דפי בוקר הם כלי היסוד הראשון שמציעה ג'וליה קמרון בספרה דרך האומן שיצא בהוצאת פראג העוסק בפיתוח יצירתיות. ברור כי מבחינתה זהו הכלי החשוב ביותר, שיאפשר לכל אמן למצוא את היצירתיות שלו, והיא מתארת כללים רבים, ומספרת כי היא עושה זאת שנים רבות, וגם תלמידיה אינם מוותרים על דפי הבוקר בעד שום מחיר בעולם.
ג'וליה קמרון אינה מספרת בספרה כי דפי הבוקר באו לעולם עוד לפני שהיא הייתה בתכנון… קמרון נולדה בשנת 1948, ודפי הבוקר מופיעים כבר בספרה של דורותיאה ברנד Becoming a writer שיצא לאור בשנת 1934. לזכותה של קמרון יאמר שלפחות בספר היא לא כותבת במפורש שהמציאה אותם, אבל זה לא מפריע לאנשים רבים לייחס אותם לה.
בכל מקרה, כיום, 85 שנה לאחר צאת ספרה של ברנד, אפשר אולי לומר שזכויות היוצרים כבר מיצו את עצמן, ואפשר לדבר על דפי בוקר ככלי שפשוט נמצא בעולם, ומה זה משנה מי הראשון שהגה אותו…
אז מה הם דפי בוקר ואיך הם יכולים לעזור לנו בחיים?
הכתיבה, כך כותבת דורותיאה ברנד, דורשת מאמצים רבים. ברנד מתארת את המאמץ הכרוך בכתיבה ביד, ועוד יותר מכך במכונת הכתיבה (1934, זוכרים?) אבל מסבירה שיש דרך להתגבר עליו, יש דרך להפוך את הכתיבה לטבע שני, וכך שום אמצעי בעל כוונות נלוזות כמו עט, עיפרון או מכונת כתיבה לא יצליחו לפגוע בנו. (ואני כמובן מזמינה אתכם להמיר את העט, עיפרון ומכונת הכתיבה בישויות בעלות כוונות נלוזות אחרות, כמו פייסבוק, הסחות דעת, ילדים שקופצים סביבכם, חוסר ביטחון עצמי, צנזור פנימי ועוד כהנה וכהנה מטרדים מונעי כתיבה.) הדרך שמתארת ברנד היא להתחבר אל התת-מודע, והדרך להתחבר אל התת-מודע היא לכתוב מיד כשאתם מתעוררים מהשינה. אבל מיד. ממש. איך שהעיניים נפתחות – למשוך את העיפרון מהשידה ולהתחיל לכתוב. בלי לדבר, בלי לקרוא, בלי להציץ בטלפון (טוב, היא לא כותבת על טלפון כמובן, אנחנו עדיין ב-1934…) לפני הכול.
מה כותבים בדפי הבוקר?
לא חשוב. אם אתם עייפים ואין לכם שום רעיון מה לכתוב, כתבו שאתם עייפים ואין לכם שום רעיון מה לכתוב. אם אתם זוכרים מה חלמתם – כתבו מה חלמתם. אם אתם חוששים מהיום שלפניכם – כתבו על החששות שלכם. גם רגשות אחרים זה בסדר. שמחה, התרגשות, כעס – הכול הולך. פשוט כתבו. אתם יכולים לכתוב על מה שקרה אתמול או בשבוע שעבר, אם הייתה לכם שיחה שהלכה לא כמו שרציתם – אתם יכולים לכתוב עליה, או אותה, או לכתוב גרסה חדשה לשיחה הזאת, כמו שהייתם רוצים שתהיה.
איזה ערך יש לדפי בוקר?
קודם כול חשוב להבין שאתם לא מנסים לכתוב בדפי הבוקר שלכם שום דבר בעל ערך. אין צורך להכניס אליהם מילים בנות אלמוות, ואף אחד לא צריך לקרוא אותם אף פעם. גם לא אתם. ג'וליה קמרון בכלל מנחה שלא לקרוא אותם לפחות 8 שבועות. דורותיאה ברנד מציינת שחשוב מאוד לא לקרוא את מה שכתבתם אתמול לפני שאתם מתחילים לכתוב היום. פשוט כי הכתיבה צריכה להיות הדבר הראשון שתעשו, ולא קוראים דבר לפניה.
הערך של דפי הבוקר הוא באימון היד הכותבת שלכם, המוח הכותב שלכם, שרירי הכתיבה שלכם. הערך הוא בחיבור לתת-מודע. הערך הוא בכך שאתם הופכים את עצמכם לאדם כותב. הערך הוא בכך שבשעת דמדומי הבוקר האלה, כשאתם בקושי בהכרה, הצנזור הפנימי שלכם עדיין ישן. ולא מציק. אתם יכולים לכתוב מה שאתם רוצים!
