראות מה קורה פה. נופף אלי בידו ופנה לכוון השני, חוזר לעבודה אחרי הפסקת הצהרים.
    הסתובבתי בחזרה, עדיין במערכה, מבטי ארצה עם פרחי הסיגלון הנשורים מן העץ.
    רחלי כבר דיברה עם דובי, וארנון הלך, טופף בנצחון עם אמא שלו הביתה. השמיים נראו לי רחוקים.

  10. סימה 06.03.2018 , 16:25 השב

    המטמורפוזה זה שאני מעיזה לשתף (-:

    • רחלי 06.03.2018 , 16:32 השב

      כל הכבוד! מעולה שכמוך!

  11. תמר גל-אור 06.03.2018 , 23:40 השב

    אז החלטתי לעשות את התרגיל כמו שצריך- לקחתי דיאלוג קיים (שנכתב לפני עידנים..) והפכתי אותו לתיאור.
    הייתה חוויה מעניינית, כיפית ומפתיעה.

    תרגיל 1 מטמורפוזה

    "את לא צריכה לדאוג לכאוס של כל העולם! כעס אביב, כשהוא מועד על ערימת ענפים בריצתו אחריה. "זה לא התפקיד שלך!" קרא אחריה, מתאמץ להדביקה. תום לא טרחה אפילו לסובב את ראשה. היא רצה, קול פצפוצי העלים הנרמסים תחת רגליה ממלאים את אוזניה והיא מתעלמת מקריאותיו. "די!" התנשף אביב. הוא כבר הספיק להדביק אותה. "תום" הוא תפס את ידה ומשך אותה לכיוונו, מכריח אותה לעמוד מולו. "די,תום" ביקש חרש כשנתקל בעיניים הקשות שננעצו בו. היה משהו פראי ויפה בה באותו הרגע, ניצבת כך מולו, מתריסה וכואבת, עם השיער שסוער סביב פניה והעיניים הנוצצות ברגש. הוא הרפה מידה, נרתע, כמו חש בגלי האנרגיה שעלו ממנה. היא פנתה ללכת ממנו.

    הפיכה לתיאורים

    הייתה זו שעת דמדומים. השמיים החליפו צבעים מרהיבים בעצלתיים. על הארץ פוזרו בנדיבות עלי השלכת, בגוונים חמים, פריכים, שבריריים למגע. שביל דק התווה דרך בין עצי החורשה ובסופו עמד פנס מבוייש שאורו נבלע באור היום. השקט היה כמעט מושלם עד שקול גברי קטע אותו. בתחילה צועק בכעס, צרוד ומתאמץ ולאחר מכן לוחש, נשמע אך בקושי ברוח, מתחנן ונבלע בין קולות הטבע הנפגשים בסופו של עוד יום שגרתי.

    • רחלי 07.03.2018 , 7:33 השב

      שניהם נפלאים! תודה שהעלית!

    • שרה פני עוזרי 08.03.2018 , 13:46 השב

      מקסים

  12. יעל שושני 07.03.2018 , 15:07 השב

    השתמשתי בזה בפוסט שכתבתי , כתבתי דיאלוג ביני לבין עצמי , היה כייף!!

    • רחלי 12.03.2018 , 7:29 השב

      מגניב מאוד! רוצה לשתף?

  13. שרה פני עוזרי 08.03.2018 , 13:15 השב

    טוב מסתבר שאני מפחדת ממטמורפוזה, במשך יומיים התחבטתי ושכנעתי את עצמי שאין שום דבר שאני יכולה לשנות ואם אשנה זה יהיה ממש לא טוב. היום הצלחתי לשבור את המחסום ואין ספק שהטקסט בעיניי הרבה יותר מוצלח.
    התלבטתי אם לפרסם ואז החלטתי להפסיק להתלבט כל הזמן ופשוט לשלוח
    זו התוצאה
    הקטע הישן:
    לבסוף השבועיים חולפים אבל תשובה מהאקדמיה לא מגיעה אל סף דלתנו.
    כולם מתוחים והחברים מכיתת המוסיקה של רייצ' מחליטים לארגן מסיבה כדי לשחרר קצת לחץ וגם אני מוזמנת.
    אבל ג'וי לא רוצה לנסוע היא אומרת לי שכואב לה הראש והיא עייפה ובנוסף התחיל לרדת שלג כבד. זה לא אמור למנוע מאיתנו לנסוע השלג נפוץ בירושלים בחודש ינואר. ג'ולי עומדת מול החלון הגדול בסלון. היא מתבוננת בפתיתים הנוחתים בשקט על גגות העיר. השיער שלה בדמדומים נראה אדמוני יותר מבלונדיני. צמרמורת עוברת בגבי. משהו בעמידה שלה נוגה.
    אני מנערת את ראשי. אני חושבת יותר מדי. אני חייבת להוציא אותה ממצב הרוח הקודר שתקף אותה. ו

