הבינה המלאכותית – או בשמה הפופולרי: AI – עומדת לתפוס נפח הולך וגדל מעולם הספרות. איך מתמודדים עם זה?

את הדברים שאני כותבת כאן שמעתי ממישהי שאם היא כותבת כמו שהיא מרצה – אני חייבת לקנות את כל הספרים שלה. שמה Cindy Dees ושמעתי אותה בהרצאה המסכמת של כנס הסופרים PNWA שמתקיים מדי שנה בסיאטל.

סינדי סיפרה שביקשו ממנה הרצאה מלאת תקווה. טוב, זו ההרצאה המסכמת של הכנס, והם רוצים שאנשים יבואו גם בשנה הבאה – תקווה זה חשוב. היא החליטה לדבר על AI. ספוילר: לא מעורר תקווה. אבל הישארו איתנו, אלה דברים שאנחנו צריכים לדעת. ועוד ספוילר: יש בכל זאת קצת תקווה בסוף.

סינדי זכתה מן ההפקר ב (או חינכה היטב…) בת אינטליגנטית שיום אחד לא מזמן פגשה עורך דין שעובד באמזון והתפקיד הספציפי שלו הוא לוודא שמחולל הספרים שלהם, AI כמובן, לא יעבור על חוקי זכויות יוצרים. הבת המוצלחת הבינה מייד שכדאי לה לנהל שיחה קצת יותר מעמיקה עם עלם החמודות, עדכנה את אימא שלה שהיא עומדת לדבר איתו כדי לשמוע ממנה איזה שאלות שהיא לא חשבה עליהן כדאי שתשאל, וחזרה עם מסקנות. הנה הן לפניכם.

אמזון עובדת בימים אלו ממש על תוכנת AI שתייצר ספרים. התוכנה הזאת היא פנימית של אמזון, אין לנו גישה אליה. איך זה עובד? שאלה מצוינת. הנה כך: לתוכנה יש כך וכך קווי עלילה. העובד האמון על יצירת הספרים נכנס לתוכנה ומזין את ה"סקין" – אישה ממעמד כזה, גבר ממעמד כזה או אחר, בתקופה הוויקטוריאנית או האליזבתנית (או כל תקופה אחרת, אלה סתם דוגמאות) זה קורה בסקוטלנד, הגבר מנסה להתאבד והאישה מצילה אותו, ועוד כהנה וכהנה מאפיינים. הוא לוחץ על Send או Generate או כל שם אחר שהכפתור הזה קיבל, התוכנה מצליבה את הסקין עם אחד מקווי העלילה, וכעבור דקות ספורות הספר נמצא בתיבת המייל של הסופר־עובד־אמזון הנרגש (או העייף מכתיבת כל כך הרבה ספרים כל יום), מוכן לפרסום.

התוכנה הזו מייצרת 10,000 ספרים בשעה.

תנו לזה לשקוע.

היא עדיין לא מוכנה, אבל שוב, על פי מידע פנימי, זה לא ייקח עוד זמן רב. לפי מידע רשמי זה ייקח עוד ארבע שנים. בפועל כנראה מדובר בשנה–שנתיים.

והספרים האלו יהיו לא רעים בכלל. למעשה, התוכנה בנויה כך שהספרים שהיא תייצר הם כאלה שיקבלו דירוג של 4.4 לפחות.

תנו גם לזה לשקוע.

והספרים האלה יציפו את אמזון. יציפו. והם בוודאות גבוהה למדי ייכנסו ל־Kindle Unlimited.

למי שלא מכיר – Kindle Unlimited זה בעצם מינוי לקריאת ספרים במכשיר קינדל, וזה עובד ככה: הקורא משלם 11.99$ בחודש (אם זה עתה קניתם קינדל אתם מקבלים את שלושת החודשים הראשונים חינם), ותמורתם הוא יכול להוריד כמה ספרים שמתחשק לו. ללא הגבלה. לאנשים לא עסוקים מדי שקוראים ספר ביום ואפילו יותר – זה דיל מטורף.

