בתחילת הדרך, כשאנחנו שומעים את המילה "עריכה" – אנחנו לא מבינים על מה מדובר. בשלב הבא, "עריכה" הוא הדבר הזה שעושה העורכת, ולפני שאנחנו מבינים לעומק את התהליך והתועלות שבו, התחושה היא שהנה באה מישהי שחושבת שהיא יודעת יותר טוב ממני, והולכת להרוס לי את הספר. לא פחות. להרוס ולהחריב. מישהי שמבינה רק ב"תקינות" ולא יודעת כלום על ספרות. ועל סגנון. ועל יופי. ועל התחכום שיש במשפטים ארוכים-ארוכים-ארוכים…

בהמשך הדרך, אחרי שעובדים פעם אחת עם עורכת טובה, ואני מדגישה: טובה, מבינים קודם כול שזה לא אישי. העורכת לא נמצאת שם כדי לשנות את הספר שלכם כך שבמקום להיות שלכם הוא יהיה שלה. היא עורכת כי היא רוצה להיות עורכת (לפחות של הספר הזה), לא כי היא רוצה ששמה יתנוסס על הכריכה (והוא לא, תירגעו, הוא לא. רק שלכם יהיה שם!) והיא עורכת את הספר הזה כי היא מאמינה בו. ובכם. וביכולת של הטקסט הזה להיות עוד יותר טוב כשיצא לאור.

אבל קצת נסחפתי כאן עם עניין העריכה שנעשית בעבודה עם עורכת. הדבר שבאמת רציתי לדבר עליו בפוסט הזה הוא עריכה עצמית.

עריכה עצמית היא אחת הטובות הגדולות שאתם יכולים לעשות לעצמכם.

אין טעות גדולה יותר מאשר לכתוב את המילה "סוף", לפתוח את המייל, ולשגר את הספר להוצאות ספרים. זה כישלון בטוח. באמת.

הדבר הנכון ביותר לעשות אחרי שמסיימים לכתוב ספר הוא לסגור את הקובץ וללכת לחגוג. ארוחה עם הבן/בת זוג, או שופינג, או לעשות ציפורניים, או ללכת למשחק כדורגל. מה שעושה לכם את זה.

השלב הבא הוא לתת לטקסט שלכם לנוח קצת. חודש נגיד.

ואז, הו אז, לפצוח בעריכה. עצמית. לא לשלוח את הטקסט לאף אחד בעולם. להתחיל לעבור עליו בעצמכם.

מה תגלו במעבר הזה?

אז ככה:

שגיאות כתיב. כן כן. יהיו הרבה שגיאות כתיב. חלקן מה שנקרא "טייפוס" – טעויות הקלדה. הקלדתם ש במקום ז. קורה לי כל הזמן. וככה כל זמן הופך ל-שמן. ו-שמן זו מילה שהספלר מכיר, ולכן הוא לא יעיר עליה, ולא תבחינו בטעות מיד.

תבחינו גם בטעויות דקדוק. למשל – שכתבתם "אחת הדברים" במקום "אחד הדברים". (סיפור אמיתי מהבלוג הזה). איך קורה שיש טעות כזאת? ובכן – בהתחלה כתבתי: "אחת הבעיות המסכלות ביותר…", ואז חזרתי ו"תיקנתי" את המילה 'בעיות' למילה 'דברים', וראיתי גם ש'מתסכלות' צריך להפוך ל'מתסכלים', אבל פספסתי לגמרי את ה'אחת'.

למה הטעויות האלה קורות? מפני שהמוח שלנו רץ קדימה בעוד הידיים המקלידות משתרכות מאחור, והמוח שלנו החמוד גם עושה לנו תיקונים. אנחנו כבר לא רואים מה יש על הדף, אנחנו רואים רק את מה ש*רצינו* שיהיה על הדף. ההסבר הזה, אגב, נכון להרבה מאוד טעויות כתיבה, וזו הסיבה שאנחנו כל כך זקוקים לעריכה.

יש פתרון לרבות מבעיות הדקדוק, אגב, והוא תכנת עברי שמאתרת טעויות כאלה ומתקנת אותן, ואפשר למצוא אותה בלחיצה כאן.

אבל בואו נתקדם. מה עוד תגלו כשתעברו על הטקסט שלכם?

תגלו חוסר עקביות. אנשים ששינו את שמם לפתע. בחורות בלונדיניות שלפתע פתאום מתהדרות בשיער אדמוני, אגמים צחיחים שהתמלאו בין לילה כבדרך נס, גיבורים שגילם פוחת ככל שחולף הזמן, וכן הלאה וכו'. איך זה קורה? זה קורה כי הרבה פעמים לוקח לנו זמן רב לכתוב ספר. ספר, ברוב המקרים, לא נכתב בתוך שבוע או שבועיים. לפעמים חולפים חודשים שבהם אנחנו לא נוגעים בטקסט, ובמהלכם אנחנו… שוכחים. כן. אנחנו רק בני אדם. אבל הקורא לא יחשוב ככה. הקורא יתעצבן ויעזוב את הספר, ובצדק. מגיע לו ספר שהוא לכל הפחות עקבי.

מה עוד תמצאו? חוסר דיוק, שלא לומר – טעויות גסות. מכונות שהמכניקה שלהם לא נכונה, בחורה אחרי שנתיים של טיפולי כימותרפיה שיש לה שיער ארוך מהמם טבעי לחלוטין, כלי נשק שלא היו קיימים בתקופה ההיסטורית שבה מתרחש הסיפור, ועוד. כאן העניין הוא תחקיר. אם לא עשיתם אותו – יכול להיות שאפילו לא תשימו לב שפישלתם. במקרה הזה הכי טוב לתת את הספר למומחה בתחום ולבקש את הערותיו הקטלניות אך מעודנות (כבר ציינתי שאנחנו בני אדם. בני אדם נוטים להיעלב…) לתחום הזה קוראים "עריכה מדעית". ספרי לימוד וספרי עיון נהנים פעמים רבות מתהליך של עריכה מדעית. לפעמים זה נדרש גם בפרוזה.

ויש עוד תחום אחד של עריכה, שאני קוראת לו "עריכה יצירתית". עריכה יצירתית היא ה"איך". איך אנחנו כותבים את הטקסט כך שהקוראים שלנו ממש ממש ירצו לקרוא אותו. יש המון דברים שאפשר לעשות בתחום הזה, על חלק מהם אכתוב כאן בהמשך, ואחרים אתם יכולים ללמוד כבר עכשיו מערכת מילים ממכרות – שמרכזת מידע רב על כלים ספרותיים ומלמדת איך להשתמש בהם.

טיפ אחד לסיום: לפני שאתם קוראים את הטקסט שלכם שוב מההתחלה ועד הסוף – שנו את הפונט שלו. זו אחת הדרכים שלנו להגיד למוח שלנו שיש כאן משהו חדש שהוא לא מכיר, ולחדד שוב את החושים.

ועוד דרך לגלות דברים שלא ראיתם קודם: קראו לעצמכם את הטקסט בקול.

יצאו לי שני טיפים…

מה לעשות עכשיו?

לכו לעבור עוד פעם על הטקסט שלכם.

כשכבר לא תמצאו מה לתקן – שגרו אותו לעולם ושיהיה בהצלחה!

 

*בתמונה: מכרה של אבני אחלמה בפינלנד. מבחוץ זה נראה כמו סתם גבעה מלאה חול ואבנים, ובפנים מסתתרות אבני חן יקרות. לא צריך להסביר את המטאפורה, נכון?