התרגיל הזה צריך להפוך לדרך חיים.
כאנשים כותבים אתם ודאי קוראים. והרבה. אם אתם לא קוראים אנחנו בבעיה קשה מאוד, ולא רק בגלל התרגיל הזה. האמת שאם אתם לא קוראים זה מערער לחלוטין את הבסיס החשוב ביותר לכתיבה שלכם. אז נתעלם מהאפשרות הזאת כרגע, ונניח שאתם קוראים. ואם לא קראתם לאחרונה – בטח יש לכם סיבה ממש טובה, ועכשיו תחזרו מיד לקרוא.
ובכן, בפעם הבאה שתקראו ספר, ודאו שיש לכם מחברת מיוחדת (כי אני ממש אוהבת מחברות, אבל אפשר גם קובץ מיוחד במחשב), ובה, אחרי כל ספר שכתבתם, תעשו מעין book-report קטן ותכתבו את שם הספר, האם אהבתם אותו או לא אהבתם אותו, ומה בדיוק אהבתם או לא אהבתם בו.
המחברת הזו, אם תקפידו למלא אותה, תעזור לכם להבין מהי כתיבה טובה בעבורכם, ותשפר להפליא את הכתיבה שלכם. מקומה המושלם הוא כמובן בסביבת הכתיבה שלכם.
ואם מתחשק לכם להתנסות בזה כבר עכשיו, כתבו בתגובה איזה ספר קראתם לאחרונה, האם אהבתם אותו או לא, ומה בדיוק אהבתם או לא.
בהצלחה!
קוראת את "פתח גדול מלמטה" (לקראת הסוף).
אני אוהבת את ההומור העצמי והכנות של הכותבת. גם האומץ שלה להיות נאמנה לעצמה ולא למצופה ממנה מהחברה. זה כמו לשבת בתוך ראש של אשה אחרת לגמרי ממני ולהיות היא לתקופה מסויימת. אפשרות לחיות חיים אלטרנטיביים.
הסיפור אינו בנוי בתבנית עלילתית מסודרת כך שניתן לפרוש ממנו בכל עת בלי להרגיש געגוע או מתח. לאחר שהבנתי את הפרינציפ, יוצא שאני די מאלצת את עצמי לחזור אליו כדי לסיים, כמו ילדה שממשיכה לאכול כדי להשאיר צלחת ריקה ולא משום שמאוד טעים לה.
ספר שסיימתי ממש עכשיו- "לפני שהיינו שלך" מאד אהבתי את הספר. הוא הגיע אחרי הרבה ספרים לא מוצלחים, מה שעוד יותר ייקר אותו.
אהבתי בו את הסיפור המעניין. חציו מסופר מפי ילדה , שם היה משהו טבעי, ראשוני ואותנטי עם חיבור לטבע ולמשפחה ממנו הילדה שאבה כח בתלאות וחציו מסופר דרך עיניה של אישה צעירה (דמות אחרת, שנים אחרי) שחיה חיים שונים בתכלית, ועדיין מורגשת בדמות שהיא מחפשת משהו "מעבר" לחיים הצפויים והבנאליים. הסיפור עצמו בנוי מעניין, אמין, עם מסתורין, עם דמויות עגולות,עם חיבור למשהו אמיתי. וכמובן גם סיפור אהבה מתוק שמוסיף תמיד. הכתיבה פשוטה, מושכת ומותחת בצורה נעימה. גם כשתוארו שם דברים לא פשוטים, היה מהנה לקרוא.
אני קוראת עכשיו את אח שלי איוב של שמי זרחין. נהנית מהמרחק שביני לבינו. הכתיבה המיוחדת, עתיקה כזו, גם הדמויות איוב ויחזקאל וכל הסביבה שלהן, וההתנהלות, הגניבות, הכל כל כך רחוק ממני, אבל מעניין. ומתחת לכול הגעגוע שאני יכולה להתחבר אליו. משהו פיוטי שדרכו אני כנראה מתחברת.