יום הוודקה נחגג מדי שנה בארה"ב, מאז 2009. ראשיתו כחג שיווקי, ויש לו אפילו אתר משלו! 

אני לא יודעת אם רואים עליי (מניחה שכן…) אבל וודקה זה בכלל לא הקטע שלי. תכלס – אלכוהול זה בכלל לא הקטע שלי. שותה לגימה אחת בקידוש, פעם בערב שבת ופעם בבוקר, ואם במקרה שתיתי יותר מלגימה של מוסקטו – סביר להניח שבעוד מקסימום 26 דקות אני אשקע בשינה עמוקה. במקרים קשים, גם ליד השולחן.

אז אין לי יותר מדי מה להגיד על וודקה, אבל יש לי סיפור חמוד על בקבוק וודקה.

לפני שנים רבות אכלנו פעם בשבת אצל משפחה ביישוב, שהגישה את המים הקרים בבקבוק של וודקה אבסולוט. חשבתי שזה מהמם, וסימנתי לעצמי שאני חייבת להשיג לי בקבוק כזה, ומוטב בלי וודקה.

כעבור כמה חודשים אחותי חזרה מחו"ל, והביאה את הבקבוק הנחשק כמתנה לחברה שלה. השבעתי אותה שכשהוודקה תיגמר – החברה תעביר לי את הבקבוק. ואכן, מקץ שישה שבועות – קיבלתי את הבקבוק הריק (עם עוד חמישה בקבוקי וודקה ריקים, אבל לא של אבסולוט). מאז ועד היום – זה בקבוק המים שלנו. הוא כבר מחוק כמעט לגמרי, בכל זאת עבר הרבה, ועדיין – ככה אנחנו מקררים את המים שלנו. אבל זו רק ההקדמה.

פעם גיסי וגיסתי גרו לא רחוק מאיתנו. וכך קרה שגם הם התרגלו לשתות מים קרים מבקבוק וודקה. יום אחד גיסי היה באיזה אירוע. הוא היה צמא, ניגש לבר ומזג לעצמו מנה הגונה של נוזל שקוף מבקבוק אבסולוט. חבר שעמד לידו שאל: "אתה מתכוון לשתות את כל זה?" וגיסי ענה: "כן." בלי להבין למה לשאול שאלה כזאת בכלל. ואז הוא שתה. כמו ששותים מים. והבין.

קרה לכם פעם שהיה ברור לכם לחלוטין שמשהו הוא דבר אחר לגמרי ממה שהוא? כתבו סיפור!

לא קרה? תמציאו סיפור!

בהצלחה!

*

תרגילי כתיבה נוספים תמצאו בלחיצה כאן