מהצד של אמזון וסופריה הנאמנים זה נראה ככה: כל מנוי משלם את הכמעט 12 דולר לחודש. זה נכנס למין מאגר כזה, אמזון מזרימה לשם סכום מסוים גם היא, ובסוף החודש הסכום מתחלק לכל הסופרים שספריהם נקראו באותו החודש על פי מספר העמודים שנקרא מהספרים שלהם.

מה יקרה כאשר הספרים שהפיק מחולל ה־AI של אמזון ייכנסו למאגר של Kindle Unlimited (והם בוודאות ייכנסו לשם, ואני מזכירה, זה מחולל חרוץ, הוא מפיק 10,000 ספרים בשעה)?

ובכן, לא צריך לדעת יותר מדי מתמטיקה לצורך העניין – הכסף יחזור לאמזון.

ואני מזכירה – הספרים לא רעים בכלל.

לא מעורר יותר מדי תקווה, אני יודעת.

אבל הנה החלק שדווקא כן עשוי לעורר תקווה. (חוץ מהעובדה שלא בטוח שזה משפיע באותה המידה על כותבי עברית):

יש מושג שנקרא "Uncanny Valley". חברתי המתרגמת המוכשרת ענבל נקדימון אומרת שמקובל לקרוא לו בעברית "עמק המוזרות" וזה נשמע הגיוני לא פחות מאשר באנגלית, אבל ברשותכם אשאיר את המושג האנגלי. Uncanny Valley זו תיאוריה פסיכולוגית שלפיה אנשים מרגישים תחושת אי־נוחות עד כדי סלידה או דחייה או אפילו גועל במפגש עם אובייקטים שנראים כמעט לגמרי אנושיים. זו הסיבה למשל לכך שרובוטים שמטפלים בזקנים נראים לא אנושיים בכלל. ראו למשל את הרובוטים שמחליפים את הנכדים ביפן.

הטענה של סינדי בהרצאה הייתה שבסופו של דבר ה-Uncanny Valley יגיע גם לעולם הספרות. אנשים שקראו כך וכך (אולי 30, אולי 300) ספרים שנכתבו על ידי AI, יתחילו להרגיש בזיוף. התחושה המוזרה הזאת שהם מתעסקים במשהו שהוא לא אנושי ורק מתחזה לכזה, תחלחל, והם יינטשו את הספרים האלה.

זה לא יקרה מייד. זה ייקח כמה זמן. ההערכה של סינדי היא 3–5 שנים.

אז זה פרק הזמן שצריך לעבור איכשהו.

מה עושים בינתיים?

לא! לא עוזבים את עולם הכתיבה!! (אלא אם כן אתם כאן בשביל הכסף).

ממשיכים לכתוב. יותר מזה, משכללים את הכתיבה שלכם.

זוכרים ש־AI בסופו של דבר לא מבין כלום. AI הוא תוכנה שעובדת על סטטיסטיקה. מודל סטטיסטי. מה שבעצם AI עושה זה ככה: אנחנו נותנים לו את הנושא שעליו צריך לכתוב, והוא מייצר את הטקסט בעל ההסתברות הסטטיסטית הגבוהה ביותר להופיע אחריו. למשל: אנחנו נכתוב לו "אברהם לינקולן" והוא ישלים "נשיא ארצות הברית". למה? כי ברוב המקרים שהוא מכיר – זה מה שקורה. זה הכול. אז לא מדובר כאן באיזה מחשב על שמבין את השפה ואת העלילה ויודע לייצר משהו ייחודי. זו בסך הכל מכונה סטטיסטית שרצה על הטקסטים שהיא קראה ומייצרת תחזית לגבי הטקסטים הבאים. הוא "קרא" את כל מה שנכתב עד היום, כל מה שאנושי, ועכשיו הוא מתחיל "לקרוא" דברים שהוא עצמו חולל – שהם רוב הדברים שנכתבים היום. כלומר, מין העלאת גירה שכזאת. ה־AI לומד את מה שהוא עצמו עשה ועושה עוד ממנו. הוא לא מקורי. אתם כן.

זוכרים ש־AI לא מבין רגשות, לא מבין סרקזם, לא מבין אירוניה, לא מבין סימבוליקה. כשאתם כותבים סצנה שבה גבר ואישה רבים על מה שהם עומדים לאכול לארוחת ערב, האישה רוצה ג'אנק פוד, הגבר רוצה קוויאר, והמריבה האמיתית היא מאבק בין התרבויות השונות שהם מגיעים מהן – אתם כותבים סצנה שמחשב לא מסוגל לחולל.

