• show don't tell

אל תספרו, הראו

אל תספרו, הראו – או כפי שקוראים לזה באנגלית Show don’t tell – הוא אחד הכללים הראשונים שלומדים כשמשתתפים בסדנאות כתיבה, ולכן אני מניחה שכמעט כולכם מכירים אותו.

לכן בטח יהיה לכם ממש קל לעשות את התרגיל הזה (שהוא התרגיל השני שלנו באתגר הכתיבה של מרץ 2018 :)).

למי שלא מכיר את הקונספט, הסבר קצר:

אל תספרו, הראו – היא טכניקה שמאפשרת לקורא לחוות את הסיפור דרך פעולות של הדמויות, מחשבות, רגשות, המילים שהם אומרים זה לזה, חמשת החושים, ולא רק דרך הסיכומים והתיאורים שכתבה הסופרת (יום האישה היום, אני חייבת להתייחס לזה בדרך כלשהי…) הטכניקה הזאת גם מאפשרת לקורא להבין לבד דברים, ולהרגיש טוב יותר עם עצמו, ולא כאילו לעסו בשבילו היטב את הסיפור, האכילו אותו בכפית, ואז קינחו את הסנטר והלחיים שלו באיזה חיתול.

האם לעולם לא כדאי לספר, וצריך תמיד-תמיד להראות בלבד? ובכן – מחלוקת ניטשת בעניין הזה. דעתי היא שלכל זמן ועת לכל חפץ, אבל ממש כדאי להתאמן קצת בלהראות, כי סיפור שלם של "לספר" – זה רעיון ממש גרוע.

יש הרבה עניינים שאפשר ליישם עליהם את אל תספרו, הראו. מה בדיוק אני מבקשת כאן?

ובכן, חפשו בטקסט שאתם עובדים עליו עכשיו מילים שמציינות רגשות. למשל: רונית כעסה, חדווה עלצה, יוני התרגש, יואב שמח, וכן הלאה וכו'.

המילים האלה צריכות לצאת מהטקסט. להיעלם. לא להיות שם יותר.

במקומן – תארו איך זה נראה כלפי חוץ (אם מישהו חיצוני רואה את זה) או את התחושה הפיזית שעולה באדם שחש את הרגש הזה – מה הוא מרגיש בגוף (אם הסיפור מסופר מנקודת המבט שלו).

העלו לכאן לתגובות שתי דוגמאות שאתם מרוצים מהן. הראו "לפני" ו"אחרי".

בהצלחה!

עדיין לא עשיתם את התרגיל הראשון – מי מפחד ממטמורפוזה? לא מאוחר מדי! היכנסו כבר עכשיו!

2018-03-07T21:50:17+00:00

28 Comments

  1. אורית 08.03.2018 , 8:48 השב

    זה בדיוק סוג התיקונים שאני עובדת עליו עכשיו בטיוטה השלישית של הרומן שלי, אז יצא שהתרגיל מתלבש על התכנית להיום. נפלתי בזה בכמה מקומות בטקסט למרות שאני מכירה את הכלל הזה. כנראה שזו מן התעייפות בכתיבה וקיצור דרך.

  2. לילי 08.03.2018 , 9:14 השב

    דוגמה ראשונה:
    מקור: ברטה לא חזרה ואמא דאגה
    שכתוב: ברטה לא חזרה ואמא חזרה וקילפה את אותו תפוח-אדמה עד שלא נותר ממנו.

    דוגמה שנייה:
    מקור: …רק עלה בו שמו של הנאלח ושוּקוּר התרתח בתוכו
    שכתוב: די היה לחשוב על שמו של הנאלח ונשימתו התקצרה, ידיו נקמצו ושאון זעמו גבר על רחש הגלים שנשברו תחתם.

    תודה. שוב תרגיל מוצלח. וגם זמן נוסף לעבודה על הטקסט אחרי שכבר סיימתי את התחייבותי להיום. בונוס-:))

    • רחלי 08.03.2018 , 12:30 השב

      מהמם.

    • אורית 08.03.2018 , 19:51 השב

      לילי זה מעולה, שלי פחות מוצלחים, בהשראתך אנסה מחר מחדש על אותם הקטעים

      • לילי 09.03.2018 , 17:17 השב

        ואוו תודה אורית, רק עכשיו ראיתי את תגובתך.
        התרגיל הזה כל כך טוב שהוא ליווה אותי גם היום בעבודת העריכה. בהצלחה בשכתוב שלך❤️

  3. תמר 08.03.2018 , 9:54 השב

    נשמע טוב. אני באמת שונאת שהכל נאמר במפורש .ינוסה!

