תחקיר הוא אחד הדברים החשובים ביותר שאתם יכולים לעשות למען הספר שלכם ולמען שמכם הטוב. למה? כי אם אתם מתארים משהו שמתרחש בחנות שנמצאת ברחוב מסוים בעיר מסוימת, והקורא שלכם מכיר את המקום ויודע שברחוב הזה אין חנויות בכלל, או שאתם מתארים תאונת דרכים שנובעת מנסיעה מהירה ברחוב הכי עמוס שיש בשעות העומס של הבוקר – איבדתם את הקורא. לא תמיד זה יקרה מיד. לפעמים הוא יחליק לכם את הפדיחה הזאת וימשיך הלאה, אבל הספק כבר מקנן בו. בטעות הבאה הוא יסגור את הספר. ובצדק. כי הסיפור הזה לא אמין. וסיכוי סביר שהוא לא יקרא שוב ספר שכתבתם, ואין צורך לציין שהוא לא ימליץ על הספר שלכם. ולא משנה כמה יפה ופיוטי אתם כותבים.
אז איך באמת עושים תחקיר?
או. טוב ששאלתם.

אינטרנט
האמת היא שמעולם לא היה קל יותר לעשות תחקיר. כמעט כל דבר שתרצו לדעת – תוכלו לאתר בחיפוש פשוט. לפני כמה ימים נזכרתי איך פעם, כשהוטל עלינו בבית הספר לכתוב עבודה על מדינה מסוימת, היינו מתקשרים לשגרירות של אותה מדינה, או כותבים מכתב, ומבקשים שישלחו לנו חומר. באותם ימים הדואר עבד מצוין, ותוך כמה ימים, הפלא ופלא, היו לנו תמונות צבע מהממות וגם חומר כתוב (תיירותי, אבל ניחא) על כל מקום בעולם. או על כל מקום בעולם שיש לו שגרירות בישראל. זה היה מדהים. כשסיפרתי את זה לילדים שלי הם הביטו בי בחמלה. היום משיגים הכול בלחיצת כפתור. לא צריך לחכות שנייה. תמונות, שמות, תוואי רחובות, אופן הפעולה, מאכלים… – הכול שם. רק הקלידו את מילות החיפוש שלכם. האינטרנט שלל מאתנו את כל התירוצים…
אבל איך זה מרגיש, אתם ודאי תוהים בעברית מאונגלזת למשעי, איך זה מרגיש להיות במקומות האלה? ובכן, גם זה לא מורכב מדי היום.

צאו לשטח
לכו למקום שאתם כותבים עליו. אם הוא נמצא בישראל – אין לכם שום תירוץ לא להגיע אליו. אם הוא בחו"ל – חפשו מבצע מוצלח, או חברת low-cost, וצאו לכמה ימים. תחקיר הוא אחת הפריווילגיות שלנו ככותבים. עמדו על הזכויות שלכם!
כשתשוטטו במקום שעליו אתם כותבים – תרגישו איך זה להיות בו בעצמכם. תראו את הצבעים, תריחו את הריחות, תחושו את התחושות, תראו את האנשים שמסתובבים שם. את הטבע או את החנויות, את מקומות הבילוי, את בתי הספר. נסו ליצור קשר מראש עם מישהו שחי שם ויוכל להדריך אתכם. אני עשיתי את זה. היה נהדר – קיבלתי סיור מקיף וגם יצרתי קשר נעים שאני שומרת עליו עד היום. מישהו שחי שם – יוכל להראות לכם את החיים ממש. ואתם מתכוונים לכתוב על החיים ממש. לא על אתרי התיירות.

ראיונות
רבים מהכותבים הם אנשים ביישנים, שלרוב מסתדרים הכי טוב כשהם לבד מול המחשב. כשלא צריך לדבר עם אף אחד. כשלא צריך לבקש שום דבר מאף אחד. זו כמובן טעות. (אם זה מנחם – זו טעות נפוצה…) אין דרך מוצלחת יותר להכיר את הנושא שאתם רוצים לכתוב עליו מאשר לראיין מישהו שמתמחה בנושא הזה. ואנשים מאוד מאוד אוהבים לעזור, ויותר מזה – לדבר על הדברים שהם מתמחים בהם. לפני כמה שנים ראיינתי שוטר מקסים שהיה חוקר של מקרי רצח. קבענו פגישה של שעתיים, ויצאתי מהפגישה כעבור חמש שעות. וגם אז – יכולנו להמשיך הלאה. גם אני וגם הוא. הוא נהנה לספר לי על העבודה שלו, ואני למדתי המון.
חשוב: אתם יכולים להכין רשימה של שאלות ספציפיות אם אתם רוצים, אבל אל תשלפו אותה מיד בתחילת הריאיון. תנו לאדם שמולכם פשוט לספר. אם הוא לא בטוח מאיפה להתחיל, אתם יכולים לשאול שאלה כמו – אז איך הגעת למקצוע הזה? ותתגלגלו הלאה. לקראת הסוף, אם אתם מרגישים שלא קיבלתם מענה – שלפו את דף השאלות שלכם. בעיקר אם זו הפעם הראשונה שאתם נפגשים, ואתם בתחילת הפרויקט שלכם. כך תשמעו הרבה דברים שאפילו לא חשבתם עליהם, ותקבלו הרבה רעיונות והשראה לסיפור שלכם.
עוד דבר חשוב: בואו עם מכשיר הקלטה, ובקשו את רשות המרואיין להקליט את השיחה. כך תוכלו לחזור ולהאזין לה שוב בעתיד, ולא תבזבזו זמן על כתיבת התשובות במהלך הריאיון.
איך מוצאים את האנשים האלה? שולחים לחמכם. מספרים לאנשים שאתם מכירים שאתם מחפשים מישהו כזה. מישהו בטוח מכיר מישהו… את השוטר שסיפרתי עליו קודם מצאתי בדיוק ככה. התברר שהוא אבא של חברה טובה.
בקיצור – תחקיר זה קל. וגם כיף. תבלו!