לפני כמה שנים הייתי נפגשת בקביעות עם שתי חברות. אחת מהן עברה אז תקופה קשה מאוד עם הבת שלה. היא הייתה (ועדיין!) אימא מהממת ועוצמתית, וגם הבת שלה הייתה מהממת ועוצמתית, אבל בדרכים שונות.

הורים זה מורכב

באותו יום היא הגיעה לפגישה ונראתה עצובה מאוד. החברה השלישית שאלה אותה בעדינות מה קרה, ואז – מכירים את הקטע הזה שאתם יכולים להתמודד עם כל הרוע שבעולם, צעקות, חפצים מושלכים, טריקות דלת, אבל מילה אחת של חמלה ואתם מתפרקים? אז זה בדיוק מה שקרה. האימא המהממת פרצה בבכי תמרורים, ולקח לה עוד קצת זמן להתאושש ולהצליח לספר על ההתפתחות האחרונה עם הבת. היא הרגישה שהיא לא מצליחה לדבר איתה, לא מצליחה לשמור עליה, לא מצליחה להציל אותה. היא הייתה אומללה.

החברה השלישית הקשיבה לה בשקט, נתנה לה לפרוק ולהירגע, ובסוף אמרה: "את חושבת שאת אלוהים, נכון? את לא אחראית על הכול! את לא יכולה לשמור עליה, היא גדולה, ואת לא יכולה להציל אותה. זה גם לא התפקיד שלך."

משימות שנועדו לכישלון

נזכרתי במקרה הזה כשקראתי את פרשת השבוע, פרשת וילך. למשה רבנו יש שתי משימות: להביא את העם לארץ ישראל, ולהביא לעם את התורה. זה מקביל למדי לתפקיד שלנו כהורים כמו שאני רואה את זה: אנחנו אמורים ללדת אותם ולהעביר אותם בשלום מסלול מסוים – נגיד מהבטן עד סוף התיכון; ועל הדרך – לחנך אותם.

אפשר להגיד שמשה נכשל בשתי המשימות. הוא לא מצליח להכניס את העם אל הארץ, נגזר עליו למות במדבר, יהושע הוא זה שישלים את המשימה הזאת; וגם עם התורה לא מי יודע מה הולך לו. הוא עובד כל כך קשה כדי ללמד את העם את התורה ולגרום לו ללכת בדרך הישר, ובסוף נאלץ להודות: "כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי תַעֲשׂוּ אֶת-הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם." לא רק שהעם מתעקש לעשות את הרע, משה גם יודע שסופו של העם יהיה רע, והוא לא יכול להציל אותם. הוא לא יכול להציל אותם מהבחירות של עצמם.

מה עושים עם זה?

לדמות שלנו יש משימה. יש לה שאיפה לעשות משהו. לא תמיד זה יצליח. הסיפור יכול להיות מצוין גם כשהדמות לא הצליחה להגשים את המטרות שלה. הדמות יכולה להיות דמות מרשימה ביותר גם אם כל מה שניסתה לעשות כשל. משה רבנו למשל, על אף הכישלונות המסוימים שתיארתי כאן, נחשב לגדול המנהיגים שלנו.

מה קורה אצל הדמות שלכם? האם היא מצליחה להגשים את המטרות שלה? מה ההצלחה או הכישלון אומרים עליה?