אז כל מה שאנחנו צריכים לעשות כדי לצלוח את התקופה הזאת הוא פשוט לכתוב יותר טוב.

ולקחת אוויר.

ואולי גם לא "לכתוב לשוק" אלא לכתוב את הספר שאתם באמת באמת רוצים לכתוב. זה שבוער בעצמותיכם. כי אם אנחנו כבר עושים משהו, בואו נעשה את מה שאנחנו באמת מאמינים בו.

בהצלחה לנו!

התמונה כמובן נוצרה בעזרת מחולל AI…

פאי (לא זה שאוכלים) הוא קבוע מתמטי שמייצג את היחס הקבוע בין היקף המעגל לקוטרו. הערך של פאי מתחיל במספרים 3.14159 ומתמשך עד אין סוף. מה זאת אומרת עד אין סוף? בשנת 2004 דקלם גאון מתמטי אנגלי ושמו דניאל טאמט את הערך של פאי במשך כחמש שעות והגיע עד הספרה ה-22,514 אחרי הנקודה. הבחור שבר שיא עולמי, אבל הוא לא דקלם את המספר עד הסוף. האמת? 22,514 זה מספיק אין-סוף בשבילי…

מעניין לציין שטאמט הוא אוטיסט שיש לו תסמונת סוואנט – מצב קליני נדיר שהאנשים שיש להם אותו סובלים ממגבלות מנטליות ובה בעת נהנים מיכולות גאוניות כלשהן. למי מכם שצפה בסדרה "הרופא הטוב" – זו התסמונת שבה לוקה ד"ר שון מרפי. מי שטרם צפה – זו דרך מצוינת להתוודע לתסמונת הזאת ולאוטיזם בכלל.

אבל סטינו מהנושא.

יום הפאי היום! יום שנחגג… נכון! במחלקות למתמטיקה באוניברסיטה. מי עוד זוכר דברים כאלה לאחר השלמת חוק בגרויותיו? והוא נחגג ב-14 במרץ, ולאדוקים – בדיוק בשעה 1:59. אבל היום פעפע ממחלקות האוניברסיטה אל הגיקים באשר הם, ולמי שרק מחפש סיבה למסיבה – הנה הסיבה למסיבה של היום.

איך חוגגים את היום המרגש?

ככל הימים שאינם חגים דתיים או מסורתיים – זה בעיקר תלוי בחוגגים. במחלקות באוניברסיטה יש להניח שיעשו כל מיני פעילויות מתמטיות שרובנו לא נבין. אבל ברחבי העולם יש אנשים פשוטים כמוני וכמוכם שחוגגים אותו באכילת פאי, במשחק בפיניאטה או בשתיית פינה קולדה. ברכות לגיטימיות ביום הפאי הן: "בקירוב טוב" ו"שתזכה לספרה הבאה", ותחרויות שינון של המספר הם גם דרך אפשרית לחובבי הז'אנר. אפשר גם ללמוד עוד קצת על יום הפאי. הנה כאן למשל. יש לכם רעיונות מקוריים לחגיגות מתאימות? ספרו לכולנו בתגובות!

כותבים? חגגו את היום הזה בכתיבה! כמובן… אתם יכולים לכתוב על גאונים מתמטיים, על מגבלות מנטליות או מתמטיות, על איך במוקד של כל חגיגה איכשהו תמיד יש גם אוכל, או על כל דבר אחר שעולה בדעתכם כרגע. השראה לא תמיד עובדת כמו שאנחנו מצפים…

הדרך שלי לחגוג את יום הפאי היא להעניק לכם הנחה בגובה 31.4 ₪ על הספר לכתוב מבראשית, וכדי להעצים את החגיגה, מי שיקנה את הספר היום, יקבל במתנה מחברת תואמת (שורות, לא משבצות).

כדי להגיע לעמוד הרכישה לחצו כאן. הקוד שלכם הוא כמובן: יוםהפאי.

תיהנו!!

אתגר 2021 – מתחילים!