  4. שרה פני עוזרי 08.03.2018 , 12:18 השב

    המקור: בנג'י מכחכח בגרונו. "כבר הפרתי עוד המון חוקים מעצם זה שסיפרתי לך את הסיפור הזה את לא חושבת שהגיע הזמן שתעני על כמה מהשאלות שלי?"
    אני שותקת, העליצות המזויפת שלי מתנדפת במהירות ואני מרגישה עייפה. עייפה מהכל. מכל התסבוכת שנקלעתי אליה.

    התיקון: בנג'י מכחכח בגרונו. "כבר הפרתי עוד המון חוקים מעצם זה שסיפרתי לך את הסיפור הזה את לא חושבת שהגיע הזמן שתעני על כמה מהשאלות שלי?"
    אני שותקת, העליצות המזויפת שלי מתנדפת במהירות ואני מרגישה את הכתפיים שלי נשמטות ואת הלב שנחמץ והראש שלי מלא בערפל ובחידות לא פתורות. השינה קוראת לי מזדחלת במעלה גבי. אני נשענת אחורה ועוצמת עיניים.

    מצד אחד זה הרבה יותר טוב אבל כשכתבתי זה היה נראה לי דרמתי מדי. בקריאה שלישית נדמה לי שזה מושלם. אעדכן בהמשך את הדוגמא השנייה

    • רחלי 08.03.2018 , 12:32 השב

      אני אוהבת ממש!
      וגם – אל תפחדי להיות דרמטית כשמתחשק לך.
      כשתגיעי לשלב העריכה עורכת טובה (שוב, יום האישה…) תסמן לך את המקומות שהם יופי טהור, אל מול השומן שכדאי להוריד.

      • שרה פני עוזרי 08.03.2018 , 13:20 השב

        יש! תודה על העידוד : )

  5. סימה 08.03.2018 , 17:02 השב

    היא ברקה מבט שחור מעיני האגוז הגדולות היהודיות שלה. 'קוראים לי אוולין" הציגה עצמה בקול מתרונן ("אֶוולין שְמֶבֶלין" שמעה את אמה בראשה "קוראים לך חוה'לה ומספיק להתבייש").
    "שמי לסטר" הבחור התמיר, מראהו שזוף, לחץ ידה בנמרצות, "נעים להכיר".
    הם עמדו זה לצד זו, מודעים לגודל הרגע, בשולי בימת התזמורת הקטנה, שאינפפה שירים עגולים ומתוקים, מלאי תקווה והבטחות של אחר-מלחמת העולם השניה. מועדון מכבי היהודי היה צנוע ופשוט, וילונותיו ירוקים כהים, השולחנות צבעם חום דובדבן מלאים בצעירים וצעירות יהודיים המבקשים להכיר, לבלות, לבדוק מה קורה.
    אוולין הסבה את רעמת שערה השחור באגביות, מביטה לצדדים, מגניבה מבט סקרני לכיוון אחותה שישבה באחד השולחנות, מקווה מאד שזו האחרונה הצליחה לראות אותה משוחחת עם לסטר ברטון עורך הדין, בחיר בניה של משפחת ברטוֹן ("בֵּרטון שְמֶרְטוֹן, הם בריטנסקי מרוסיה ואמא שלהם מבינה רק אידיש, מיידאלע" שוב שמעה את אמה). לסטר הוא חלומה של כל אם ובת יהודי'ה באאוק-פארק, פרבר של דטרויט.
    הוא שח קמעא, מכנסיו מגוהצים בשימת לב, קפליהם מחודדים כפי שמחייבת הדיפלומה שלו, אפודתו נקי'ה וחדשה.
    "את אולי רוצה לרקוד?" שאל אותה בטון בוטח כיאות לבוגר קולג', שוקד שנימה אישית תשובץ בקולו, שלא תחשוב שהוא מתנשא עליה. "בשמחה" ענתה לו בעליצות מרוסנת. ("מזל שבֶּטִי לא לקחה לי את הגרביים החדשות" חשבה). רגלי גרבי המשי שלה סבו לכיוון איזור הריקוד, חצאית הפעמון שלה מוכנה לחולל, נפלאות.
    שניהם נכנסו למעגל הרוקדים, כשכל עתידם האמריקאי לפניהם, מתנגן, מבטיח, ללא שמץ מבטא יידי.

    • רחלי 08.03.2018 , 20:01 השב

      את כותבת נהדר! איזה יופי שאת איתנו!

      • סימה 08.03.2018 , 22:40 השב

        תודה, השתדלתי ל"להראות".

