זוכרים שדיברנו בשבוע שעבר על המשפחה הגרעינית המסובכת של יצחק ורבקה? אז מה אתם יודעים, זה עדיין לא נגמר. וזה גם לא נשאר במשפחה. כלומר במשפחה הגרעינית. גם המשפחה המורחבת היא סיפור לא פשוט בכלל. בפרשת ויצא מגיע יעקב ללבן, מתאהב ברחל, מבקש לשאת אותה לאישה, לבן אומר לו: "על הכיפאק, נשמע ממש מעולה. אתה האיש הנכון, ולך אני רוצה לתת אותה. רק בוא [...]
יש טעויות שכל סופר מתחיל עושה. ממש כמו תינוק כשהוא מתחיל ללכת, וחייב ליפול בניסיונות הראשונים. חייב. זה התהליך. אחת הטעויות האלה קשורה בקשר שאנחנו מפתחים עם הדמויות שלנו. בעיקר הדמויות המרכזיות, או הגיבורים. הגיבורים שלנו יקרים לליבנו. לעיתים קרובים הגיבורים שלנו הם אנשים שאנחנו מכירים ממש ממש טוב, שלא לומר אנחנו. ומכיוון שכך – אנחנו מרח [...]
התחלה של סיפור נכתבת פעמים רבות במין אִבְחָה כזאת. במהירות, בהתלהבות, בהתרגשות. ההתרגשות הזאת נמשכת זמן מה, אבל בדרך כלל לא עד סוף הסיפור. בדרך כלל מגיע איזה רגע כזה שהאבחה הזו נגמרת, והאוויר דומם. זה רגע קשה, הרגע הזה. זה רגע של הבנה. הרבה פעמים זה הרגע שבו אם ננתח מה קרה, נבין שאין לנו יסודות. וכשאין לך יסודות – יש איזה גובה מקסימלי שא [...]
אני לא יכולה להגיד שסוף הוא דבר קשה יותר לכתיבה מכל חלק אחר של הספר. התחלה, למשל, היא לא עניין פשוט בכלל; לא תמיד אנחנו יודעים אפילו מאיפה להתחיל. כמעט תמיד אנחנו מתחילים בהתלהבות גדולה, וכמעט תמיד ההתחלה הזו נמחקת או משתנה בסופו של דבר. אמצע הוא ככל הנראה החלק הכי הכי קשה ומורכב שרבים מתקשים בו. וסוף... ובכן, לסוף יש הרבה תפקידים. אילו [...]
בתוך מוחו של ביל: לפצח את ביל גייטס היא מיני-סדרה חדשה של נטפליקס. שלושה פרקים בלבד. בהיותי חוצן במשפחה של גיקים – חשבתי שכדאי שאצפה בסדרה, במסגרת "דע את בני משפחתך ותפסיק להתייחס אליהם כמו אויב", ואני צופה בה בהמשכים. בפרק השני של הסדרה, שאני עדיין לא יודעת איך הוא נגמר כי רצתי מהר לכתוב לכם על זה, ביל מנסה לפתור את בעיית הפוליו בעולם, [...]
אורסולה ק' לה גווין היא סופרת אמריקנית עטורת פרסים והוקרות (ספרתי 46 בוויקיפדיה). היא כתבה פרוזה, שירה וספרות עיון, וידועה במיוחד בספרי המד"ב-פנטזיה שלה. במרבית כתיבתה עוסקת לה גווין במפגש בין תרבויות, ככל הנראה בהשראת הבית שגדלה בו – שני הוריה היו אנתרופולוגים. היא עושה זאת גם מתוך מטרה להשפיע ולהוביל שינויים חברתיים – תפקיד חשוב שהיא מ [...]
אחת הדרכים לאפיין דמות היא לדבר על הבגדים שלה. הצבע שלהם פחות חשוב, אבל יש משמעות רבה לסגנון. אפשר ללמוד הרבה על דמות (ועל אנשים בכלל, כמובן) מסגנון הלבוש שלהם – הדבר שהם בוחרים להראות לעולם. בואו נתחיל מהבסיס (שהוא טוב כמובן) ונתקדם משם: אדם שמתלבש בטוב טעם, בהתאם למקום שבו הוא נמצא אנשים שהלבוש שלהם נקי, מסודר, ומתאים למקום שבו הם נמצאי [...]
למה יש ספרים (וסרטים וסדרות) רבים כל כך על סופרים, ולמה זה רעיון רע כל כך? אחד המאפיינים החשובים של הדמות שלנו הוא המקצוע שלה. המקצוע של הדמות שלנו קובע לא רק את המקום שבו היא תעביר חלק נכבד משעות הערות שלה, אלא גם את הגישה שלה לחיים. העבודה שלנו מלווה אותנו גם אל שאר שעות הפעילות שלנו, אל האופן שבו אנחנו חושבים על החיים, אל האינטראקציות [...]
הדמות החשובה ביותר בסיפור "מכל מי שפועלים בסיפור, המספר הוא החשוב ביותר. חשוב יותר מן הגיבורים וחשוב יותר מהסופר. הוא לא גיבור. הוא לא סופר. למספר יש אישיות, תודעה, סגנון, אינטליגנציה מסוימת מאוד וכדאי שתכירו אותו היטב... הוא מתחבא ברווח שבין האצבע המקלידה ובין המקלדת, בין הראש ובין הטקסט, ומחליט איך ומה ומתי כדאי להגיד את הדברים. כל מיל [...]
"ללעג," כך מספר עמוס עוז בספרו סיפור על אהבה וחושך, על זלדה המשוררת שהייתה מורתו, "לכל לעג שהוא, קראה מורה-זלדה בשם רעל. לשקר קראה נפילה או שבירה. לעצלות קראה בשם עופרת, לרכילות – עיני הבשר. הגאווה נקראה אצלה חורכת-כנפיים והוויתור, גם ויתור קטנטן, ואפילו ויתור על מחק או על תורך לחלק לכיתה את דפי הציור, כל ויתור היה נקרא בפיה ניצוץ." כתבת [...]
