זהו התרגיל החמישי של אתגר נובמבר-דצמבר 2018 שלנו!
אם עדיין לא עשיתם את תרגילים 1, 2, 3 או 4 – לא מאוחר מדי! לחצו כאן כדי להגיע אליהם: תרגיל 1, תרגיל 2, תרגיל 3, תרגיל 4.
ריח עובד עלינו.
ריח עובד עלינו בלי שאפילו נדע.
ריח מגיע למקום הפרימיטיבי ביותר במוח שלנו, ומשפיע על התחושות שלנו בלי שנבין שזה מה שקרה. ריח יכול לגרום לנו למצב רוח מרומם, לשמחה, וגם לעצב ורצון להסתגר.
לכאורה – היינו רוצים לקבל עכשיו רשימה של ריחות שעושים טוב ורשימה של ריחות שעושים רע, ולשחק עם זה, גם בחיים וגם בכתיבה, נכון? העניין הוא שזה לא עובד בדיוק ככה… חברה סיפרה לי, למשל, שכשאישה משמעותית מאוד בחייה הייתה על ערש דווי, היה קרם מסוים שמרחו על העור שלה כדי להרגיע אותה מעט, כדי שיהיה לה נעים. הריח הזה עלה מהידיים שלה, מהבגדים שלה, מהחדר שבו היא שכבה בבית החולים. הוא ליווה את כל המהלך עד למותה הבלתי נמנע. מאז ועד היום הריח הזה, עבור החברה שלי, הוא ריח של מוות. היא לא סובלת אותו. (ולא, אני לא אכתוב כאן איזה ריח זה, גם כי אני בטוח חוטפת תביעה, וגם כי זה ריח טוב!)
אני מזמינה אתכם לחשוב על ריח אחד שגורם לדמות שלכם לתגובה קיצונית כלשהי.
כמו תמיד – אל תענו בתשובה, כתבו סיפור, ואחר כך שובו לכאן וספרו איך היה ומה למדתם.
התרגיל בוצע.
שמריה ירש חנות דגים מאביו ועובד בה. רבקה אשתו מדירה את רגליה מהחנות, מלבד פעם אחת ויחידה שבה ביקרה בחנות, חודש אחרי חתונתם, כשהחנות עוד הייתה ברשות חמיה.
היה נהדר, כי הריח היה קצה החוט הראשון ללפף סביבו את כל העלילה. ממש נפלא.
אני כל פעם נפעמת מחדש מהמקומות הבלתי צפויים שהתרגילים לוקחים אותי אליהם. אצל הדמות שלי, כמעט הכל קיצוני. מה שמיוחד אצלה וגם קשה להתמודדות זה השוני שלה מול הסביבה. ובאופן מדהים זה מתבטא גם בריח. ריחות שגורמים לאחרים סלידה, מעוררים אצלה זיכרונות מתוקים ששייכים רק לה ו… זר לא יבין.
מרענן!
אבל אל תשאירי את זה ב"זר לא יבין", תני לקורא להבין למה… לא בהסברים, בכתיבה של סיטואציות…
בדין כחול! הקטעים הראשונים מעלים בגיבורת הסיפור אסוציאציות חיוביות. זכרון לימים טובים:
ביתם של הזוג הצעיר תמיד נקי. חנה לאה אוהבת לנקות. היא אוהבת שיש ריח של נקיון בבית. היא תולה את הכביסה על מתקן הייבוש בסלון כדי שכל הבית יריח מבדין כחול. ברגע שאני נכנסת לבית והריח המתוק מתפשט בנחירי, אני יודעת. הגעתי לבית של חנה לאה.
"לילה טוב" אמרתי בשקט, ופניתי לחדר האורחים. המצעים על המיטה הפיצו ריח משכר של בדין כחול, בדיוק כמו שחנה לאה אוהבת. לטפתי אותם בערגה וחשבתי על סעודת השבת, על חנה לאה ומאיר ולבי התמלא באושר.
הקטע הבא מתרחש בשעת המשבר אותו גיבורת הסיפור עוברת. אותו ריח של בדין שאהבה תמיד, מעורר בה עכשיו בחילה כי הוא מעלה בה זכרונות ללילה הקשה אותו חוותה:
הסדינים על המיטה מעוררים בי בחילה. ריח של בדין עולה מהם. אני יודעת שחנה לאה כבסה אותם לפחות שלוש פעמים. היא בטח רצתה לזרוק אותם אבל אלו המצעים הטובים שלה לחדר האורחים. אני מגרשת באגרסיביות מראשי כל שמץ של זכרון מאותו הלילה ומתחילה לחשוב מה אומר מחר לדני. אני לחוצה. לחוצה ונרגשת.
ריח של שוקולד מריר גרם לדמות שלי להזכר בילדותה
.ריח של ים מטלטל אותה, כי הים מבטא חופש ושחרור וזה משקף לה עד כמה היא כבולה ועצורה..
זו לא הייתה בחירה שלי מתוך מחשבה אלא אינטואיטיבית לגמרי. אבל זה מאד מתחבר לדמות.. שהיא דווקא ירושלמית, אבל משהו בתהליך הפנימי שלה "מתכתב" עם מרחבים פתוחים וטבעיים. עוד לא ברור לי האם מירושלים היא תעבור למקום כזה (כמו קבוץ או מושב), או שאלו מקומות שחייתה בהם בעבר לפני מגוריה בירושלים
שיניתי סצנה בתוך הסיפור בהתאם לריח ולתגובה של הגיבורה וכל הקטע קיבל משמעות עמוקה והרבה יותר מעניינת עם הגיון פנימי שנתן עוד אמינות למה שקורה:) תודה על התרגיל המעולה!