    הקטע החדש:
    כולם מתוחים והחברים מכיתת המוסיקה של רייצ' מחליטים לארגן מסיבה כדי לשחרר קצת לחץ. אני נכנסת לחדר של רייצ'ל, היא שוכבת על המיטה מביטה בתקרה ושומעת מוזיקה אני נעמדת מולה מנופפת בידי והיא לוחצת על הטבעת שלה. המוסיקה נפסקת ואני מחייכת חיוך קצת רחב מדי "איזה כיף יש מסיבה".
    "תלכי בלעדי כואב לי הראש"
    החיוך שלי נמחק
    "רייצ' תפסיקי עם זה, זה לא עוזר"
    "על מה את מדברת?"
    אני כבר לא עוצרת בעצמי
    "על מה אני מדברת? על הרסיטל הארור שרודף אותך. אני מצטערת. אבל את חייבת להשתחרר מזה. הכל יכול לקרות, לכי תדעי אולי בכלל יקבלו אותך למרות הכל"
    אני רואה תקווה נצתת לרגע בעיניה ואני מנסה לתפוס אותה.
    "ריצ' בואי נלך למסיבה זה יעשה לך טוב להיות עם כולם"
    אני רואה את שביב האור נכבה במהירות, היא מתיישבת.
    "אלכס, אני מעדיפה להיות לבד וחוץ מזה תסתובבי רגע לחלון, התחיל לרדת שלג"
    אני מסתובבת ורואה פתיתים לבנים יורדים, שלג כבד. ריצ'ל נעמדת לידי ואנחנו רואות איך העולם מתכסה בשמיכה קרה.
    אני מסתובבת אליה ומשהו בעמידה שלה נוגה, צמרמורת חולפת בגבי והיא מדברת בלי להתיק את מבטה מהחלון.
    "את יודעת שלא מזמן קראתי שלפני כמעט שלושה עשורים בירושלים היה יורד שלג פעם בכמה שנים וגם אז הוא לא תמיד היה נתפס, מוזר נכון? ולחשוב שעכשיו בכל חורף יש כאן שלג כבד לפחות לכמה שבועות" היא מסתובבת אלי, העננה שאפה אותה כבר איננה שם. הטבעת שלי מצפצפת, גדי שלח לי הולוגרמה שלו קופץ ומצייץ:אנחנו במסיבה מתי תגיעו?"
    אני עושה לה את הפרצוף שהיא לא מצליחה לעמוד בפניו "פליז בואי נלך, בשבילי"
    היא שותקת והולכת לארון הבגדים
    "טוב בסדר, אבל שלא תעזי להכריח אותי ללבוש את השמלה השחורה שלי"
    "יש" אני תופסת אותה חזק מאחור
    "אלכס די" היא מנסה לחמוק ממני אבל אני ממשיכה לחבק אותה חזק. היא משתחררת ואני רצה מהר לפני שתתנקם בי אני צועקת לה מהמסדרון
    "אני אוהבת אותך מכוערת" אני שומעת אותה עונה לי "גם אני אותך קופה"

    • רחלי 12.03.2018 , 7:29 השב

      איזה כיף ששיתפת! גם בעיניי זה נהדר!

