יום המורה העולמי נחגג ברחבי העולם ב-5 באוקטובר מאז 1994. המטרה היא כמובן להעלות את המודעות לחשיבות תפקידם של המורם בחיינו.
חשבתי לעצמי שהמורים-סתם, ואולי זה לא יפה שאני אומרת "מורים-סתם", אבל המורים הרגילים, שאין להם איזו תכונה מיוחדת – הם די מוזנחים בזיכרונות שלנו. אנחנו זוכרים בעיקר את המורים הממש מצוינים שהיו לנו, ואת המורים הממש גרועים. אנחנו זוכרים את המורה שאמר לנו שלא יצא מאיתנו שום דבר, ואת המורה שאמרה שעוד נגיע רחוק. את המורים שסתם נכנסו לכיתה, העבירו את החומר והלכו הביתה – אנחנו פחות מעלים בזיכרונות… ואולי אני טועה.
אבל לכל אחד מאיתנו יש לפחות סיפור אחד על חוויה מצוינת שהייתה לו עם מורה, ועל חוויה מחרידה. או לפחות על חוויה משונה.
הנה החוויה המשונה שלי: ביומי הראשון בכיתה א, נכנסנו כולנו לכיתה והתיישבנו ליד השולחנות הירוקים. לא הכרתי אף אחת. היו חמש בנות נוספות מהיישוב שלי בכיתה, אבל רק בחופש הגדול המשפחה שלי הגיעה ליישוב, ככה שגם אם ידעתי את השמות שלהן (ואני לא בטוחה שידעתי), אי-אפשר להגיד שהכרתי אותן.
כעבור כמה דקות הפציעה שם המורה שלנו, עוטה שחורים ורכובה על מטאטא. היא דילגה לה בכיתה מצד אל צד ליד הלוח, ואמרה לנו שגם אם זה נראה ככה – היא לא מכשפה.
זהו זה. כאן נגמר הזיכרון שלי. כאמור, משונה.
כתבו זיכרון אחד שלכם – מצוין, מסויט או משונה. אתם בוחרים.
בהצלחה!
*
השאר תגובה