אני ממש אוהבת ספרי כתיבה. כלומר – ספרים שמלמדים כתיבה. אני חושבת שזו אחת הסוגות האהובות עליי ביותר. בעברית אני משתדלת מאוד שיהיה לי כל מה שיצא – טוב או לא טוב, כי אני מאמינה שראוי שאכיר היטב את כל מה שיש. באנגלית אני קצת יותר בררנית, ומשתדלת לקנות לפי המלצות. לפעמים זה ממש מוצלח, ולפעמים פחות. אז מה יש לי על המדף?

ספרים על כתיבה שנכתבו בעברית

ממה עשוי התפוח? שש שיחות על כתיבה ועל אהבה, על רגשי אשמה ועל תענוגות אחרים – ספר הבנוי כשישה ראיונות ומבוסס על שיחות שנערכו במשך שנים בין הסופר עמוס עוז לבין העורכת שלו, שירה חפר. ספר שמצייר דיוקן של סופר. עוד על הספר קראו בלחיצה כאן.

מתחילים סיפור, עמוס עוז – מה קורה בהתחלה? תחילת הסיפור היא חוזה בין הכותב והקורא. לפעמים הכותב מקיים את הדברים שהבטיח, ולפעמים לא. בספר הזה סוקר עמוס עוז את השלב הזה ביצירותיהם של כמה מהסופרים הנערצים.

מזיכרונותיה של תולעת ספרים, חיים באר – ספר המכנס את מיטב רשימותיו ומסותיו של חיים באר על כותבי ספרים שונים. זה לא ספר שמלמד איך לכתוב, אבל הוא בהחלט מרחיב את היריעה בכל הנוגע בכתיבה ובאנשים כותבים.

בונים סיפור, יונתן יבין – מדריך כתיבה המבוסס על כתיבתו של יונתן יבין ועל סדנאות הכתיבה שלו.

איך כותבים סיפור, אורי פרץ-שרון – מדריך לכתיבת פרוזה המביא סקירה מובנית ושיטתית של תורת הכתיבה ומבוסס על הספרות הלועזית הענפה בתחום.

לטפס על ההר או איך לכתוב, אורנה קזין – מסה על כתיבה, ובה ציטוטים של ענקי הספרות על תהליכי הכתיבה שלהם, כללי ברזל של כתיבה וטכניקות פשוטות להתמודדות עם מחסומים ועיכובים.

נכתב בטעות, עדי איצקוביץ – מדריך כתיבה המאורגן כאוסף של טעויות כתיבה ומסביר איך להימנע מהן.

הילד הכותב, יהונתן גפן – ממואר של יהונתן גפן על חיי הכתיבה שלו.

מטפחת כחולה הופכת לעומק באר – ספר סדנאות כתיבה.

ראיתי והנה, יונדב קפלון – שמונים וארבעה תרגילי יצירה בהשראת פרשות השבוע ומועדי ישראל.

מאחורי ההר, מאיה ערד – הספר הזה הוא לא ספר כתיבה בהגדרה, הוא ספר פרוזה, אבל כשאר ספריה של מאיה ערד, הוא מתכתב עם הקלאסיקה העולמית, במקרה הזה – הקלאסיקה של הספרות הבלשית, ואפשר ללמוד ממנו המון על הכתיבה של ספרות בלשית. ובכלל, לדעתי הדרך הטובה ביותר ללמוד כתיבה – היא לקרוא ספרים מצוינים ולנתח אותם. אז הנה דוגמה.

ספרים על כתיבה שתורגמו לעברית

סיפור, רוברט מקי – אני חושבת שזה הספר הראשון על כתיבה שקניתי לי, כשהבנתי שיש ז'אנר כזה. רוברט מקי הוא אחד המורים הבכירים והמוערכים בעולם בנושאי כתיבה ותסריטאות, וזכה למעמד של גורו. בספר הזה הוא מתווה עקרונות ודרך, ושם דגש מיוחד על מבנה הסיפור. תכלס, ספר חובה.

על הכתיבה, סטיבן קינג – בספר הזה (היחיד של סטיבן קינג שהצלחתי לקרוא, השאר מפחידים אותי נורא…) פותח סטיבן קינג דלת אחר דלת אל חייו ואל עבודתו, וחושף את סודותיהם. הספר מחולק לשניים. החלק הראשון הוא מעין ממואר, בשני פורש קינג את יסודות הכתיבה. ספר חובה, ואחד האהובים עליי באופן אישי. יש לי אותו בעברית, ובאודיו, ואני מאזינה לו לעיתים קרובות בנסיעות.