  14. יקותיאל גוטמן 14.03.2018 , 21:40 השב

    באיחור לא אופנתי, עסוק בשכתוב והחלטתי לנסות כוחי גם בתרגיל מטמורפוזי
    המקור
    שני מניינים של בתי כנסת יש בשכונתנו. האחד אשכנזי השני ספרדי. למרות שמבחוץ נראים שניהם כתאומי סיאם, שונים הם זה מזה. בעיצובם, בקהלם ובעיקר בקולות היוצאים מהם.
    האחד צבעוני, מעוטר בלוחות פלחי שיש, שלטים ממורקים מנחושת קלל ומנירוסטה מבהיקה , נברשות, חיפויי עץ ופרוכות מכל עבר, מקשטות כל פינה. ניכר שגבאי בית הכנסת הספרדי מקדיש את מרבית שעותיו ועתותיו להרבות את יופיו של בית הכנסת, בבחינת זה אלי ואנווהו. בית הכנסת הסמוך לו, האשכנזי נבנה באותה מתכונת, שניהם חולקים כותל משותף, אך מי שיצא מהאחד ויכנס בשני יחוש כי מאז שנרכשו הספסלים והותקנה תאורת הפלורסנט לא נעשו בו שינויים כלל.

    המשוכתב
    שני מניינים של בתי כנסת יש בשכונתנו. האחד אשכנזי השני ספרדי. למרות שנראים כתאומי סיאם, הגבאי טוען שאין להסתכל בקנקן אלא במה שיש בו . יהושע ממן , לוקח אותי בידו ומצביע על כל השקעתו בבית הכנסת הספרדי, " הנה שים לב , כאן עיטרנו את הקירות בפלחי שיש" ואני שם לב שלכל נברשת, או תמונה יש שלטים ממורקים מנחושת קלל ומנירוסטה מבהיקה. "יום יום, אני מקפיד לצחצח את בית הכנסת כולל השלטים, תאר לך שיבוא תורם, ויראה שתרומתו אינה מטופלת כראוי" . עיניי לא שבעו מחיפויי העץ ופרוכות מכל עבר, מקשטות כל פינה. שאלתי אותו מה מניע אותו ככה להקדיש את כל עיתותיו לבית הכנסת, והוא בפשטות עונה "מה השאלה ? זה אלי ואנווהו" .
    בית הכנסת הסמוך לו, האשכנזי נבנה באותה מתכונת, שניהם חולקים כותל משותף, יצאתי מהאחד ונכנסתי בשני, אף אחד לא קיבל פני , חושך ועזובה שלטו בו ,חשי כי מאז שנרכשו הספסלים והותקנה תאורת הפלורסנט לא נעשו בו שינויים כלל

השאר תגובה

מדברות כתיבה

מירי רוזובסקי, סמדר שטינברג וגפנית לסרי קוקיא

_____________________________

הסופרות מירי רוזובסקי, סמדר שטינברג וגפנית לסרי קוקיא מקיימות מפגש אינטימי על כתיבה בעידן הנשיות המודרנית:

בשיחה נדבר בפתיחות על האימהות ועל הזוגיות שלנו ועל השתקפותן בכתיבה, על הקשר שבין היצירה והחיים הן בהיבטי הביוגרפיה והחשיפה והן בהיבטים הפרקטיים של שילוב הכתיבה בחיי היום-יום, נספר על תהליכי הכתיבה הפרטיים שלנו ועל האופן שבו הספרים שלנו התעצבו והתפתחו.

השיחה מתקיימת בשיתוף מלא של הקהל.

אני זוכר

ד"ר עודד מנדה – לוי

_____________

ג'ו בריינארד (1994-1942) כתב ממואר מכמיר לב בשם I Remember, שפורסם בשנות ה-70 על פני מספר סדרות, ועותקיו אזלו במהירות. הממואר כולל כ-1500 משפטים באורכים שונים, רובם בני משפט אחד, אבל כולם נפתחים במילים "אני זוכר": אני זוכר את הפעם הראשונה שקיבלתי מכתב, שעל המעטפה נרשם: "לאחר חמישה ימים יש להחזיר ל…", ואני חשבתי שלאחר שהחזקתי במכתב חמישה ימים אני אמור להחזיר אותו לשולח; אני זוכר שפוליו היה הדבר הגרוע ביותר בעולם; אני זוכר את היום שבו מתה מרלין מונרו.
ז'ורז' פרק (1982-1936) שמע על ה"אני זוכר" של בריינארד מהארי מתיוס, ידידו, וחבר ב"אוליפו", האולפנה לספרות פוטנציאלית, שבה היה פרק חבר מרכזי. הרעיון של משפטי "אני זוכר" קסם לפרק, שהיה עסוק בעבודות זיכרון משלו. הוא התחיל מיד לשחק, והזמין רבים להצטרף. פרק קבע חוקים למשחק הכתיבה של בריינארד: על הזיכרון להיות כזה שהוא יכול להיות גם של אנשים אחרים, והזיכרון צריך להיות גם של משהו שאינו קיים עוד.