בהחלט תרגיל מעניין ומאתגר במיוחד לאחת כמוני שחוש הריח שלה לא מפותח… ובכל זאת באמצעות החוש הזה הגיבורה שלי הבינה שהיא בהריון…
כתבתי את התרגיל. הלך יותר בקלות ממה שציפיתי. אני תמיד מופתעת לגלות, שהכתיבה שלי קולחת יותר ממה שאני מאמינה.
באותו יום – יומה הראשון בסדנא , היא הגיעה ראשונה . בחרה כיסא פינתי והתארגנה: תלתה מעילה על המשענת, את התיק הניחה לצידי הכיסא, הרימה מבטה לבחון את השותפים לסדנא, אישה אחת פנתה אל המנחה מבטיהם נפגשו והם מצמצו מצמוץ בודד זה אל זו, "מתיילדים או מה?!" חשבה לעצמה, עוד שותף נכנס פנימה , אמרה "שלום " בכל רם, ותוך כדי הנחת מחברתו על השולחן העיר:" צריך להודיע לה שהמקום מבושם.." ההיא שנכנסה התיישבה וכבר רשמה מיסרון למאן דהיא.. משתתפת נוספת נכנסה אומרת שלום ומעירה אף היא משהו על ריחות .. ואלרגיה ..:"טוב. מה לעשות?!" מעירה צדקת אחת :" אף אחד לא יידע אותה שיש ביננו אדם אלרגי לבשמים .." עכשו נפל האסימון בראשה של חנה , "חבל שלא יידעתם אותי מראש".. לא כל כך מנחם שאומרים לך שאת" לא אשמה" ו "לא יכולת לדעת" חנה לא הרגישה אשמה, רק התבוננה בכיסא הריק, וחלקת הכתיבה המשמימה , ותמונת התמרוקיה המתוקה שלה בחדר השינה , צפה ועלתה בראשה .. " אני לא מאמינה.." הרהרה בינה לבינה " האמנם יש בעולם אנשים – עם אלרגיה חריפה לבשמים. עד כדי "חנק" ? .
רחלי יקרה!
אין לך מושג כמה שאני מודה לך על התרגיל הזה!!!
החזקתי מעמד עם 30 ימים של כתיבה אולי שבוע, וגם כבר אז נתקעתי במחסום רציני.
כל פעם שפיניתי את חמש הדקות שהבטחתי לעצמי לכתוב – כתבתי אולי שתי מילים. שום דבר לא זרם. נאדה. אולי כמה חלקי שירים, אבל אף סיפור. אם הצלחתי להוציא תחת ידי יותר ממשפט – מיד מחקתי כי זה לא נראה לי.
והיום, כשפתחתי את התרגיל הזה של הריח, סופסוף כתבתי כמה שורות.
ואז יצאתי להליכה נמרצת באוויר הצח אחרי הגשם, ולפתע הסיפור שנתקעתי איתו לפני חצי שנה ולא היה לי שמץ מושג איך אני ממשיכה אותו, קפץ לי חד וברור לנגד עיני! עם רעיון מבריק להמשך העלילה…
חזרתי הביתה אחרי 5 קילומטרים, התנפלתי על המחשב וסיימתי פרק של 1600 מילים! איזה כיף!
עכשיו גם חזרו לי המוטיבציה והחשק שכל כך התגעגעתי אליהם, ואני באמת רוצה לדבוק במשימה ולהמשיך לכתוב כל יום!
יללה! קדימה! והכל בזכותך… :-*
מרגש ממש! תודה ששיתפת!
תודה על התרגיל! אני כותבת הרבה על מאכלים אבל באמת היה "חסר ריח" בתיאורים. עברתי על כמה קטעים בספר החדש והוספתי את ניחוחות הבישול, את הזכרונות שהם מעוררים. חשוב, חשוב, חשוב. תודה על ההארה הזו. גם לכוס תה יש ריח מהביל שאסור לשכוח כשכותבים. מוזר איך אני דווקא "מריחה" תוך כדי הכתיבה אבל לא היטבתי לתאר את זה במילים.
אני בתור לעגלת שיערות סבתא.
מלפני, מצדדי ומאחורי נפילים,
ורק הריח המתוק מפלס לו דרך ביניהם,
קורא לי, הולך ומתעצם ככל שתורי קרב.
והנה,
אפשר כבר לחוש את החום.
הריח ממש מכה בנחיריים,
והמקל חג בסיר הענק באוושה קלה,
טווה את הקורים הוורודים לענן מתוק,
שמתעבה, מתעגל ומסתלסל לנגד עיני.
המתיקות החלומית נמסה בפי,
נדבקת ללחיים ולאצבעות.
באיחור של כמה ימים ישבתי על התרגיל. הוא חידד לי דברים על מה שקשור בחוש הטעם עליו כבר כתבנו. הבנתי שהגיבורה שלי דווקא אוהבת משהו אחר לגמרי ממה שחשבתי. וניסיתי לחשוב היכן עוד אפשר להכניס את הריח. עדיין בגיבוש האאוטליין, אז שום דבר לא נכתב בסיפור עצמו, רק מרחף מעל…
הגיבורה שלי מפשת בבגדי בעלה ריחות של אחרת
בלהט של רגע ממהרת לסל הכביסה, אוחזת בטירוף בבגדים המיוזעים שלפני רגע קט פשט מסעוד שלה. מריחה, מחפשת על בגדיו שאריות של חיים אחרים. ואז קורסת, על מקומה, מתיישבת על רצפת המקלחת, ראשה בין ברכיה, ידיה עוטפות את הברכיים וממררת בבכי.
Your style is very unique compared to other
folks I have read stuff from. Many thanks for posting when you've got the opportunity,
Guess I'll just book mark this blog.