ציפור ציפור, אן למוט – למה אנחנו כותבים? מה טוב בטיוטות גרועות ומה רע בפרפקציוניזם? איך מתמודדים עם קנאה בסופרים מצליחים יותר? הספר הזה מוגדר (בכריכה האחורית שלו) כשנון, פרובוקטיבי ונוגע ללב ועם זאת מעשי ותכליתי, המדריך האולטימטיבי לסופרים מתחילים ומנוסים כאחד, ומופת לכתיבה אישית שתרתק כל אוהב ספרות. מבחינתי כל מילה אמת ועוד הרבה יותר מזה. זה הספר האחד שיש לי באנגלית, בעברית ובאודיו (באנגלית), והפעמים ששמעתי אותו בנסיעות לא יימנו מרוב. אן למוט לא יודעת את זה, אבל היא אחת מחברותיי הקרובות ביותר. כרגע, למשך פרק זמן שאני מניחה שלא יהיה ארוך, הספר זמין לקנייה באתר של הוצאת כתר.

חדר משלך, וירג'יניה וולף – "ברור לי שהאישה תשנה את צורתו של הרומן", הצהירה וירג'יניה וולף בפרק הרביעי של חדר משלך. המסה הזו ראתה אור בשנת 1929, ונחשבת בעיני רבים לאחד החיבורים הפמיניסטיים החשובים שנוצרו אי פעם. זה לא ספר שמלמד כתיבה, אבל בהחלט ספר חובה לכל כותב, ויותר מכך – לכל כותבת.

ענייני עבודה, פיליפ רות – כיצד נוצרת הספרות בתודעתו של הסופר, וכיצד התרחשויות העולם שבחוץ נוגעות בה? פיליפ רות הוא אחד הסופרים החשובים בעולם. בספר זה הוא מתאר מפגשים אינטלקטואליים אינטימיים עם סופרים מרחבי העולם, והם בוחנים יחד כיצד החיים מחלחלים אל כתיבתם. אחד המשפטים האהובים עליי ביותר בספר זה הוא זה שאמר אהרן אפלפלד: "המציאות, כידוע לך, תמיד חזקה יותר מהדמיון האנושי. יותר מזה, המציאות יכולה להרשות לעצמה להיות מופרכת, נטולת הסבר, חסרת פרופורציה. היצירה, לצערי, לא יכולה להרשות לעצמה את כל אלה."

דרך האמן, ג'וליה קמרון – מסלול עצמאי לפיתוח היצירתיות, המיועד לכל אדם ששואף לחיי יצירה עשירים. הספר מתווה דרך של 12 שבועות לשיקום היצירתיות. אני מודה שלא הצלחתי לסיים אותו. בדרך כלל "דפי בוקר" – כתיבה אינטואיטיבית רצופה של משהו כשלושה עמודים בכל בוקר כדרך להכניס את הכתיבה לחיים – מיוחסים לה. אבל מצאתי אותם גם בספר שנכתב עוד קודם…

הזכות לכתוב, ג'וליה קמרון – את הספר הזה אין לי בבית ולא קראתי אותו, ובכל זאת מציינת אותו, כי מעטים מאוד ספרי הכתיבה בעברית, ומעטים מהם המוצלחים… בספר זה קמרון טוענת כי "כל אדם הוא סופר במהותו והזכות לכתוב היא זכותו המולדת של כל אחד". היא מספרת כי בעזרת הכתיבה גילתה את האור, ומנסה להביא את האור גם לחיינו.

עצם הכתיבה, נטלי גולדברג – הכתיבה מוצגת על ידי גולדברג כעשייה חושנית המשתפת את כל חלקי הגוף והנפש. בספר זה היא מספקת כלים להשתקת הקולות המפריעים לכתיבה, וכלים לעידוד תהליך הכתיבה והתמיכה בו.

מכתבים אל סופר צעיר, קולום מק'קאן – בהשראת ספרו של רילקה, שהשפיע על דורות של כותבים, חיבר קולום מק'קאן ספר מעורר השראה בזכות עצמו. בספר פרקים קצרים, גדושי עצות מעשיות ופילוסופיות על כתיבה. כאן תמצאו סקירה מקיפה יותר של הספר, וכמה עצות מתוכו.

ספרים על כתיבה באנגלית

ספרים על כתיבה באנגלית יש המון. באמת באמת המון. אני אציין רק כמה מהם.

Becoming a writer, דורותיאה בראנד – ספר שפורסם לראשונה בשנת 1934, ועדיין אקטואלי. הספר הזה מתאים במיוחד לכותבים בראשית דרכם, ונפלא גם בהמשך הדרך. בספר הזה נתקלתי בעניין "דפי הבוקר" שמיוחס בדרך כלל לג'וליה קמרון. אני תוהה אם זה המקור, או שהעניין הזה התקיים עוד קודם. בכל מקרה, למדתי ממנו המון, והוא מומלץ בחום.

The writing Life, אנני דילארד – ספר קצרצר, 111 עמודים. הדקיק והצנוע ביותר על המדף שלי, ועונג צרוף. דילארד כותבת על הכתיבה בפיוטיות מהממת. מומלץ מאוד. האתגר היחיד בו הוא האנגלית, שהיא מעט יותר קשה מאשר בספרים האחרים שאני מונה כאן, אבל הספר שווה לגמרי את המאמץ.

