הרבה אנשים יודעים איך נראה מחסום הכתיבה שלהם.
מחסום כתיבה הוא בן דמותה של אימא, שחרדה שמא תכבסו את הכביסה המלוכלכת בחוץ. או של המחנכת מהאולפנה – שלא ככה היא חינכה אתכן. לפעמים הוא בן דמותו של השכן – שיבין מייד שכתבתם עליו. או גרוע יותר, הוא יבין מייד שכתבתם על עצמכם…
בקיצור – הבנתם.
אבל מעט מאוד אנשים יודעים איך נראית המוזה שלהם. איך נראית הפייה הטובה הזאת שמנופפת במטה הקסמים שלה שהופך מייד את מחסום הכתיבה לדלעת, ומאפשר לכם לכתוב ולכתוב ולכתוב עד שחושך בחוץ ואתם לא רואים בעיניים.
אז הנה הזמנה לגלות איך היא נראית, המוזה שלכם, ואולי גם לכתוב לה מין מכתב הזמנה כזה. הזמנה לביקור. או הזמנה לדיאלוג. ואולי ממש לכתוב איתה את הדיאלוג הזה.
כי הגיע הזמן לתקשר עם המוזה!
כתבתם?
שחררו לנו כאן בתגובות איזו טעימה מהכתיבה הזאת, וספרו גם איזו הרגשה נתן לכם המפגש הזה, לטובת ההשראה של כולנו!
איזה קטע שזה דווקא היום… יום השנה של סבתא שלי.
סבתא שלי היא לגמרי הפיה שלי בכל דרך אפשרית, אני אפילו כותבת על שולחן הכתיבה הישן שלה מהעץ המלא עם האגרטל…
ההשראה השניה שלי היא א'. אהבת הנעורים שלי. לפעמים הוא חוזר לחיי כדמות רפאים. לפעמים הוא נחמד, לפעמים נוראי )למשל הדמות של ברק בספר אותו אני כותבת) בתקווה שאולי אצליח קצת לשכוח כמה מושלמת היתה אהבת הנעורים הזו