הנה אנחנו יוצאים שוב, כהרגלנו זה השנה השישית (!) לאתגר 30 יום של כתיבה! כאן תמצאו כל מה שאתם צריכים לדעת כדי להשתתף באתגר.

מה זה אתגר 30 יום של כתיבה?

אחד הדברים המתסכלים שקורים לכותבים הוא שהם לא כותבים. אם אתם משתכשכים לכם בעולם הכתיבה זה זמן מה – אני בטוחה שגיליתם את זה. כתיבה היא עניין חמקני ממש כמו שמירה על תפריט דל פחמימות, או שגרת התעמלות. זו לא אשמתכם! זה האופי הבוגדני של הרגלים חדשים. הם לא מתמסרים בקלות.

וזו בדיוק הבעיה שאנחנו רוצים לפתור כאן יחד.

המטרה של אתגר 30 ימים של כתיבה היא לסגל הרגלי כתיבה. זה הכול. לא טרפת, רק בנייה של הרגלים, כלומר של הרגל אחד, שישרת אותנו בהמשך חיינו ככותבים.

בשלושים הימים שיתחילו ב-1.12.2020 תחזירו את הכתיבה לחיים שלכם כמו שנכון ומתאים לכם. ובסופו של דבר ניפגש כולנו במפגש הסיום של כנס נקודת מפנה 8, נחגוג יחד את ההצלחה, ונצא בסוף היום לחיים של כתיבה. וזה יהיה קל, כי כבר התרגלנו!

מה צריך לעשות?

אז הדבר הראשון שאתם עומדים לעשות הוא לבחור לכם אתגר כתיבה שתוכלו לעמוד בו. זה צריך להיות משהו שלא עשיתם עד היום ואתם מאמינים שעכשיו תוכלו לעשות.

מה למשל?

זה החלק הכי יפה: אתם בוחרים!

זה יכול להיות לכתוב פרק זמן מסוים ביום (10 דקות, 20 דקות, שעה…) ואפשר גם לקבוע מספר מילים – 200, 300, 500 – משהו שאתם לא עושים היום, אבל מרגישים שאתם מסוגלים לעמוד בו. אתם יכולים לעבוד על סיפור ארוך, ואתם יכולים להחליט גם שמדי יום תכתבו שיר או סיפור קצר. אתם מחליטים.

למה אתם מחויבים במהלך האתגר?

1. לעמוד במשימה שלכם.
2. לדווח מדי יום בקבוצת האתגר בפייסבוק על העמידה במשימה (בתגובה לפוסט שנפרסם כל ערב) (עדיין לא חברים בקבוצה? הירשמו כבר עכשיו!)
3. לענות על התרגילים שנפרסם פעמיים בשבוע כאן באתר (בתגובה לתרגיל)

ויש גם פרסים!

כמו תמיד – יש לנו שלושה מקומות ראשונים (למי שיעמדו בדרישות…)

הזוכה במקום הראשון יקבל כרטיס כניסה זוגי לכנס הבא.

הזוכים במקומות השני והשלישי יקבלו את ההקלטות של שניים מתוך ארבעת הכנסים הקודמים (לבחירתכם!).

הפרסים יימסרו בכנס נקודת מפנה.

האתגר מתחיל מחר, וזה הזמן להכריז כאן בתגובות שאתם איתנו, שבחודש הקרוב אתם עומדים לסגל לכם הרגל כתיבה שישרת אתכם מכאן ואילך לאורך ימים ושנים, ולכתוב מה האתגר שלכם!

מוכנים? יצאנו לדרך…

היום יום הולדת למשוררת ויסלבה שימבורסקה, שנולדה ב-2.7.1923 (התכוננו למסיבות המאה בעוד שנתיים!).

ויסלבה שימבורסקה היא משוררת פולנייה שזכתה בפרס נובל לספרות בשנת 1996. שימבורסקה חיה בעיקר בקרקוב, ומרבית ימיה עסקה בכתיבה.

במשך שנים רבות היא עבדה במערכת השבועון חיים ספרותיים שיצא בקרקוב בפולין הקומוניסטית, וערכה בו את המדור "דואר ספרותי" שבו השיבה לכותבים ששלחו מפרי עטם לעיתון, והעיתון החליט לדחות את כתביהם.

