במשך שנים עניין אותי מאוד לדעת איך נראה סדר יום של סופר. ואיך נוצר ספר. מה התהליך המדויק שבו זה קורה. זה עדיין מעניין אותי. בסופ"ש הסופרים שערכנו בסוף דצמבר 2017 השתתפו שני סופרים שדיברו ספציפית על העניין הזה. האחת היא צרויה שלו, שכבר כתבה כמה וכמה רבי מכר, ויש לה הצלחה מסחררת בארץ ובעולם. השני הוא עומר ברק, שאמנם כתב רק רב מכר אחד, אבל חתיכת רב מכר. הספר שלו כיכב ברשימת רבי המכר במשך שבועות רבים, במשך כמה שבועות הוא התעלה אף על ספרו של מאיר שלו שיצא באותה העת, והוא היה הספר הנמכר ביותר לשנת 2017.

אצל אנשים כאלה, מובן שמעניין אותי שבעתיים לשמוע על תהליכי העבודה שלהם.

ראשונה הרצתה צרויה שלו. צרויה סיפרה על הקסם והמסתורין שבמלאכת הכתיבה. ספר מתחיל אצלה בדרך כלל באיזו פסקה. איזה רעיון. ומשם, בעבודה יומיומית שבה היא קוראת את מה שכתבה יום קודם לכן כדי להיכנס לאווירה של הסיפור ומשם ממשיכה הלאה, היא רוקמת אות אחר אות, מילה אחר מילה, את הסיפור הבא. היא לא יודעת מראש מה יהיה. היא עדיין לא מכירה את הדמויות שלה. היא מתוודעת לכל הדברים האלו תוך כדי.

אצל עומר ברק, התהליך נמצא בדיוק בקצה השני של הסקאלה. הכול מתוכנן אצלו מראש. העלילה, הדמויות, הפרקים, הבדיחות. במשך כמה חודשים רצופים זה מה שהוא עושה. ואז נשאר לו רק לכתוב. "רק"…

סיפרנו לו על התהליך של צרויה.

הוא לא ידע את נפשו. "זה לא כזה רומנטי כמו שזה נשמע…" הוא אמר.

אבל צרויה לא הציגה את זה כרומנטי. צרויה הציגה תהליך לא פשוט כלל. פעם, כך סיפרה, היא גילתה על מה הסיפור שלה רק בעמוד מאה, ואת שמונים העמודים הראשונים – גנזה. דבר מהם לא התפרסם מעולם. את ההתחלה של אותו הסיפור היא כתבה רק בסוף. היא סיפרה בפירוט על המחירים שהתהליך הזה גובה ממנה: התחקיר נעשה רק אחרי שהיא יודעת על מה הסיפור, כלומר אחרי שהיא כתבה אותו, ומובן שזה מאלץ לחזור ולשכתב חלקים מהסיפור. הסיפור נכתב קדימה אך גם לאחור, יש מחיקות רבות, הטיוטה הראשונה היא דבר שלא הייתה חושפת גם אילו היו חייה תלויים בכך…

"ניסית לעבוד אחרת?" שאלנו אותה.

"כן." היא אמרה. באחד הספרים זה הצליח. במידה מסוימת. באחרים לא.

המשרעת שפתחו שתי ההרצאות הללו – לא הייתה מתוכננת כלל וכלל, והיא מופלאה בעיניי. כי בעוד אף אחד מהדוברים לא אמר "אמת" במובן של מה שיש לנו ללמוד ממנו, הצירוף של השניים לימד אותנו אמת גדולה: לכל אחד התהליך שלו. והעובדה שסופר מסוים נוהג מנהג מסוים – לא אומרת שזה אפשרי לכל אחד מאיתנו. היא רק אומרת שזה התהליך שלו. שככה נכון לו.

המסר החשוב ביותר שאני יצאתי איתו משתי ההרצאות האלה הוא שאני צריכה למצוא את הדרך שלי. לגלות מה נכון לי, ואיפה הכתיבה נכנסת בחיים שלי.
אבל זה לא מייתר את ההרצאות האלו. כל פעם שאני שומעת סופר שמדבר על תהליכי הכתיבה שלו – אני לומדת משהו, ומתמלאת מוטיבציה והשראה.

איפה הכתיבה נכנסת בחיים שלכם?