משה יודע בדיוק מה הולך לקרות, והוא מעדכן את העם: יום אחד תגיעו אל הארץ שה' הועיד לכם ותרצו מלך. זה לא נחשב לדבר הכי מוצלח שאפשר לרצות, אבל זה מה שיקרה. וכשזה יקרה, אומר משה, יש כל מיני עניינים שחשוב לשים לב אליהם. חשוב מאוד שהמלך לא ירבה לו סוסים, לא ירבה לו נשים, ולא ירבה לו מאוד כסף וזהב.

והנה, הפלא ופלא, בעוד כמה ספרים, וליתר דיוק – בספר מלכים, כשדוד כבר יהיה זקן ופחות כשיר למלוך, יעלה למלכות בנו שלמה. שלמה, כידוע, הוא החכם באדם. כאשר ה' שאל אותו מה הוא מבקש ממנו – הוא ביקש חוכמה, וה' כל כך התרגש מהבקשה, שהוא נתן לו מיד חוכמה, והוסיף עוד כמה מתנות. ואז מה עשה החכם באדם? יפה! הוא הרבה לו סוסים, נשים, וזהב. ולא סתם הרבה, אם נסתכל על עניין הנשים בלבד, אנחנו מדברים על 700 נשים ועוד 300 פילגשים. (ועכשיו מה הפלא שהוא צריך כמויות של זהב?…)

איך קורה שהחכם באדם עושה בדיוק הפוך ממה שצריך ונכון לעשות?

האם הוא לא יודע שיהיה לזה מחיר? הוא החכם באדם! והמחיר כתוב בתורה במפורש (בספר דברים, פרשת משפטים, למען הסדר הטוב)!

ואכן – הממלכה נקרעת מדי שלמה, עם ישראל מתפלג, וקורים דברים איומים ונוראים.

ואתם יודעים מה? זו לא הפעם האחרונה. זו לא הפעם האחרונה שאיש חכם עשה משהו, או אפילו כמה משהו-אים, שהוא ידע במפורש שהוא לא אמור לעשות ושלא כדאי שיעשה. לחרדתנו – יש לנו לא מעט דוגמאות ממש מימינו אנו, לגדולים ונכבדים שעשו דברים שהם יודעים שאסור לעשות, ולשמחתנו המפוקפקת – הם גם שילמו על זה מחיר.

ובשלב הזה זה כבר באמת מטופש. יש לנו מסורת ארוכה של ידיעה, עשייה למרות הידיעה, מחיר שמשולם, וחוזר חלילה.

מה שמעניין כאן, זה איך זה קורה? איך זה קורה שאנשים גדולים וחכמים בוחרים לעשות דברים שאסור לעשות? איך הם מסבירים לעצמם את הבחירה הזאת? מה הם חושבים שיקרה?

יש לכם רעיון?

רוצו לכתוב!