המכתבים הללו אוגדו ופורסמו בספר דואר ספרותי – שהוא מעט קשה לקריאה למי שאינם בטוחים בכתיבה שלהם או חוששים ללמוד, ועל כן אני מכירה לפחות מורה אחת לכתיבה שמסתירה את הספר הזה מתלמידיה; אבל כפי שאני רואה את זה – החיים לא פשוטים, ולהתמודד עם האמת מקדם אותנו יותר מאשר להתכחש אליה, וכפי שכתב עליה רפי וייכרט, מתרגמה המובהק של שימבורסקה:

"כתיבתה ההומוריסטית של המשוררת הדגולה מערטלת שוב ושוב את המנגנונים האנושיים הרבים והמורכבים שעומדים מאחורי הדחף ליצור ולפרסם, את ההקשרים הביוגרפיים, ההיסטוריים והספרותיים שבהם נכתבות היצירות, ומזכירה לכל מי שמתיימר להיות סופר או משורר שהוא פועל בתוך מסורת בת אלפי שנים שאי אפשר להתעלם ממנה, שאין יצירה ספרותית בלי חוקים וכללים, שרוב הכותבים לא המציאו סוגה חדשה אלא הולכים בדרך שכבר נסללה עבורם, ומן הראוי להכיר באופן כלשהו את תחנותיה הקודמות בטרם ינסו להוסיף את שיריהם או סיפוריהם למדפי הספרייה הגדולה."

(ויסלבה שימבורסקה, דואר ספרותי, תרגום: רפי וייכרט, הוצאת חרגול ומודן, עמוד 164)

ואם הספר עשוי לגרום לקורא להרגיש כי יש כאן מישהי שמאמינה כי היא מורמת מעם, המבקרת ללא רחם כותבים רכים ועדינים שזה עתה בקעו מהביצה, הנה שיר מקסים שכתבה שימבורסקה, שמראה שגם את הכתיבה שלה עצמה היא לא האדירה יותר מדי.

אחדים אוהבים שירה

ויסלבה שימבורסקה

תרגם מפולנית: רפי וייכרט

אֲחָדִים –

זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁלֹּא כֻּלָּם.

אֲפִלּוּ לֹא הָרֹב אֶלָּא הַמִּעוּט.

בְּלִי לְהָבִיא בְּחֶשְׁבּוֹן אֶת בָּתֵּי-הַסֵּפֶר, שֶׁשָּׁם מֻכְרָחִים

וְאֶת הַמְּשׁוֹרְרִים עַצְמָם,

אֲנָשִׁים אֵלֶּה הֵם שְׁנַיִם לְאֶלֶף.

אוֹהֲבִים –

אַךְ אֶפְשָר לֶאֱהֹב גַּם מְרַק עוֹף עִם אִטְרִיּוֹת,

אוֹהֲבִים גַּם מֵחֲמָאוֹת וְצֶבַע תְּכֵלֶת,

אוֹהֲבִים צָעִיף יָשָן,

אוֹהֲבִים לַעֲמֹד עַל שֶׁלָּהֶם,

אוֹהֲבִים לְלַטֵּף כֶּלֶב.

שִׁירָה –

אֲבַל מַה זֹּאת בְּעֶצֶם שִׁירָה.

לֹא אַחֲת נִתְּנָה לְכָך

תְּשׁוּבָה רְעוּעָה.

וַאֲנִי אֵינֶנִי יוֹדַעַת וְאֵינֶנִי יוֹדַעַת וְנֶאֶחֶזֶת בָּזֶה

כִּבְמַעֲקֶה גּוֹאֵל…

אחדים אוהבים שירה, כתבה שימבורסקה. שניים לאלף, היא הגדירה. אבל ספרי השירה שלה נמכרו בכמויות שאופייניות יותר לפרוזה מאשר לשירה (שזה יותר, כן?) וגם בישראל היא אהובה מאוד; ואני אישית אוהבת את השירים שלה קודם כול מפני שאני מצליחה להבין אותם, דבר שאני לא יכולה להגיד על הרבה משוררים אחרים.

