אין יותר מדי מקום לדמיון במה שקשור במקדש. אם תגיעו לבית הכנסת השבת, או שתחליטו לקרוא את פרשת תרומה בבית, עכשיו או מתישהו, תגלו שיש תוכנית מאוד מאוד מדוקדקת לבניית המשכן (המקדש הזמני שליווה את בני ישראל במדבר).

ובכל זאת, בפרט אחד, פרט אחד שאף אחד מלבד הכהן הגדול ביום הכיפורים לא רואה אף פעם, נשאר מקום לדמיון.

הפרט הזה הוא הכרובים. על איזה כרובים אני מדברת? טוב ששאלתם.

"וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת. וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרֻבִים עַל-שְׁנֵי קְצוֹתָיו. וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים." (שמות כה, יח-כ)

יש לנו כאן פירוט מאוד ברור איך מארגנים את שני הכרובים מעל הכפורת, אבל מהם כרובים? אנחנו לא יודעים. מי שהכינו את הכרובים, ידעו כנראה איך הם נראים. אנחנו, שקוראים את הפרשה ממרחק של די המון שנים, יכולים רק לנחש. איך אני יודעת את זה? כי פרשנים שונים ניחשו ניחושים (מושכלים כמובן) שונים.

שתי האפשרויות המובילות הן תינוק – ואולי כבר סיפרו לכם בגן שהכרובים היו תינוק ותינוקת, ויש בזה המון יופי כשחושבים על זה – והשנייה היא שור. (תמצאו זאת למשל במורה נבוכים של הרמב"ם, ג, א: "פני השור הוא פני הכרוב").

רגע, מה עושים עם השור הזה עכשיו?

האפשרות של שור היא מעניינת. ממש מעניינת. היא מעניינת משתי בחינות. קודם כול – למה שור? כשחושבים על זה, אין משהו שנראה לנו בהמי יותר משור. מסכימים איתי? ואם אנחנו רוצים איזה בעל חיים, הרי יש כאלו שיותר נעים לנו לחשוב עליהם. יונים למשל! למה שהכרובים לא יהיו יונים?

הבחינה השנייה אפילו יותר מעניינת בעיניי. זוכרים את החטא של בני ישראל כשמשה עלה להר סיני לקבל את התורה והם התבלבלו בספירה וחשבו שאיבדו אותו לעד? יש שם לחטא הזה, זה חטא מוכר. קוראים לו חטא העגל. על שם עגל הזהב שהם יצרו. ולמה הופך העגל כשהוא גדל? נכון, לשור.

אז איך יכול להיות שמה שנמצא בקודש הקודשים הוא הדבר שמסמל יותר מכול את החטא של בני ישראל ואת חוסר האמונה שלהם?

ובכן, גם אם לא נרד עכשיו לשורשי העניין, יש כאן לימוד גדול, שנכון לכל-כך הרבה תחומי חיים שלנו, וגם לכתיבה כמובן.

העגל (או השור) לא נושא איתו משמעות שלילית כשלעצמו. הוא רק עגל (או שור). השאלה היא מה עושים בו. אם הולכים לפי ההנחיות שקיבל משה מ-ה', יש לו מקום בקודש הקודשים. אם מתבלבלים ומאבדים את האמונה – זו העבודה הזרה הגדולה ביותר.

למה אני משתפת אתכם בעניין הזה?

כי כמו שאמרתי, יש כאן בעיניי שיעור גדול גם בכתיבה.

אני לא יודעת אם אפשר להגיד את זה על כל דבר, זה דורש מחקר רציני, אבל בהרבה מאוד דברים בחיים – זה ככה. הדבר כשלעצמו הוא ניטראלי. אפשר לקחת אותו לכיוון טוב ולכיוון רע. אינטרנט למשל – שהוא בעיניי כמו לצאת לרחוב – יש בו טוב ויש בו רע. אכילה – אי אפשר לחיות בלי אוכל, אבל אכילה עודפת זה גם לא בדיוק בריא.

כשהטוב והרע טמונים באותו הדבר בדיוק, כשלפרט שהכנסתם לסיפור שלכם יש כוח מטיב וכוח מזיק – הסיפור שלכם מקבל עוד עומק ועוד משמעות.

ועומק ומשמעות הם דבר ממש ממש טוב, בסיפורים וגם בחיים.

בהצלחה!

**

על הזיהוי של כרוב עם שור והמשמעויות של הזיהוי הזה, למדתי ממוריה לביא במת"ן שומרון.

Image by Frank Winkler from Pixabay