מי מפחד ממטמורפוזה – הוא התרגיל הראשון באתגר מרץ 2018
יש כל מיני דרכים להעברת תוכן בכתיבת רומן. יש תיאורים, יש דיאלוגים, יש מחשבות, יש פעולות שהדמויות עושות, וכדומה. כשאנחנו כותבים בפעם הראשונה, אנחנו עלולים לחשוב שאת מה שכתבנו אפשר לכתוב בדרך אחת בלבד. רק כמחשבות, או רק כתיאורים… אבל זה לא נכון. אפשר לעצב את הטקסט בצורה שונה כמעט תמיד. טוב, אולי לא כמעט תמיד, אבל די בוודאות פעמים רבות.
התרגיל שאני מזמינה אתכם לעשות היום הוא בדיוק זה: לבחור קטע שכתבתם באופן אחד (למשל כמחשבות) ולכתוב אותו מחדש בדרך אחרת (למשל כדיאלוג). בואו נקרא לזה מטמורפוזה. (כי זאת מילה מאוד מגניבה, ואנחנו אנשים של מילים! בעיקר מגניבות!)
הבונוס שתזכו בו אם תיקחו דווקא את האפשרות של העברת מחשבות לדיאלוג – הוא שייכנס יותר "אקשן" לטקסט שלכם. כי דיאלוג תמיד מעניין יותר ממחשבות, כי התרחשות היא משהו אקטיבי, בעוד מחשבות הן עניין פסיבי למדי.
אבל אפשר גם ללכת לכיוון אחר.
אם הקטע שכתבתם קצר למדי – אתם מוזמנים להעלות אותו לכאן.
אם הוא ארוך, או שלא מתחשק לכם לחשוף אותו עדיין (או בכלל) מכל סיבה שהיא – ספרו כאן בקצרה מה עשיתם, איך היה, ומה למדתם מזה. או מה אתם מרגישים בעקבות זה.
חוץ מהתרגיל – אל תשכחו את מה שקיבלתם על עצמכם להיום, ושיהיה בהצלחה!!
הקטע המקורי:
אחרי התלבטויות רבות החליטה גילה לאזור אומץ ולשאול את ברוריה גיסתה בכבודה ובעצמה מדוע השליכה לה את החכה ברוב תשואות וברחה לה. זהו זה, החליטה, אעשה הכול כדי להשיג את מוטי וארמוס כל מחסום שיפריע לי במשימתי. אם מחסום אי הנעימות מגיסתי מפריע לי, ארמוס אותו.
***
הקטע המטמורפוזי:
גילה לחצה שוב על החיוג המהיר לברוריה גיסתה. הפעם לא ניתקה.
"בוקר טוב, גילה. מה קורה?"
"תגידי את".
"לא הבנתי".
"גם אני לא הבנתי".
"אני לא מבינה, גילה, אכפת לך לדבר ברור? אני קצת קצרה בזמן".
"זרקת לי חכה, נתת לי כתובת דוא"ל, ונעלמת. ביקשתי ממך עזרה ואת מתחמקת. אני לא מבינה".
"מה את לא מבינה, גילה?"
"אני לא מבינה אם את רוצה לעזור לי או שאת לא רוצה לעזור לי. אם את רוצה לעזור לי, תעזרי לי עד הסוף. ואם את לא רוצה לעזור, אל תתני לי ולעצמך תחושה שאת כן רוצה לעזור. אל תשחקי איתי. אל תשחקי לי ברגשות".
"לא שיחקתי לך ברגשות, גילה", נעלבה ברוריה.
"אין לי זמן להתווכח עכשיו. תחשבי על מה שאמרתי. כל טוב", ניתקה גילה. אי נעימות צרבה את עורה ופעפעה מתחת למעטה התוקפנות הזמני. עשרים וחמש שנה הן גיסות ומעולם לא שוחחה שיחה כה בוטה עם גיסתה המבוגרת ממנה בעשור.
***
השפעת המטמורפוזה
הפיכת הקטע לדיאלוג הפכה אותו לחי, נושם ובועט. אבל יותר מזה: תוך כדי המטמורפוזה התחוורו לי שכבות עומק נוספות ביחסים בין הדמויות.
היה נהדר.
איזה יופי! זה גם הרבה יותר מושך לקרוא הלאה… תודה!
ווואוו מצויין!
אהבתי! יצא יפה מאוד.