  6. מירב לוי 08.03.2018 , 19:22 השב

    אני מביאה פה דוגמא ששכתבתי עוד לפני התרגיל, אולי בהמשך אמצא דוגמא נוספת שאעבוד עליה עכשיו.
    במקור היה כתוב "יפעת הייתה נסערת"
    השכתוב: "… כבר לא בא לה על הכלים ולא על השטיפה. בא לה לקבור את הראש בכרית או לצרוח או שניהם. הם כאלה נזקקים ומסכנים? צריכים לקבל נדבות? מחלקים בשכונה… שיחלקו לכל העולם, בסדר? לא לנו!
    כשיצאה מהמטבח הייתה ההתנגשות עם רחלי בלתי נמנעת. "תירגעי!" תפסה רחלי את הכתף שלה שחטפה את מלוא המהלומה. " מה נסגר איתך? הגזמת לגמרי!"

    (אולי זה תופס גם לגבי התרגיל של השכתוב לדיאלוג )

    • רחלי 08.03.2018 , 19:50 השב

      תקשיבי, זה כל כך כל כך עובד…
      זה עובד ברמה של שערות סומרות בזמן הקריאה…
      אולי גם כי אני יודעת כמה הסיפור הזה עמוק וכואב באמת.
      אני ממש ממש מחכה לקרוא אותו!

  7. מירב לוי 08.03.2018 , 19:55 השב

    תודה רבה רחלי. עכשיו יותר מאי פעם זקוקה לתגובות כאלו 🙂

  8. קותי גוטמן 08.03.2018 , 21:59 השב

    המקור
    רבקה אוספת את כוסיות הערק, וצלוחית קטנה של זיתים עם כדורי בשר קטנטנים. גם היום הלך מסעוד לשוק, גם היום חזר בלי מצב רוח ובלי עבודה . מסעוד אהב את המאחיה. והמאחיה אהבה אותו . רבקה מביטה בעצב בכוסית הערק הריקה ובצלוחית הבשר המלאה שמסעוד שלה לא נגע בה. רבקה חושבת איך לדבר עם מסעוד שלה, ועד שהיא חוככת בדעתה, מסעוד כבר עושה צעדיו מחוץ לדירת השיכון הזעירה.

    לאחר שכתוב
    רבקה אוספת את כוסיות הערק, וצלוחית קטנה של זיתים עם כדורי בשר קטנטנים. גם היום הלך מסעוד לשוק, גם היום חזר בלי מצב רוח ובלי עבודה . מסעוד אהב את המאחיה. והמאחיה אהבה אותו . רבקה נותנת עיניה בכוסית הערק הריקה ובצלוחית הבשר המלאה שלא נגעו בה. מריחה את הבשר וטועמת זעיר פה וזעיר שם, והמליחות של הזיתים נמהלת מהמליחות של דמעתה. ועד שהיא מתעשתת ופותחת את פיה להוציא את שעל ליבה, מסעוד כבר עושה צעדיו מחוץ לדירת השיכון הזעירה.

  9. צבי בינדר 08.03.2018 , 23:25 השב

    הקטע המקורי:
    צבי שנתקף בסופת התלקחות כעסים פנימית למשמע הצהרות העצמאות המרדניות של מי שהיה עד לפני ימים מספר עצם מעצמו ובשר מבשרו, העתק מושלם שלו, צלם צלמו ודמות בתבניתו, לא ידע את נפשו.

    הקטע המשוכתב:
    צבי הסתובב סהרורי בבית הריק ושיחזר שוב ושוב את הצהרות העצמאות ששמע ממוטי בן החמש עשרה. "כאילו שלא הבן שלי אמר את זה, כאילו שאיזה אדם זר דיבר איתי, כאילו שאיזה דיבוק נכנס בו", אמר לעצמו בקול. כשהגיע אל הקיר הסתובב ופסע אל הקיר השני, וממנו חזר לפסוע אל הקיר הראשון, הקירות סגרו עליו, המציאות נעלה עליו. הוא ניגש אל המזווה שם נחו בשיירה צנועה וכנועה התמונות המשפחתיות הממוסגרות. לקח את תמונתו של מוטי. תמונה מהבר מצוה. כולו אומר אור והדר. "זה הילד הזה?", שאל את עצמו בקול, "זה הילד הזה דיבר איתי עכשיו? הילד שהכי דומה לי בפנים, באופי. זה הוא?" בהחלטה נרגזת התכופף, פתח את המגירה התחתונה בארון ודחף לתוכה את התמונה. החוצה מהמחנה. החוצה ועכשיו! כשהתרומם נתקף בסחרחורת.

