איך כותבים סיפור

דמות המספר

הדמות החשובה ביותר בסיפור "מכל מי שפועלים בסיפור, המספר הוא החשוב ביותר. חשוב יותר מן הגיבורים וחשוב יותר מהסופר. הוא לא גיבור. הוא לא סופר. למספר יש אישיות, תודעה, סגנון, אינטליגנציה מסוימת מאוד וכדאי שתכירו אותו היטב... הוא מתחבא ברווח שבין האצבע המקלידה ובין המקלדת, בין הראש ובין הטקסט, ומחליט איך ומה ומתי כדאי להגיד את הדברים. כל מיל [...]

המילים של זלדה

"ללעג," כך מספר עמוס עוז בספרו סיפור על אהבה וחושך, על זלדה המשוררת שהייתה מורתו, "לכל לעג שהוא, קראה מורה-זלדה בשם רעל. לשקר קראה נפילה או שבירה. לעצלות קראה בשם עופרת, לרכילות – עיני הבשר. הגאווה נקראה אצלה חורכת-כנפיים והוויתור, גם ויתור קטנטן, ואפילו ויתור על מחק או על תורך לחלק לכיתה את דפי הציור, כל ויתור היה נקרא בפיה ניצוץ." כתבת [...]

ללמוד כתיבה מספרי קריאה

כשרק מתחילים לכתוב, מאמינים בכישרון. זו אמונה עזה ויוקדת. המחשבה הזו שאו שיש לך את זה או שאין לך את זה – היא מחשבה שרוב הכותבים המתחילים אוחזים בה, ולוקח הרבה זמן וצניעות לשחרר אותה. תמיד נראה לי מוזר שברור לכולם שפסיכולוגיה צריך ללמוד, ומשפטים צריך ללמוד, וראיית חשבון ועבודה סוציאלית והוראה צריך ללמוד, וגם אמנויות רבות צריך ללמוד – ציור [...]

שריפות קטנות בכל מקום

סלסט אינג, הוצאת אחוזת בית ספרים בקיצור: אחרי כל מה שלא סיפרתי הנפלא, סלסט אינג כבר הייתה חייבת להוציא ספר נוסף. חייבת. אי אפשר להיות סופר מוכר עם קהל קוראים נאמן בלי לתת עבודה. שריפות קטנות בכל מקום לא משקף את היכולת שהיא הפגינה בספרה הראשון, ורומז על כך שיכול להיות שיש לה רק סיפור אחד לספר, אבל לפחות מבחינתי חסד הנעורים לא פג, ובהחלט א [...]

איך כותבים סאבטקסט?

סאבטקסט הוא החלק של הספר שנכתב בין השורות. זה שלא באמת כתוב שם. והוא אחד הדברים המופלאים והחמקמקים שיש. מופלאים – מפני שספר שיש בו סאבטקסט – יש בו יותר רבדים מאשר בספר שאין בו סאבטקסט. ככה פשוט. ספר שיש בו סאבטקסט הוא ספר יותר חכם, שמאפשר גם לקורא להיות יותר חכם כי לא לועסים לו כל פרט ונותנים לו להבין חלק מהדברים לבד. הוא גם יותר אמיתי, כ [...]

איך בוחרים שם?

שמות הם מסתורין גדול. לא פשוט לתת שמות. לא פשוט לתת שמות לילדים ולא פשוט לתת שמות לספרים. יש ספרים שמסתובבים בעולם בלי שם במשך תקופות ארוכות מאוד (לא בעולם ממש, כמובן, בשלב שבו עדיין עובדים עליהם, ובכל זאת), ושמעתי גם על כמה תינוקות שחיו כשלושה שבועות ומעלה בלא שם, וגם על כאלה ששמם הוחלף כעבור זמן מה, ורבים מאתנו מכירים אנשים שהחליפו את [...]

לשאוב השראה מספרים

בין חמישים גוונים של אפור לים סרגאסו הרחב אנשים רבים ויקרים, אנשים שאני אוהבת מאוד, עלולים להזדעזע קשות מכך שהכנסתי את שני השמות האלו, חמישים גוונים של אפור וים סראגסו הרחב, לתוך משפט אחד. חלקם ודאי ינתקו איתי קשרים ויכחישו כי הכירו אותי אי-פעם, ואולי דווקא יגידו שמכירים לצערם, וינצלו את ההזדמנות הזאת כדי ללכלך עליי, ולהגיד כל מה שהם חוש [...]

בין חברים

אחת הדרכים ללמוד איך כותבים סיפור, וכנראה החשובה בהן, היא לקרוא. לקרוא הרבה. לקרוא הכול. הפוסט הזה הוא בראש ובראשונה המלצת קריאה. איני נמנית עם אוהדיו המושבעים של עמוס עוז. גם אין בי התנגדות עזה כלפיו, מצד שני. אני מאמינה שלכול זמן. ויש דברים שזמנם לא מגיע, וגם זה בסדר. סיפור על אהבה וחושך היה הספר הראשון של עמוס עוז שקראתי. אני זוכרת שק [...]

האלמנט החשוב ביותר

כשמתגברים על האמונה כי כישרון ותו לא הוא מה שהופך אדם לסופר, מבינים שגם כתיבה היא מלאכה שיש ללמוד, וממש מתחילים ללמוד אותה – מגלים שכתיבה מורכבת מאלמנטים שונים, ולכל אחד מהם יש כללים. זה שלב מצוין, אבל גם מסוכן. נתחיל מהחלק המצוין: בראש ובראשונה – להיפטר מפנטזיית הכישרון זה דבר טוב. אפילו טוב מאוד. כי כישרון זה באמת נחמד, אבל זה לא מועיל [...]

לנהל את העבר

הפוסט הזה יעסוק בפלאשבקים. אבל בואו נתעכב טיפה על הכותרת: איזו כותרת נהדרת זו, "לנהל את העבר", לא? מי לא היה נותן איזו יד או רגל או לפחות כליה, טוב סכום מסוים של כסף, כדי לחזור לעבר ולעשות קצת כיוונונים? וזו לגמרי פריווילגיה שיש לנו ככותבים. אולי לא בחיים שלנו, אבל בחיים של אחרים. אחרים שמבחינתנו הם אפילו יותר ממשיים מבני הבית שלנו לפעמי [...]