כמה לכתוב?
ג'וליה קמרון מנחה לכתוב 3 דפים. אנשים שמלמדים סדנאות של "דרך האמן" בדרך כלל נותנים הנחיות יותר ספציפיות: 3 עמודי פוליו, למשל. דורותיאה ברנד לא קובעת כמות וגם לא פרק זמן. היא ממליצה לכתוב כמה שאפשר כל עוד יש לכם זמן פנוי, או עד שנמאס לכם. היא כן מציינת שכדאי לכתוב יותר מפעם לפעם.
**
אני משחקת לאחרונה ברעיון הזה של דפי בוקר. מה עמדתכם? מתחשק לכם? שנכריז על אתגר?
אם אתם בעניין – כתבו זאת בתגובות כאן למטה!
עשיתי כמה סבבים של דפי בוקר. בערך 3 חודשים ברצף.עשה לי טוב. מדי פעם אני חוזרת להרגל הזה ל 40 ימי כתיבה, כשמרגישה צורך לעשות סדר בסבך של מחשבות ורגשות .
מאמינה שיש כותבים-ות שדפי הבוקר (א-לה ג'וליה קמרון) עוזרים להם. אני קראתי את הספר ומילאתי דפדפות שלמות עם כתיבה אסוציאטיבית ופשוט, לא יצא מזה כלום. ניסיתי את זה מספר פעמים, בתקופות שונות ונאדה…מה שעזר לי אישית הייתה ההתחייבות לכתוב סיפורים עם מספר מילים מוגדר בנושאים כלשהם. שם הרגשתי איך המוח היצירתי שלי מתעורר משנת הנצח ומתחיל לעבוד. אבל זה אינדיבידואלי מאד ואני מסכימה שכל כותב-ת חייב-ת להפוך את הכתיבה לשגרה.
אני כותבת כמעט יום ביומו כבר כשנתיים, על הבוקר.
אם במקרה לא יצא לי בבוקר מכל סיבה שהיא אז אכתוב בצהרים או בערב, לימדתי את עצמי שזה לא הכול או כלום וזה עובד מצויין.
אני לא מגבילה את עצמי למספר עמודים אבל כן למינימום של עמוד גדול. לרוב זה מרגיש כמו יומן אבל לא אכפת לי מה זה בדיוק רק שאני מרגישה כאילו עשיתי את מנת הכושר היומית אחרי כן.
רוב הזמן לא יוצאות לי משם פנינים אבל כשכן יוצאת אחת, היא ממש מאירה לי את היום. קצת כמו מדיטציה לא?
ואני תמיד בעד האתגרים שלך רחלי-:)
עשיתי את מיזם דפי הבוקר בתקופה של בצורת בכתיבה.
להלן מסקנותיי האישיות:
א. כתיבת דפי הבוקר עזרה לי מאוד ושחררה אותי בתוך שבועיים מתקיעוּת בכתיבה. אינני יודע איך ולמה, אולם זאת המציאות. הדפים עדיין שמורים אצלי ומעת לעת, פעם בחצי שנה או ביותר זמן, אני מעיין בהם. לפעמים משפט אחד שכתבתי בדפים, או קטע קצר, ישמש לי חומר גלם לסיפור שלם.
ב. עצרתי אחרי כמעט חודש, כי כתיבת הבוקר הפכה לחזקה מדי (כמו שנאמר: דִי9…). הרגשתי שהכתיבה חופרת במעבה אדמתי בהצלחה מרובה מדי ומתקרבת ליסודות שאיני רוצה לערער אותם או להרהר על אודותם.
ומכאן, אזהרה ידידותית שכדאי לקחתה לתשומת לב: אם חייכם נוחים לכם כפי שהם ואינכם תאבים לשנות אותם בשינוי יסודי ושורשי ומשדד מערכות, היזהרו מהיסחפות אחרי כתיבת הבוקר ודעו מתי לעצור.
או שלא…
לי דפי הבוקר עזרו מאוד. הם החזירו אותי לכתיבה ויצרו לי זרם חדש של רעיונות. (למרות שאני מנסה לחזור לזה ולא כל כך מצליחה כי זה אכן חופר מעט…כנראה שזו המטרה)
ספר ההדרכה הראשון שקראתי היה הזכות לכתוב של ג'וליה קמרון ואהבתי את הגישה שלה באופן כללי. היא טוענת- תנו לכתיבה להכתב דרככם. היו מספיק ענווים כדי לתת לזה לקרות. היא נותנת הרבה מוטיבציה.
אני בעד