מה אם אתם לא יודעים מה לכתוב?
לפני כמה ימים ישבתי עם חברה אהובה בבית קפה, כדי לחגוג את הספר שלה והספר שלי שיצאו כמעט יחד, והיא סיפרה לי על חיפושיה אחר הסיפור הבא.
זה די טבעי להיכנס לתקופה כזו של חיפושים אחרי שמסיימים לעבוד על ספר. וכל רעיון שעולה על הדעת נראה רדוד לחלוטין ביחס לספר שזה עתה הסתיים, ובצדק מוחלט: הוא רק עלה בדעתכם לפני שנייה, לא היו לכם שנתיים לחשוב עליו ולעבד אותו, זה לא יכול להיראות אחרת! ולמרות ההבנה הזו, חייבים להכיר בכך שזה תהליך לא פשוט. לא פשוט למצוא את הסיפור הבא.
אז הנה שתי טכניקות שיכולות לעזור, במיוחד כשמשלבים אותן יחד.
הראשונה היא טכניקת "מה אם?"
וזה עובד ככה: אתם יוצאים אל הרחוב, או יושבים ליד החלון, או צופים בחדשות או קוראים ספר, או מהרהרים בחיים שלכם, בחיים של אנשים אחרים וכן הלאה וכו'.
ואז אתם מתחילים לחשוב:
מה אם הייתי מגיעה לקופה בסופר ומגלה שאיבדתי את הארנק?
ואם הייתי מגיעה לעיר זרה ולא מצליחה למצוא את הדרך בחזרה למלון?
או אם אהוב ליבי היה מחליט רגע לפני החתונה שלא מתאים לו?
ואם פתאום הייתי זוכה בלוטו?
ואם… הבנתם. וזה לא חייב להיות עליי או עליכם, אבל הרעיון ברור.
הטכניקה השנייה היא "לכתוב בלי לחשוב יותר מדי"
כן, שמות מעפנים היום, אבל לפחות אנחנו יודעים על מה אנחנו מדברים.
את הטכניקה הזאת למדתי בפגישת קריאייטיב עם מפיקת העל איילת כהן צדק.
הרעיון הוא כזה: חושבים על שאלה כלשהי, ואז כותבים וכותבים וכותבים את כל מה שעולה בראש. וכשנגמרים הרעיונות – ממשיכים הלאה וכותבים עוד.
בסוף מגיע משהו שכבר תרגישו לבד שהוא זהב.
אז איך מחברים את שתי הטכניקות?
כמו שהבנתם לבד, לוקחים דף נקי (אפשר גם קובץ נקי) ומתחילים לכתוב עוד ועוד שאלות שמתחילות במילים "מה אם", וזה בסדר גמור ללכת על דברים קצת יותר מרגשים ממה שכתבתי קודם:
מה אם זוג הורים מסורים מגלים יום אחד שהבן שלהם רצח מישהו? מה אם הוא רצח בת של חברים טובים?
או אם יתברר שאכן קיימת מפלצת בלוך נס? מה אם היא תתחיל לגבות חיים של מטיילים באגם?
מה אם שלושה ילדים להורים גרושים שאמא שלהם שמרה עליהם מפני האבא הנוראי שלהם, מגלים יום אחד שהאמא היא זאת שהיתה נוראית?
ואם איש מבוגר מתחתן עם אישה צעירה, נולדים להם שני ילדים שהוא בהחלט לא מסוגל לטפל בהם לבד, ואז היא מתה ממחלה?
לא חסר…
אחרי שתכינו רשימה של איזה ארבעים כאלה, בחרו אחד והתחילו לכתוב את הסיפור.
העלו לכאן את הפסקה הראשונה!
בהצלחה!
*
זה התרגיל החמישי באתגר 30 יום של כתיבה 2021. לא מאוחר מדי לעשות את תרגיל 1, תרגיל 2, תרגיל 3, ותרגיל 4.
ומה אם היתה לי שפעת או אולי אפילו קורונה חלילה ולא הייתי נוסעת לחופשה המקוללת, האם עדיין היינו יחד? זו השאלה ששטפה את תודעתי עם זרם דמעות, שרק אלוהים יודע מאין הן עוד הגיעו, שירדתי במורדות הכרמל המוריקים מגשם. אולי זה היה צריך להיות הפוך בכלל, סדר העונות: אולי אם היינו נוסעים בחורף היינו חוששים להתכרבל לבד, מהקור. וגם אם לאו, יכולתי אז בקיץ ללכת לבריכה או לים ולהסיח את דעתי מכל זה.