ההרצאה תעסוק במסורת המפוארת של ה"אני זוכר", בהשראות אפשריות, בהשפעות שחוללה אצל סופרים שונים, ובמקומה של הצורה הממוארית הזאת במסורת הכתיבה היוצרת.

מתחילים לעבוד נכון

מאירה ברנע גולדברג

_____________

על טעויות שסופרים עושים בדרך להוצאת ספר ואיך אפשר למנוע אותן.

מערת האוצר הסודית של הסיפורים

רוני גלבפיש

_______

רעיונות טובים הם משאב פשוט ונפוץ מכפי שנהוג לחשוב. פיתוח רעיונות ומיצוי הפוטנציאל הטמון בהם – זה כבר עניין מורכב יותר.

במפגש נעשה את דרכנו למערת אוצר סודית שבה מתפתלות דרכים מוכרות פחות אל הפינות האפלות והמרגשות באמת של רעיונות, וכמעט מבלי משים נעניק להם רבדים והקשרים, עומק ויופי.

אולי אפילו נלך לאיבוד.

איך מתחילים לעבוד בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה?

דניאלה דורון

______

איך מתחילים לעבוד בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה? סיפור אישי וטיפים מקצועיים.

להיות הארנב הלבן

מעין רוגל

______

הארנב הלבן הוא השליח המקשר בין עולם הפלאות ובין העולם הרגיל, עולמה של אליס. הסופרים ומספרי הסיפורים גם הם שליחים, הם שייכים לעולם הסיפורים, ולעולם המציאות, ולאף אחד מהם לא לגמרי. וכמו הארנב הלבן יש להם תפקיד – להנכיח את עולם הבדיון, את הסיפורים, בעולם המציאותי, ולפתות ולמשוך את הקוראים אל עולמות הבדיון.

הרצאה על פיתוי, על עולמות סיפור, ועל מערכת היחסים העדינה שבין קוראים וכותבים.

מקלות של ארטיק

ליאור אנגלמן

___________

איך מתחילים לכתוב סיפור ארוך בלי לדעת שום דבר? כתיבה בהשראת מקלות ארטיק.

על פנטזיה, יצירה ודמיון

אשכר ארבליך בריפמן

____________

הצצה אישית אל תהליכי הכתיבה, חייה ועבודתה של אשכר ארבליך-בריפמן, אחת מסופרת הילדים והנוער המוכרות והאהובות בארץ.

כיצד מתחילים לכתוב?

כיצד עולים רעיונות ומהם מקורות ההשראה של אשכר.

כיצד מתנהל הקשר בין סופר למאייר?

על אהבת הטבע והשפעתו על הכתיבה.

מהי פנטזיה וכיצד היא מעודדת ילדים ליצור?

על חשיבות היצירה והיצירתיות ועוד.

פייסבוק לסופר המקטר

צפריר בשן

_______

איך לכתוב על עצמכם ברשתות החברתיות ולהסתכל במראה אחר כך; איך לרתום את הכישרון ולצאת איתו לעבודה בשדות ולמה אסור להגזים עם כל האותנטיות הזו.

איך ניגשים לספר ילדים

עינת שמשוני

________

נדבר על פיקצ'ר-בוק ונעסוק בשאלה מהו ספר ילדים טוב – האם ישנה נוסחה לכתיבה "נכונה" או מתכון לספר ילדים "מוצלח"? מהם?

(ספויילר: אין נוסחה, יש מתכון).

אוצר מילים

טלי אשר

_____

מרחבת הכנס ההומה אדם, מתפתל לו שביל קטן בתוך הצמחייה, מעין דרך לא דרך, אל מרחב ההתבוננות, אוהל יורט, שמזמין אתכם לחוויית כתיבה מסוג שונה מכל מה שחוויתם עד היום. ומה בדיוק קורה בסדנה עצמה? כתיבה אישית בעקבות טקסטים. חוויה אישית וקבוצתית. ובסופו של דבר יוצאים מהסדנה עם אוצר של מילים…

מספר המקומות לסדנה זו מוגבל. מהרו להירשם!