Big Magic, אליזבת גילברט – למעשה הספר הזה דווקא תורגם לעברית, אבל לי יש אותו באנגלית. מההתחלה שלו נהניתי במידה שקשה לתאר. גילברט מדברת על קסם ועל פחד ועל רעיונות שתופסים עצמאות ומסתובבים בעולם, נודדים מראש לראש, עד שמישהו יעשה בהם משהו. נהניתי מאוד מאוד. ההמשך היה מעט פחות מרגש. בעיניי, עדיין שווה קריאה.

Wired for story, ליסה קרון – ספר מצוין על כתיבה. בספר מסבירה ליסה קורן איך המוח שלנו מחווט, ואיך סופרים יכולים להשתמש במדעי המוח כדי לכתוב סיפורים שילכדו את הקוראים. קראתי את הספר הזה לפני כמה שנים, ולמדתי ממנו עקרונות חשובים מאוד על כתיבת סיפורים.

Story Genius, ליסה קרון – לאחר ההצלחה של הספר הקודם – קניתי מיד גם את זה. בספר הזה מסבירה קורן איך מתכננים עלילה מתחילתה ועד סופה (והרבה יותר מזה) לפני שכותבים 327 עמודים שלא מובילים לשום מקום. ספר מצוין. אהבתי מאוד.

Techniques of the selling writer, דווייט סוויין – גם הספר הזה ותיק למדי. הוא יצא לראשונה בשנת 1965. המוטו של הספר הוא: אף אחד לא יכול ללמד אותך כישרון, אבל אפשר בהחלט ללמוד את הכישורים הפרקטיים של הכותב המקצועי. למידת הכישורים האלה בלי שום ספק תקצר את הדרך לכתיבה מקצועית בשנים רבות. ספר מעולה באנגלית משובחת (ואולי מעט גבוהה) ושורות קטנות וצפופות…

GMC: Goal Motivation & Conflict – דברה דיקסון – את הספר הזה הגדירה צ'רי אדייר, אחת הסופרות האהובות עליי בעולם, כ"התנ"ך" של הכותבים. לדבריה, יש ספרים שצריך להחזיק ממש בהישג יד, ויש כאלה שאפשר לשים על מדף קרוב, ואחרים שאפשר גם לשמור בחדר אחר. הספר המסוים הזה חייב להיות בהישג יד. מהספר הזה למדתי כמו שצריך את עניין הרצון החיצוני והרצון הפנימי, ועוד דברים חשובים ובסיסיים.

Writing Subtext, לינדה סגר – ספר מייגע מעט, שסוקר את כל סוגי הסאבטקסט שקיימים בעולם, גם את אלה שלא ידעו שהם כאלה, אבל בסוף אי אפשר שלא לדעת איך בדיוק עושים את זה, וגם לא תוכלו לראות יותר שום סרט או פרק מסדרה ולא להבחין בסאבטקסט ששזור בו.

Writing the breakout novel, דונלד מאס – הסופר הוא אחד מסוכני הספרות הנחשבים בארצות הברית (בארצות הברית אי אפשר להגיע למו"ל ללא סוכן) ובספר הזה הוא מסביר איך להביא את כתב היד שלכם לרמה הבאה, ולרשימת רבי המכר.

The Emotion Thesaurus: A Writer's Guide to Character Expression – אחד הספרים היעילים ביותר שאני מכירה… כשאתם כותבים על רגש, אתם רוצים להראות אותו. לא לספר עליו. בספר הזה, שהוא מין אנציקלופדיה של רגשות – תגלו איך רגשות נראים, ומה המרגיש את הרגש חש בפנים. מבחינתי זה ספר חובה.

כמו שכתבתי מראש – ספרי כתיבה הם אחת הסוגות האהובות עליי, ואני קונה מהם עוד ועוד בלי בושה… אבל האמת (שכבר רמזתי עליה קודם) היא שלדעתי יש גם ספרי פרוזה שהם מדריכי כתיבה מצוינים, אם רק תקראו אותם פעמיים ואפילו שלוש, בקפדנות. שניים שאני אהבתי במיוחד: "כל מה שלא סיפרתי", של סלסט אינג. הספר הזה הוא ספר שערכתי את תרגומו, קראתי פעם אחת לפני שערכתי, ולפחות עוד ארבע פעמים אחרי, ואני עדיין מרגישה שיש לי המון מה ללמוד ממנו. ספר נוסף הוא "האשם" של באלדאצ'י. דיויד באלדאצ'י הוא אמן של ספרות מתח, וכתיבה בכלל. יש הרבה מה ללמוד מהאופן שבו הוא מעצב את הסיפורים שלו.

ובכלל, כדאי מאוד לקרוא כמה שיותר ספרים מהסוגה (ז'אנר) שבו אתם רוצים לכתוב. זו הדרך הטובה ביותר ללמוד את המלאכה.

מכירים ספר כתיבה מעולה שלא ציינתי? כתבו לי! אני רוצה לדעת!