אני מודה שניגשתי אל ספר ויקרא בחשש מסוים.

לספר ויקרא יש כושר הרתעה שאנחנו מתוודעים אליו בשלב מוקדם מאוד בחיינו. בשנות הגן נדמה לי שבסך הכול חוסכים מאתנו חלק נכבד ממנו. גם כשהיינו בגן הייתה פרשת שבוע כמובן, זה לא נוהג חדש, אבל אני לא זוכרת שהגננת דיברה איתנו על קורבנות… בכל מקרה, איפה שהוא ביסודי – זה בלתי נמנע. ספר ויקרא ממוקם במקום טוב באמצע חמשת חומשי תורה. אי אפשר להתעלם ממנו. בטח לא בבית ספר ממלכתיים דתיים. על הממלכתיים אני פחות יודעת.

עכשיו, איכשהו, בבית הספר, כתלמיד, היחס לחומר הנלמד נגזר פעמים רבות גם מהיחס למורה המלמד. ככה זה היה אצלי. היו שנים שבהן היסטוריה ותנ"ך היו המקצועות המרתקים ביותר בתוכנית הלימודים, והיו שנים שהם היו המשמימים ביותר. בעצם אפשר להגיד את זה על כל המקצועות. ובתיכון, את ספר ויקרא לימד אותנו מורה שחשנו כלפיו רתיעה. זה הקרין גם על ספר ויקרא. והרושם לא השתפר במידה ניכרת מאז.

בקיצור – ניגשתי בחשש.

אבל די מהר לאחר שהתחלתי לקרוא את הפרשה הבנתי משהו שאני חושבת שכל כותב צריך לפחות לחשוב עליו.

חמשת חומשי תורה הם סדרה. הם חלק מדבר אחד. כמו, להבדיל, הארי פוטר, השביעייה הסודית, ג'ינג'י, המשחק של אנדר והמשכיו… ספרים שבאים בזה אחר זה בסדר מסוים.

ספר בראשית וספר שמות יכולים להיקרא כאיזה רצף אחד, שספר ויקרא לכאורה שובר אותו, כי ברגע שאנחנו פותחים אותו נגמרו הסיפורים ומתחילים לעבוד; אבל זה לא מדויק. האמת היא שכל הספרים, אף על פי שהם לגמרי סדרה, מובחנים מאוד זה מזה.

בואו נראה מה קרה עד עכשיו:

בספר בראשית אנחנו מתחילים מבריאת העולם, סוג של מאין באנו, ולאחר מכן מתמקדים במשפחה אחת – משפחתו של אברהם. הספר נגמר כשיוסף מגיע למצרים ואז מביא את המשפחה כולה אליו ומתאחד איתה. בגדול אנחנו מדברים על סיפור חיים, שבמקרה זה מתחיל מבריאת העולם.

ספר שמות הוא בלי שום ספק ההמשך, אין חולק על כך, אבל יש כאן הבדל אחד ענק. בספר שמות כבר לא מדובר במשפחה. מדובר בעם. זה מתחיל ממשפחה ממש ממש גדולה וענפה, ומספר את סיפור הגאולה שלה – היציאה מעבדות, גיל ההתבגרות הלאומי, ועד להקמת המשכן – שהוא מעין שיא שמגיע בסוף הספר.

ספר ויקרא גם הוא המשך ישיר, כאן מתחילה העבודה במשכן שדיברנו עליו בסוף ספר שמות, אבל גם הוא סיפור חדש לגמרי. האופי של ספר ויקרא שונה לחלוטין מאופיים של שני הספרים שקדמו לו.

עכשיו, הכללים שנכונים לקורפוס המקודש שלנו, זה שאנחנו קוראים שבת אחר שבת, שנה אחר שנה בבית הכנסת, כבר עידנים רבים, לא בהכרח נכונים לסדרות ספרים בנות ימינו, שרובן מיועדות לקהל יעד בעל מאפיינים אחרים לחלוטין, שמחפש דברים אחרים לחלוטין.

אבל בואו נחשוב על זה לרגע, בעיקר אם חלפה בראשכם המחשבה לכתוב סדרה:

מה הופך סדרה לטובה?

מה לא יכול להשתנות מספר לספר?

מה חייב להשתנות מספר לספר?

מה צריך להיות היחס בין הספר הראשון לשני ולשלישי (וכן הלאה וכולי)?

לאילו דמויות אתם מצפים בספרים המתקדמים בסדרה? אותם דמויות? דמויות חדשות? באיזה מינון?

מה גורם לכם לחכות לספר הבא הסדרה?

מה גורם לכם להפסיק לקרוא סדרה?

זוכרים את הסדרה האחרונה שקראתם? נסו לחשוב על כל השאלות הללו ביחס אליה. לא קראתם סדרה לאחרונה אבל יש לכם ילד מתבגר בבית שקורא סדרות? שאלו אותו! (זה מה שעשיתי לפני רגע…)

איך, לאור כל הדברים האלה, הייתם בונים את הסדרה שלכם?

 

Image by Selling of my photos with StockAgencies is not permitted from Pixabay