לנוע בחופשיות בתוך בתי כלא אהובים

דנה ברגר

_____

על השיר ככלי להבעה עצמית ועל המשמעות של להיות יוצר בעולם הזה, צייד של השראה, צלם של רגעים, לוליין של רגשות.
בסדנה נלמד ליצוק משמעות רגשית לתוך מבנה ומסגרת של פזמון, וניגע בזהירות בתמצית ומהות, עלילה ודמות, מסגרות וחופשיות.

מספר המקומות לסדנה זו מוגבל. מהרו להירשם!

מתלבשים על דמות

קרן איל מלמד

_____

סדנת כתיבה משוחררת לבריאת דמויות שמתחילה באוצרות ופרטי לבוש ייחודיים ועוברת דרך הגוף אל היד הכותבת.

מספר המקומות לסדנה זו מוגבל. מהרו להירשם!

להסתכל בקנקן – סיפורי כריכה

דורית תמיר וחן יאקה-שומרון

_____

הפגישה עם כריכת הספר מייצרת את הרושם הראשוני לגביו. איך מעצבים כריכה שתשבה את עינו של הקורא? איך זה נראה משם (מוחו הקודח של המו"ל) ומשם (שולחנו של המעצב הגרפי)?
התהליך, השיקולים, ההתלבטויות, הסקיצות שנזנחו ואלו שהגיעו אל הדפוס – הכול בהרצאה הזאת.

שולחן ערוך: על הלכות, גבולות, מכשלות ומושכלות העריכה

נועה מנהיים

_____

נועה מנהיים היא עורכת, מבקרת, תסריטאית ומסאית, ראש מחלקת ספרות עברית בהוצאת 'כנרת, זמורה, ביתן'.
ערכה למעלה משישים ספרים, בעלת טור קבוע במוסף 'הארץ' העוסק באבולוציה של התרבות.

שדרגו את הכתיבה שלכם עוד היום בעזרת 3 טכניקות פשוטות.

ימים לראות טוב

שגית אמת

_____________

עד כמה קשורים נושאי הכתיבה למחבר שכתב אותם? איך משתמשים בעובדות אמיתיות והופכים אותן לשקרים מרהיבים? אילו סודות אמיתיים שתולים בסיפור הבדיוני הזה?

 

שגית אמת תספר על סופי, גיבורת הספר "ימים לראות" ותגלה מדוע בחרה לכתוב דווקא על גיבורה עיוורת, ואיך קשור העיוורון לחייה האישיים בפרט, ולחיים של כולנו בכלל?

בהומור ובכנות תספר שגית על אחורי הקלעים של הכתיבה, על המחסומים והפחד מחשיפה שהם חלק בלתי נפרד מהתהליך, אך גם על השמחה והאושר המופיעים כשאנו מממשים את החלקים היצירתיים שבתוכנו, ומאווררים את הסודות הכמוסים.

מספר להרצאה –
איך עושים את זה?
כל הסודות וגם כמה שקרים

גלית ברש

_____________

מה קורה רגע אחרי כשהחלום מתגשם? איך מצליחים להשאיר את הספר חי ונושם יותר מחודש? איך מגיעים לעוד ועוד אנשים? האם אפשר לצאת בהרצאה גם לפני שהספר יוצא לאור?

אני מזמינה אתכם לקבל כלים חשובים שיעזרו לכם לארוז את הסיפור שלכם להרצאה. נדבר על הסודות שיש בהרצאה טובה ונחשוף כמה שקרים שאף מרצה לא מדבר עליהם.

סודות ושקרים – הוראות הפעלה

מעין רוגל

_____________

דמויות משקרות. דמויות מסתירות סודות. דמויות טובות במיוחד גם משקרות וגם שומרות סוד. אבל מתי לחשוף את השקר? ואת הסוד? ומתי להכניס שותף סוד? וכמה דמויות יכולות לשמור סוד בלי לגלות אותו לאף אחד אחר?

הרצאה מעשית לכותבי פרוזה על שקרים סודות ומבנה סיפורי. וגם קצת פוקר.

משחק ילדים או מלאכת מחשבת?

שירלי גרץ

_____________

מהו סודו של ספר איכותי? ומה האמת המרה?