    די והותר להיום (והלילה), מחר קטע שני…

  10. נטלי 09.03.2018 , 9:07 השב

    תודה על התרגיל ותודה על ההשראה ועל הקטעים הנהדרים שלכם.

    קטע שלי לפני :

    המשרד היה שייך רק לו, ללא שכנים, לכן זה היה המקום היחיד בו הרגיש חופשי לדבר עם שותפו.
    ״תודה, בנץ, אני חייב לך ובגדול!״ פתח בהתרגשות אריאל וחיבק את חברו.
    ״אין על מה. באמת, אין על מה…לא עשיתי שום דבר. לא ראיתי את הקלטת המקורית, לא נגעתי בה.״ התייתם, בני עם חיוך ממזרי על שפתיו.

    וקטע אחרי:
    המשרד היה שייך רק לו, ללא שכנים, לכן זה היה המקום היחיד בו הרגיש חופשי לדבר עם שותפו. הוא כל כך רצה לשתף אותו באמת בכל מה שקרה עם ויקה, להעזר בחברו בניסיון להבין איך להמשיך בחקירה ולשמור על ויקה, איך לא להסתבך עוד יותר. אולי, אם יפרוש לפני שותפו את מה שיושב על ליבו ומדיר שינה מעיניו, יקבל ממנו איזו עצה טובה.
    ״תודה, בנץ, אני חייב לך ובגדול!״ פתח אריאל ולרגע שקל להגיד את האמת, כמה זקוק היה עכשיו לחבר, כזה שלא ישפוט ורק יהיה שם בשבילו. אבל הרגע חלף ובמקום מילים אריק פשוט חיבק את חברו וחזר ואמר :״תודה שהצלת אותי.״
    ״אין על מה, באמת אין על מה.״ טפח על גבו של שותפו בני והתרחק ממנו קצת, כאילו מחכה שימשיך לדבר. אך אריק הידק בכוח את שפתיו, כדי להמשיך לשתוק ושותפו המשיך לדבר.
    ״לא עשיתי שום דבר. לא ראיתי את הקלטת המקורית, לא נגעתי בה.״ התייתם בני עם חיוך ממזרי על שפתיו.

  11. תמר גל-אור 09.03.2018 , 13:48 השב

    לפני
    תום הביטה בו בפליאה, חציה משתאה על שעיניו מסוגלות לראות מה שעיניה לא וחציה בחשש מהפחד שתיאר, איך ייתכן שהוא מסוגל לראות…? ונניח שכן. לאיזה פחד התכוון? היא הרגישה סחרחורת, עיניה נעצמו לרגע ונפקחו שוב. היא ניסתה להתמקד. "תמיד ישנו פחד כלשהו…" התחילה ושנאה את הנימה המתנצלת של דבריה. "לא נכון!" קטע אותה. תום הביטה בו בהפתעה. "אתה לא מפחד לפעמים?"

    אחרי
    תום נרתעה לאחור וחיבקה את עצמה, עיניה ננעצו בו באי אמון, חציה משתאה על שעיניו מסוגלות לראות מה שעיניה לא וחציה מבוהל מהפחד שתיאר. איך ייתכן שהוא מסוגל לראות? ונניח שכן. לאיזה פחד התכוון? היא הרגישה סחרורת, עיניה נעצמו לרגע ונפקחו שוב. היא ניסתה להתמקד. "תמיד ישנו פחד כלשהו…" התחילה ושנאה את הנימה המתנצלת של דבריה. "לא נכון!" קטע אותה. תום התכווצה "אתה לא מפחד לפעמים?"

  12. יובל 09.03.2018 , 15:49 השב

    מקור: ברדיו היו שירים של ימי שישי. אני אוהבת אותם במיוחד, אבל לא סיפרתי לו.
    שכתוב: ברדיו היו שירים של ימי שישי. הם תמיד גורמים לי להרגיש את הגלים של הים שוקטים בתוכי, אבל לא סיפרתי לו.

    מקור: אמא פחדה. שישאלו עליו יותר ממה שהוא יודע לענות, ושכולנו ניראה קצת כאילו עשינו את הבחירה הלא נכונה.
    שכתוב: אמא חזרה כמו תקליט שבור על אותן המילים המהוססות, על זה שאולי ישאלו עליו יותר ממה שהוא יודע לענות, ושאולי כולנו ניראה קצת כאילו עשינו את הבחירה הלא נכונה. רק כשהקדשתי חצי דקה של התבוננות בה שמתי לב שכל אותו הזמן היא ניקתה את השיש במטבח בתנועות מעגליות חוזרות, אפילו שהוא בכלל לא היה מלוכלך.

