ספר במדבר הוא אחד הספרים שלכאורה יש בהם הכי הרבה פוטנציאל. בני ישראל נודדים במדבר 40 שנה. הם אמנם לא צועדים כל הזמן הזה, יש איזה 38 שנה באמצע שהם אפילו לא זזים ממקומם, ובכל זאת – אנחנו מדברים כאן על מדבר! מקום שורץ סכנות, רעב, שודדים, עמלקים… הרבה פוטנציאל, כבר אמרתי?
ובכל זאת, איך שהוא, אנחנו נתקלים בספר הזה שוב ושוב ושוב ושוב בספירה, כמעט אינסופית, די משמימה, של הנוכחים. קצת כמו טיול בית ספר, בכל פעם שעולים לאוטובוס.
פרשת פנחס הולכת גם היא אחרי התמה הזאת. גם בה סופרים את בני ישראל. הספירה היא לרוב של הגברים. אנחנו מדברים על תקופה שבה סופרים רק גברים. יש שני יוצאים מן הכלל לעניין הזה: בנות צלופחד, שתופסות את רוב תשומת הלב, ובצדק, הסיפור שלהן באמת מעניין וגם מעלה שאלות מוסריות גדולות; ושרח, שמקבלת בפרשה פסוק אחד קטן – פסוק מו בפרק כו: "ושם בת אשר שרח."
מעניין, לא? מעניין מכמה בחינות. למה מצוין כאן שם של אישה? מה זכתה דווקא האישה המסוימת הזאת, וגם – רגע, אנחנו מדברים כאן על הבת של אשר. הנכדה של יעקב. ואנחנו נמצאים כמה מאות שנים אחרי. היא עדיין שם? מה הסיפור שלה?
אז יצאתי לבדוק.
מי היא שרח בת אשר?
שרח מוזכרת במקרא בחטף, אבל במדרש – היא מקבלת הרבה יותר אהבה. היא מתוארת כאישה גיבורה וחכמה שאפילו גדולי הדור באים לשאול בעצתה. לה מיוחסת הבשורה ליעקב כי יוסף עודנו חי, ובזכות הבשורה הזו אומר יונתן בן עוזיאל בתרגומו על התורה כי היא זכתה להיכנס לגן עדן עוד בחייה. העובדה הזו עומדת בסתירה קלה לציון הקבר שיש לה באיראן, אבל בואו, זו לא בעיה אמיתית למספרי סיפורים שכמונו. דווקא חומר מצוין. עוד במדרש אנחנו מוצאים שכאשר באו משה ואהרון לבני ישראל במצרים ובישרו כי הם שלוחי אלוהים – זקני ישראל לא ידעו אם להאמין להם, והלכו לשאול בעצתה של שרח. היא גם היתה זו שידעה היכן קבור ארונו של יוסף, כשהגיעה השעה להעלות אותו ארצה. המדרש מסביר כי בזכות סגולותיה של שרח – היא זכתה לאריכות ימים. חתיכת אריכות ימים אגב, כי גם בימי דוד היא מופיעה שוב על במת ההיסטוריה, או המדרש. היא ולא אחרת היא האישה החכמה שמנהלת משא ומתן עם יואב בן צרויה ומשכנעת אותו לא להשחית את העיר כולה בגלל עוון שבע בן בכרי שמרד בדוד.
אז אנחנו מדברים על מישהי שנולדה בימי יעקב אבינו, חיה בזמן יציאת מצריים, חיה בתקופת המלוכה של דוד המלך – מי ערב לנו שהיא לא חיה עד היום?
מעלה בכם משהו? תעזבו רגע את הבישולים והניקיונות (הם לא יברחו, כידוע) ורוצו לכתוב איזו פסקה.
שבת שלום!
אני כותבת עליה ספר!