מאות ספרי ילדים יוצאים לשוק כל שנה, רובם אפילו לא יגיעו לחנויות. השוק מוצף בהוצאות לאור פרטיות, ובחברות הפקה שמוכרים לכותבים חלום. זה ביזנס לכל דבר, וזה בסדר, אנחנו חיים בכלכלה חופשית.

אבל אם חשקה נפשכם בספר ילדים איכותי, אין קיצורי דרך. זאת עבודה מאתגרת בת שלבים רבים.

בואו לשמוע על תהליך ההוצאה לאור ולבדוק איזה סוג של ספר אתם רוצים להפיק.

כל הדראמ"ה הזאת

רחלי לביא

_____________

לפעמים זה רק עניין של מינונים. דיאלוג שהפך בטעות למונולוג, שלושה עמודים של מחשבות נוגות, לרגע לא ברור איפה הסיפור מתרחש – והופה, הקורא בחוץ.

זה לא חייב לקרות! יש כל כך הרבה דברים שאפשר לשפר בטקסט אם רק רואים אותם בבירור, עוד לפני שמתחילים לקרוא(!) בואו לגלות איך עושים את זה.

כותבת לא למגירה –
על כתיבה בעולם אינטראקטיבי

אורי ניר-וינטר

_____________

עידן הרשתות החברתיות ופייסבוק בפרט פותח בפני כותבים שתי הזדמנויות שלא חלמו עליהן בעבר: להיות עדכניים כל הזמן, ולקבל פידבק מידי מקוראיהם. אורי ניר-וינטר, כותבת פייסבוק בולטת קוראת לזה: "כתיבה חברתית".

בהרצאה תספר אורי מה מניע אותה להעלות פוסט בכל סוף שבוע. בנוסף היא תסקור עקרונות בכתיבה חברתית, כמו: הנעה לפעולה של הקוראים, כתיבה תחת פידבק תמידי ושילוב בין טקסט לאימג', ותדבר על הדילמות שמעוררת כתיבה כזו: חשיפה מול שמירה על פרטיות, אמיתות מול שקרים ועוד.

סירה קטנה בים סוער – שקרים שסיפרו לי על הוצאה לאור, ואיך בכל זאת שרדתי (בינתיים)

גילי בר-הלל

_____________

מסלולה של גילי בר-הלל בעולם המו"לות התחיל בהוצאה גדולה (כתר), המשיך להוצאה קטנה (גרף), והוביל להקמת הוצאה חדשה משל עצמה (עוץ). איך ולמה מתמסר אדם שפוי למסלול של הוצאה לאור? כיצד בוחרים אילו ספרים לתרגם לעברית? מימון המון, ספרים דיגיטליים, הוצאה עצמית – האם מאחד הבאזוורדים הללו תצמח הישועה? האם בכלל יש סיכוי להצליח בתחום הזה? ואיך נמדדת הצלחה?

תני לי לספר לך מה שאת כבר יודעת

קרן לנדסמן

_____________

דיאלוגים יכולים לשמש אותנו להעברת מידע, אפיון דמויות ובספרות ספקולטיבית גם לבניית עולם והבהרת פערי ידע. בסדנה נתנסה בדיאלוגים שונים, בדרכים יעילות יותר (ופחות) להשתמש בדיאלוגים בסיפור, ונראה ממה הכי חשוב להישמר.

עשרה סודות לעריכה עצמית

הגר ינאי

_____________

אין כתב יד ראוי לשמו שיוצא לאור ללא עריכה. ספרים רבים אינם מתקבלים להוצאות או נכשלים בקרב הקוראים בשל חוסר עריכה או עריכה לקויה. בהרצאה נסקור את תהליך העריכה החל ביסודותיו הרגשיים, דרך עקרונותיו הסיפוריים ועד לליטוש הסגנוני הנחוץ להגשה. ניתן שפע של טיפים מעשיים לבדיקה עצמית של העלילה, הדמויות ואלמנטים טכניים חשובים. הרצאה זו עשויה לחסוך לכם אלפי שקלים, חודשים של עבודה ועוגמת נפש. מומלץ בחום לבוא מצוידים בכלי כתיבה ולרשום את עיקרי הדברים.

לכתוב בלב הסערה: איך ממשיכים לכתוב גם בתקופות הקשות ביותר?