    • רחלי 10.03.2018 , 22:10 השב

      מעולה!

  13. שרה פני עוזרי 09.03.2018 , 16:27 השב

    הדוגמא השנייה..
    מקור:"למי את?" מולי יושבת בחורה צעירה עם משקפי קרן שחורות אפנתיות שמאחוריהן עיניים שחורות נטולות חמימות. הן מאופרות בצלליות סגולות. היא נראית קפואה

    שכתוב: מי את?" מולי יושבת בחורה צעירה עם משקפי קרן שחורות אפנתיות שמאחוריהן עיניים שחורות נטולות חמימות. הן מאופרות בצלליות סגולות. היא לא ממצמצת וכל שערה שלה יושבת במקום, אפילו החולצה המכופתרת שלה נראית חיה יותר.

    • רחלי 10.03.2018 , 22:09 השב

      אני אוהבת!
      אהבתי את החולצה, אבל הייתי כותבת שהיא נראית חיה יותר *ממנה*, כי לקח לי שנייה להבין…

  14. לירז דרור 10.03.2018 , 1:40 השב

    מקור: ניתקתי את השיחה עם ירדן במהרה, חששתי שהיא תגיד לי לא. חששתי שהיא תפתח את הכל שוב ותכעס עלי. לא יכולתי להכיל את הכעס שלה. ידעתי שהיא צודקת. פגעתי בה מאוד באותו יום. היא באמת האמינה שלא אכפת לי, באמת חשבה שאני חזק ואטום. ראיתי בעיניה כמה זה שבר אותה, היא לא מתארת לעצמה איך זה שבר גם אותי, כמה דמעות ירדו לי אחרי שהיא סגרה את הדלת. רציתי לחבק אותה באותו יום ולאסוף אותה אלי. המבט הצמא שלה לאהבה שלי מלווה אותי בשנה האחרונה. אכזבתי אותה, אבל הייתי חייב. הייתי חייב לשחרר אותה, לא הייתי טוב בשבילה

    שכתוב: לאורך כל השיחה הקצרה עם ירדן ליבי פעם בחוזקה, הרגשתי כמו דג המפרפר מחוץ למים. עגלי זיעה הופיעו על מצחי ודיברתי איתה קצר וענייני. אפילו לשלומה לא שאלתי, רק יריתי את המידע וניתקתי את השיחה לפני שתספיק לפתוח הכל. לפני שאשמע את הרעד המוכר לי כל כך בקולה. הטלפון עדיין בידי, לא מצליח להסיר את עיניי משמה המופיע עדיין על המסך. קולה החזיר אותי ברגע לאותו היום בו היא הביטה בי בפעם האחרונה עם דמעות בעיניים, מסרבת להאמין שזה הסוף. עמדתי מולה זקוף, עם מבט מרוחק ולא קשוב יותר להתחננויותיה. היא יצאה בסערה והדלת נסגרה. הערפול הגיע. רק כשהיא כבר הייתה, הרשיתי לעצמי להרגיש מה בדיוק שם קרה. גררתי את עצמי למיטה, לא רציתי לראות נפש חיה. ליבי דימם מכאב, כל מה שהוא רצה זה אותה. אני יודע שאיכזבתי אותה באותו יום. אבל הייתי חייב לשחרר אותה, לא הייתי טוב בשבילה.

    *האם באמת יש הבדל??

    • רחלי 10.03.2018 , 22:08 השב

      כן. יש הבדל.
      1. את נותנת לנו לראות איך נראים הרגשות שלהם, ולהרגיש אותם בעצמנו.
      2. את משאירה לנו את הפרשנות. זה נותן לנו להרגיש יותר חכמים.
      אני אוהבת את זה!

  15. עמי פומרנץ 18.03.2018 , 13:42 השב

    במקום:
    "שמעתי", הוא ענה בכעס, "איך זה שלא סיפרת לי עד עכשיו"?

    שכתבתי ל:
    "שמעתי", הוא קטע אותי וקם מהשלחן. בלי ליצור קשר עין הוא חצה את הסלון ונעמד במרפסת, גבו אלי, בוהה באויר הלילה שהסכים להצטנן אך במעט.
    "תומר", אמרתי, קולי עולה מעט גבוה מהרגיל. הוא לא ענה. "נו תומר, תגיד משהו".
    "מממממ"
    "אני יודע שאלה חדשות משמעותיות, ובאמת שלא התכוונתי לספר לך ככה".
    "מתי כן התכוונת לספר לי"?

