תגובות לפוסט: מחדדים את חוש הראייה

מאת: רויטל סרוסי

רויטל סרוסי — Thu, 29 Nov 2018 15:35:19 +0000

התרגיל הזה אתגר אותי כי פתאום הבהתי שאפיינתי פיזית את רוב הדמויות, חוץ מהדמויות הראשיות. אז התחלתי להוסיף להן שיער ועיניים ואפילו גומה 🙂

מאת: איילת

איילת — Thu, 29 Nov 2018 06:44:11 +0000

אני כותבת קצר ממוקד וחותך
נאלצתי לעמוד בתוך דמות ולחוש דרך עיניה
את מה שעבר בגופה
העביר בי תחושות של חמלה וזעם בעירבוביה

מאת: קותי

קותי — Tue, 27 Nov 2018 09:34:53 +0000

הגיבור המשנה שלי חי בשוליים של החברה לפחות בשלב זה של הסיפור , מעט קלישאתי אבל מתאר במעט חיצוניות המתלבשת בתוך הפנימי, קטע קצר להמחשה
" מסעוד היה מהלך ברחוב, עיניו כבושות בקרקע, מחשבותיו נודדות, איבריו מדולדלים, גופו הרזה מתנודד אילך ואילך לעבר הסמטה הפונה ביתו, עיניו שקועות בחוריהן, ידיו תחובים בכיסי חליפתו המהוהה. מתי כבר יגיע הביתה ויסיר מעליו את זוהמת השוק וצחנת הימים הממושכים ללא תכלית. "

מאת: דבי ינקו-חדד

דבי ינקו-חדד — Tue, 27 Nov 2018 08:14:23 +0000

בספר שלי היילי בת ה15 היא נערה שמנמנה, כי כמה כבר לשמוע על גיבורות רזות כמו מקל ונמוכות, יש עוד סוגי אנשים בעולם
בקטע לקראת סוף הספר הגיבורה נמצאת במתח בגלל אירועים אחרונים ומחליטה בניגוד להרגלה לפרוק את המתח בחדר כושר בכבידה נמוכה (היא בתחנת חלל). זה הקטע: She got up and went looking for her seldom used exercise clothes. Maybe something good would come out of this, her mother was always bugging her about getting more exercise. Not surprisingly she found them close to the bottom of the pile in her closet. The auto fold stamp was from months ago. She shrugged into them. The friction resistant fabric was pleasant to the touch and the stretch material adjusted itself to her form, too close for comfort. Tugging on the area around her stomach she tried to loosen it up a bit. She didn't bother looking in the mirror, she knew it looked bad, hugging her butt and emphasizing every fold of fat, but right now she just didn't give a Damm. At least she could thank god for black. She wished they would invent fitness clothes that made you invisible, or at least slimmer. Sighing she pulled her sneakers out of the airing compartment. Sometimes she dreamt about running. In her dreams she could run for hours, without her weight or shortness of breath dragging her to a stop.

מאת: צבי בינדר

צבי בינדר — Mon, 26 Nov 2018 12:40:51 +0000

למנחם, אב שכול, (אחד מגיבורי סיפור ארוך שכתבתי, פיתחתי עכשיו בגלל התרגיל) כרס המתנפחת מעל לחגורת מכנסיו וחולצתו נשמטת החוצה מקו החגורה.
יש רק דבר אחד שמנחם אוהב יותר מאשר לנשנש עם האצבעות, והוא: לנשנש עם האצבעות ולהתווכח תוך כדי לעיסה. ידיו שלוחות לכל צלחת או מגש, בשיטת החיסול הממוקד. הוא לא קופץ מצלחת לצלחת אחרת ולא מדלג ממגש למגש עמית כל עוד יש בראשון דבר מה להכניס לפה. קודם יסיים מנחם את תכולת האחת, עד תומה, ואז יתפנה לטפל בכלי הבא הניצב לפניו.