אז מזל טוב לשימבורסקה! מאחלת לכם ליהנות מהשירים שלה, ואם קניתם את הספר – שתפיקו ממנו רק מוטיבציה בריאה. ואם אתם חוששים – ותרו. (ספרי כתיבה שוודאי תפיקו מהם מוטיבציה בריאה וגם ידע למכביר תמצאו בלחיצה כאן.)

להתחיל מחדש זה אולי אחד הדברים היותר קשים שאנחנו נדרשים לעשות. ובעיקר כשמדובר במשהו פרטי שלנו. משהו שלקחנו על עצמנו. משהו שאין שום גורם חיצוני שמכריח אותנו לעשות. מכירים את השיר I don’t like mondays? יום שני הוא היום שבו אצל ידידינו שמעבר לים נגמר סוף השבוע וחוזרים לבית הספר, לעבודה, לחיים פעילים – זה היום שבו החגיגה נגמרת וצריך לחזור לקרקע המציאות, מה הפלא שהוא שנוא?

אבל השבוע מתחיל מחדש אצל כולם. כל המשפחה, כל החברים, כל העולם, ומשהו בצרת רבים הזאת מנחם קצת, ואם לא מנחם – אז הוא פשוט שם, ואין ברירה. צריך לחזור לעבודה וגמרנו.

מה לגבי עניינים אישיים?

איך להתחיל מחדש דיאטה שנזנחה? איך להתחיל מחדש שגרת התעמלות? מה לגבי… אהמ… הספר שהתחלנו לכתוב וזנחנו מכל מיני סיבות מוצדקות שכבר פג תוקפן?

לא קל לסגל הרגלים, ומתסכל במיוחד לסגל מחדש הרגלים שכבר עמלנו לסגל לעצמנו פעם ואיכשהו נשמטו מאיתנו, אבל כשאנחנו מצליחים לעשות את זה – זה מתגמל. זה מאוד מתגמל.

העניין הוא שלא תמיד אנחנו יודעים איך לחזור ולסגל הרגלים, ובעיקר איך לסגל הרגלי כתיבה.

ואם כדי לחזור לשגרת התעמלות או דיאטה למשל יש לנו רעיונות: "ללכת חצי שעה ביום!", "להפסיק לשתות קולה!", "לאכול יותר ירקות" וכן הלאה וכו'… הרבה פעמים כשרוצים לחזור לכתוב – נתקלים בשאלה: אבל מה? מה לכתוב?

איך להתחיל מחדש לכתוב?

לפני כמה שנים נתקלתי ביומן מסע במילים – יומן כתיבה אישי שמכיל 365 טריגרים לכתיבה, שמותאמים לימות השנה, לחודשי השנה, לעונות השנה. את היומן פיתחה חגית אלמקייס שעיקר עניינה הוא לא כתיבת רב המכר הבא (אני אישית כבר אוהבת אותה בגלל זה, ותסכימו איתי שזו גישה מרעננת!) אלא ליווי תהליכי שינוי, התפתחות ויצירה באמצעות כתיבה אינטואיטיבית וביבליותרפיה.

חגית אלמקייס היא אחת ממדריכות הכתיבה היותר נעימות וממלאות השראה שנתקלתי בהן, ויומן הכתיבה שלה מלא באיכויות האלה – התרגילים שמוכוונים לכתיבה אישית, הדפים הצהבהבים שמשרים את האווירה הנכונה, וגם עצם העובדה שהם חלקים ומזמינים כתיבה לא שגרתית, ואני לא זוכרת אם זה כתוב שם או לא, אבל הדפים לגמרי מתאימים גם לציור, אם זה מה שעובד לכם באותו הרגע.

היומן אומנם מתחיל בספטמבר, אבל האמת היא שאין שום סיבה שלא להתחיל לכתוב בו ביולי למשל, אם זה הזמן שבו מתאים לכם לחזור לכתיבה.

אז אם כתיבה אינטואיטיבית מדברת אליכם, או שאתם רוצים להחזיר את הכתיבה לחיים ומחפשים איזו נקודת התחלה – זו נקודת התחלה מצוינת.

הלכתם על זה? ספרו לי איך היה כאן למטה!

מחפשים ספרי כתיבה נוספים? הציצו כאן.