  16. איתן אורנשטיין 01.04.2018 , 10:05 השב

    אם נכתוב רק בשואו דונט טל, נכניס לחרם חצי מהשפה העברית. קצת פרופורציה רבותיי. הרי כך אנו נפסול את גדולי הסופרים והסופרות הקלאסיים. הם לא פחדו מלכתוב-הוא כעס, היא נעצבה, שמחה, התרגז, פחדה, חש תסכול וכו'.

    • רחלי 01.04.2018 , 10:27 השב

      אכן, יש מקום גם לזה וגם לזה.
      עם זאת, היום לא כותבים כמו שכתבו פעם, והיום גם קוראים הרבה פחות את מה שכתבו וקראו פעם,
      ועל כן עצם העובדה שגדולי סופרינו כתבו (בלי שום קשר לפחד או לא) – הוא כעס, היא נעצבה, שמחה, התרגז, פחדה, חש תסכול וכו' – היא לא סיבה מספיק טובה לכך שגם אנחנו נעשה זאת, ובטח לא סיבה מספיק טובה לכך שנכתוב רק ככה.

      וכמו שכבר כתבתי למעלה: לכל זמן ועת לכל חפץ, אבל ממש כדאי להתאמן קצת בלהראות, כי סיפור שלם של "לספר" – זה רעיון ממש גרוע.

      ממליצה לך להתנסות! בהצלחה!

השאר תגובה

מדברות כתיבה

מירי רוזובסקי, סמדר שטינברג וגפנית לסרי קוקיא

_____________________________

הסופרות מירי רוזובסקי, סמדר שטינברג וגפנית לסרי קוקיא מקיימות מפגש אינטימי על כתיבה בעידן הנשיות המודרנית:

בשיחה נדבר בפתיחות על האימהות ועל הזוגיות שלנו ועל השתקפותן בכתיבה, על הקשר שבין היצירה והחיים הן בהיבטי הביוגרפיה והחשיפה והן בהיבטים הפרקטיים של שילוב הכתיבה בחיי היום-יום, נספר על תהליכי הכתיבה הפרטיים שלנו ועל האופן שבו הספרים שלנו התעצבו והתפתחו.

השיחה מתקיימת בשיתוף מלא של הקהל.

אני זוכר

ד"ר עודד מנדה – לוי

_____________

ג'ו בריינארד (1994-1942) כתב ממואר מכמיר לב בשם I Remember, שפורסם בשנות ה-70 על פני מספר סדרות, ועותקיו אזלו במהירות. הממואר כולל כ-1500 משפטים באורכים שונים, רובם בני משפט אחד, אבל כולם נפתחים במילים "אני זוכר": אני זוכר את הפעם הראשונה שקיבלתי מכתב, שעל המעטפה נרשם: "לאחר חמישה ימים יש להחזיר ל…", ואני חשבתי שלאחר שהחזקתי במכתב חמישה ימים אני אמור להחזיר אותו לשולח; אני זוכר שפוליו היה הדבר הגרוע ביותר בעולם; אני זוכר את היום שבו מתה מרלין מונרו.
ז'ורז' פרק (1982-1936) שמע על ה"אני זוכר" של בריינארד מהארי מתיוס, ידידו, וחבר ב"אוליפו", האולפנה לספרות פוטנציאלית, שבה היה פרק חבר מרכזי. הרעיון של משפטי "אני זוכר" קסם לפרק, שהיה עסוק בעבודות זיכרון משלו. הוא התחיל מיד לשחק, והזמין רבים להצטרף. פרק קבע חוקים למשחק הכתיבה של בריינארד: על הזיכרון להיות כזה שהוא יכול להיות גם של אנשים אחרים, והזיכרון צריך להיות גם של משהו שאינו קיים עוד.

ההרצאה תעסוק במסורת המפוארת של ה"אני זוכר", בהשראות אפשריות, בהשפעות שחוללה אצל סופרים שונים, ובמקומה של הצורה הממוארית הזאת במסורת הכתיבה היוצרת.

מתחילים לעבוד נכון

מאירה ברנע גולדברג

_____________

על טעויות שסופרים עושים בדרך להוצאת ספר ואיך אפשר למנוע אותן.

מערת האוצר הסודית של הסיפורים

רוני גלבפיש

_______

רעיונות טובים הם משאב פשוט ונפוץ מכפי שנהוג לחשוב. פיתוח רעיונות ומיצוי הפוטנציאל הטמון בהם – זה כבר עניין מורכב יותר.