סוזן דונובן

_____________

דברים רעים קורים. זה חלק בלתי נפרד מהחיים. בהיותנו חיים – דברים רעים יקרו בהכרח לכל אחד מאתנו בשלב מסוים. נעבור אתגרים לא פשוטים. איך אפשר להמשיך לכתוב בזמנים של אסונות ואובדן? איך הופכים כאב אנושי לסיפור מלא משמעות ועוצמה? איך טראומות משנות אותנו כאנשים וככותבים?

סוזן דונובן לא הייתה אמורה לחיות היום. אסון רפואי שפקד אותה בשנת 2011 הוביל לקריסת מערכות מוחלטת, עשרים ניתוחים, ושלושה חודשים בטיפול נמרץ. היא יצאה מהמשבר עם נכות קשה, אך המשיכה לכתוב. למעשה, מאז שכל הדבר הנורא הזה קרה, סוזן כתבה שישה רומנים, שש נובלות, מחזה שהועלה במנהטן ותסריט לסרט טלוויזיוני. השיבה אל המקלדת הייתה הדבר הקשה ביותר שהיא עשתה אי-פעם, וגם הגאולה שלה.

סודות הכתיבה בז'אנר הרומנטי

שרית חיים

_____________

לכתיבה בז'אנר הרומנטי חוקים ברורים: גבר אלפא, עלמה במצוקה, סיפור אהבה עוצמתי, סצנות סקס וסוף טוב.

אבל מה קורה כשהכותב מחליט להפר את הכללים? איך נמנעים מקלישאות? ועד כמה הקוראים מחפשים עלילה שתנפץ את התבנית הקבועה?

ההרצאה תעסוק בשינויים שחלו בז'אנר מאז עלייתו המטאורית, בניסיון לפענח את הנוסחה המנצחת לכתיבת סיפור רומנטי, ושאלת מיליון הדולר – האם הכתיבה מבוססת על ניסיון החיים של הכותב?

מרב-מכר לסרט: מה למדתי מתסריטאות על כתיבת ספרים?

עומר ברק

_____________

כשעומר ברק כתב את "לחוץ חתונה", הוא לא דמיין לרגע שזה יסתיים בספר זהב, ספר הביכורים הנמכר ביותר בשנת 2017 וסרט עם מיטב הכוכבים הישראלים ובבימויו של לא אחר מאשר גורי אלפי.

אז איך הופכים ספר לסרט? מה אפשר ללמוד מתסריטאות על פרוזה? ומהו הסוד הכי גדול שאף כותב פרוזה בישראל לא יודע?

איך לאהוב את הכתיבה שלנו:
סדנת כתיבה

רותם ברוכין ומרינה ברלין

_____________

כותבות וכותבים רבים מגלים לפעמים שהקושי הגדול ביותר בכתיבת סיפור אינו הדמויות, העלילות או מערכות היחסים, אלא קושי חוץ-סיפורי – המבקר/ת הפנימי/ת הקשוח/ה, שגורמים לנו לסלוד מכל מה שאנחנו כותבים ומבטיחים לנו שכל מילה שכתבנו אי פעם היא נדושה, גרועה ומשעממת. בסדנה נלמד להפסיק לשנוא את כל מה שאנחנו כותבים ולמצוא את היתרונות בכתיבה של כל אחד ואחת מאיתנו. אולי אפילו נגלה מה אנחנו הכי אוהבים לכתוב ואיך להתמקד בו.

 

מוגבל ל-15 משתתפים.

כותבת ומוחקת אהבה

ענת לב אדלר

_____________

הרומן כותבת ומוחקת אהבה מכר עד היום למעלה מ-50 אלף עותקים ולא רק שהפך לתופעה תרבותית אלא גם הפך לי את החיים.
בזכותו יצאתי למסע הרצאות בכל הארץ שנמשך כבר ארבע שנים ובזכותו הפכתי לגורו עבור נשים באמצע החיים שעוקבות בעניין גם אחרי מוצרי ההשראה והתוכן שלי והפעילויות החברתיות שאני מובילה.
הקהל הפך לקהילה.
אבל מה אם אספר לכם שלמרות ההצלחה הכבירה של הרומן והתהודה הגבוהה, הוא כמעט ולא ראה אור?
ומה אם אומר לכם שהדבר הכי חשוב זה להאמין בבטן שלכם, ביצירה שלכם, להתעקש וללכת עד הסוף?
כי אחותה הגדולה של ההצלחה בעיני היא ההתמדה.