ברוריה אשתו הלועסת את מנותיה בלעיסות דגיות חרישיות, מתאפקת מלהעיר לו על הרגלי האכילה שלו שמפקיעים אותו משלוותה. מנחם מעריך את התאפקותה, על כן, כשהם לבדם, אוכלים או סועדים, משתדל מנחם לא לנשנש, לא לחסל ממוקדות, לא להנגיש את המאכלים בעזרת האצבעות החשופות וחפות מכלי אכילה, לא לדבר תוך כדי לעיסה.

ברוריה מסיימת לפניו את הארוחה, תמיד לפניו. הוא מחכה בסבלנות עד שהיא יוצאת את המטבח, ומסתער על שאריות הקרב.

***

מה זה הוסיף לדמות? הצגת מנחם כאדם שאינו שומר על בריאותו, מתוך גישה של החיים בין כה וכה מאכזבים (בגלל השכול) אז חבל להשקיע במלחמת הבריאות היומיומית. מצד שני, הצגתו כאיש המתחשב באשתו בהתחשבות מתמשכת שגם היא (כמו מלחמת הבריאות) יומיומית ובלתי נגמרת.

מאת: ליאורה מקמל

ליאורה מקמל — Mon, 26 Nov 2018 11:40:50 +0000

הדמות שלי היא בחור צעיר, חיוכו מתריס והוא מסתובב בדהב בסיני כשגיטרה תלוייה עליו ולגופו רק שרוואל לבן , המבליט את פלג גופו העליון השרירי והשחום. הוא צולע צליעה קלה בעקבות תאונה שעבר בגיל 9 שבה נקטעה רגלו. אז גם קיבל את הגיטרה הראשונה שלו. .

מאת: גלית

גלית — Mon, 26 Nov 2018 07:06:13 +0000

מחזה מוזר, איש עם שיער לבן, שני ילדים צעירים וחמור לבן צועדים בשדה…

מאת: אורית ק.

אורית ק. — Mon, 26 Nov 2018 06:44:35 +0000

באתגר השנה אני עסוקה בשירה מדי יום, אז תודה על זה, מאתגר להכניס אפיון דמות/נושא לחוש הראיה. לגבי פרוזה שמתי לב שנתתי את האפיונים האלה לכל דמויות המשנה שלי, ודווקא לא לדמות הראשית. בשני הספרים. מעניין. תודה על זה.

מאת: תמר

תמר — Sat, 24 Nov 2018 20:47:23 +0000

טוב אז הגעתי למסקנה שהתחלת הסיפור שכתבתי פעם ממש תוקעת אותי. לא באלי לחזור לדמויות ההן כרגע. הן לא מקדמות אותי ואני לא רוצה לעשות עליהן את התרגיל. בסופו של דבר פשוט כתבתי קטע עם אפיון בולט לדמות. זה דווקא מעניין להתחיל לכתוב ככה ודרך האפיון לתת שם לדמות, לקלוט את המראה שלה, הגיל שלה, האופי שלה. כמו להתחיל להציג דמות בתאטרון עם איבר מוביל- זה זורק אותך למשהו מפתיע. אז תודה:)
הכניס לי מחשבות על לשחרר את הסיפור הישן ואולי להתחיל אחד חדש…

מאת: שלומית אשר

שלומית אשר — Fri, 23 Nov 2018 14:11:33 +0000

אחרי שאני מאפיינת דמויות (כותבת לפחות עשרה עמודים לפחות על כל דמות) אני מחפשת תמונה ברשת, או באיזה עיתון, שתתאים לי לדמויות שאני כותבת. המראה החיצוני חשוב לי מאוד, וכן סגנון הלבווש, כדי שיהיה אחיד לאורך כל הדמות. בחדר העבודה מעל השולחן, תמונות של הדמויות האלו תלויות, וזה מקל עלי להשאר צמודה לאותו אפיון של אותה דמות במהלך כל הספר. גם בתרגיל הזה נעזרתי בתמונות. תודה