במפגש נעשה את דרכנו למערת אוצר סודית שבה מתפתלות דרכים מוכרות פחות אל הפינות האפלות והמרגשות באמת של רעיונות, וכמעט מבלי משים נעניק להם רבדים והקשרים, עומק ויופי.

אולי אפילו נלך לאיבוד.

איך מתחילים לעבוד בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה?

דניאלה דורון

______

איך מתחילים לעבוד בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה? סיפור אישי וטיפים מקצועיים.

להיות הארנב הלבן

מעין רוגל

______

הארנב הלבן הוא השליח המקשר בין עולם הפלאות ובין העולם הרגיל, עולמה של אליס. הסופרים ומספרי הסיפורים גם הם שליחים, הם שייכים לעולם הסיפורים, ולעולם המציאות, ולאף אחד מהם לא לגמרי. וכמו הארנב הלבן יש להם תפקיד – להנכיח את עולם הבדיון, את הסיפורים, בעולם המציאותי, ולפתות ולמשוך את הקוראים אל עולמות הבדיון.

הרצאה על פיתוי, על עולמות סיפור, ועל מערכת היחסים העדינה שבין קוראים וכותבים.

מקלות של ארטיק

ליאור אנגלמן

___________

איך מתחילים לכתוב סיפור ארוך בלי לדעת שום דבר? כתיבה בהשראת מקלות ארטיק.

על פנטזיה, יצירה ודמיון

אשכר ארבליך בריפמן

____________

הצצה אישית אל תהליכי הכתיבה, חייה ועבודתה של אשכר ארבליך-בריפמן, אחת מסופרת הילדים והנוער המוכרות והאהובות בארץ.

כיצד מתחילים לכתוב?

כיצד עולים רעיונות ומהם מקורות ההשראה של אשכר.

כיצד מתנהל הקשר בין סופר למאייר?

על אהבת הטבע והשפעתו על הכתיבה.

מהי פנטזיה וכיצד היא מעודדת ילדים ליצור?

על חשיבות היצירה והיצירתיות ועוד.

פייסבוק לסופר המקטר

צפריר בשן

_______

איך לכתוב על עצמכם ברשתות החברתיות ולהסתכל במראה אחר כך; איך לרתום את הכישרון ולצאת איתו לעבודה בשדות ולמה אסור להגזים עם כל האותנטיות הזו.

איך ניגשים לספר ילדים

עינת שמשוני

________

נדבר על פיקצ'ר-בוק ונעסוק בשאלה מהו ספר ילדים טוב – האם ישנה נוסחה לכתיבה "נכונה" או מתכון לספר ילדים "מוצלח"? מהם?

(ספויילר: אין נוסחה, יש מתכון).

אוצר מילים

טלי אשר

_____

מרחבת הכנס ההומה אדם, מתפתל לו שביל קטן בתוך הצמחייה, מעין דרך לא דרך, אל מרחב ההתבוננות, אוהל יורט, שמזמין אתכם לחוויית כתיבה מסוג שונה מכל מה שחוויתם עד היום. ומה בדיוק קורה בסדנה עצמה? כתיבה אישית בעקבות טקסטים. חוויה אישית וקבוצתית. ובסופו של דבר יוצאים מהסדנה עם אוצר של מילים…

מספר המקומות לסדנה זו מוגבל. מהרו להירשם!

לנוע בחופשיות בתוך בתי כלא אהובים

דנה ברגר

_____

על השיר ככלי להבעה עצמית ועל המשמעות של להיות יוצר בעולם הזה, צייד של השראה, צלם של רגעים, לוליין של רגשות.
בסדנה נלמד ליצוק משמעות רגשית לתוך מבנה ומסגרת של פזמון, וניגע בזהירות בתמצית ומהות, עלילה ודמות, מסגרות וחופשיות.

מספר המקומות לסדנה זו מוגבל. מהרו להירשם!

מתלבשים על דמות

קרן איל מלמד

_____

סדנת כתיבה משוחררת לבריאת דמויות שמתחילה באוצרות ופרטי לבוש ייחודיים ועוברת דרך הגוף אל היד הכותבת.

מספר המקומות לסדנה זו מוגבל. מהרו להירשם!

להסתכל בקנקן – סיפורי כריכה

דורית תמיר וחן יאקה-שומרון

_____

הפגישה עם כריכת הספר מייצרת את הרושם הראשוני לגביו. איך מעצבים כריכה שתשבה את עינו של הקורא? איך זה נראה משם (מוחו הקודח של המו"ל) ומשם (שולחנו של המעצב הגרפי)?
התהליך, השיקולים, ההתלבטויות, הסקיצות שנזנחו ואלו שהגיעו אל הדפוס – הכול בהרצאה הזאת.

שולחן ערוך: על הלכות, גבולות, מכשלות ומושכלות העריכה

נועה מנהיים

_____

נועה מנהיים היא עורכת, מבקרת, תסריטאית ומסאית, ראש מחלקת ספרות עברית בהוצאת 'כנרת, זמורה, ביתן'.
ערכה למעלה משישים ספרים, בעלת טור קבוע במוסף 'הארץ' העוסק באבולוציה של התרבות.

שדרגו את הכתיבה שלכם עוד היום בעזרת 3 טכניקות פשוטות.

ימים לראות טוב

שגית אמת

_____________

עד כמה קשורים נושאי הכתיבה למחבר שכתב אותם? איך משתמשים בעובדות אמיתיות והופכים אותן לשקרים מרהיבים? אילו סודות אמיתיים שתולים בסיפור הבדיוני הזה?

 

שגית אמת תספר על סופי, גיבורת הספר "ימים לראות" ותגלה מדוע בחרה לכתוב דווקא על גיבורה עיוורת, ואיך קשור העיוורון לחייה האישיים בפרט, ולחיים של כולנו בכלל?

בהומור ובכנות תספר שגית על אחורי הקלעים של הכתיבה, על המחסומים והפחד מחשיפה שהם חלק בלתי נפרד מהתהליך, אך גם על השמחה והאושר המופיעים כשאנו מממשים את החלקים היצירתיים שבתוכנו, ומאווררים את הסודות הכמוסים.

מספר להרצאה –
איך עושים את זה?
כל הסודות וגם כמה שקרים

גלית ברש

_____________

מה קורה רגע אחרי כשהחלום מתגשם? איך מצליחים להשאיר את הספר חי ונושם יותר מחודש? איך מגיעים לעוד ועוד אנשים? האם אפשר לצאת בהרצאה גם לפני שהספר יוצא לאור?

אני מזמינה אתכם לקבל כלים חשובים שיעזרו לכם לארוז את הסיפור שלכם להרצאה. נדבר על הסודות שיש בהרצאה טובה ונחשוף כמה שקרים שאף מרצה לא מדבר עליהם.

סודות ושקרים – הוראות הפעלה

מעין רוגל

_____________

דמויות משקרות. דמויות מסתירות סודות. דמויות טובות במיוחד גם משקרות וגם שומרות סוד. אבל מתי לחשוף את השקר? ואת הסוד? ומתי להכניס שותף סוד? וכמה דמויות יכולות לשמור סוד בלי לגלות אותו לאף אחד אחר?

הרצאה מעשית לכותבי פרוזה על שקרים סודות ומבנה סיפורי. וגם קצת פוקר.

משחק ילדים או מלאכת מחשבת?

שירלי גרץ

_____________

מהו סודו של ספר איכותי? ומה האמת המרה?

מאות ספרי ילדים יוצאים לשוק כל שנה, רובם אפילו לא יגיעו לחנויות. השוק מוצף בהוצאות לאור פרטיות, ובחברות הפקה שמוכרים לכותבים חלום. זה ביזנס לכל דבר, וזה בסדר, אנחנו חיים בכלכלה חופשית.

אבל אם חשקה נפשכם בספר ילדים איכותי, אין קיצורי דרך. זאת עבודה מאתגרת בת שלבים רבים.

בואו לשמוע על תהליך ההוצאה לאור ולבדוק איזה סוג של ספר אתם רוצים להפיק.

כל הדראמ"ה הזאת

רחלי לביא

_____________

לפעמים זה רק עניין של מינונים. דיאלוג שהפך בטעות למונולוג, שלושה עמודים של מחשבות נוגות, לרגע לא ברור איפה הסיפור מתרחש – והופה, הקורא בחוץ.

זה לא חייב לקרות! יש כל כך הרבה דברים שאפשר לשפר בטקסט אם רק רואים אותם בבירור, עוד לפני שמתחילים לקרוא(!) בואו לגלות איך עושים את זה.

כותבת לא למגירה –
על כתיבה בעולם אינטראקטיבי

אורי ניר-וינטר

_____________

עידן הרשתות החברתיות ופייסבוק בפרט פותח בפני כותבים שתי הזדמנויות שלא חלמו עליהן בעבר: להיות עדכניים כל הזמן, ולקבל פידבק מידי מקוראיהם. אורי ניר-וינטר, כותבת פייסבוק בולטת קוראת לזה: "כתיבה חברתית".

בהרצאה תספר אורי מה מניע אותה להעלות פוסט בכל סוף שבוע. בנוסף היא תסקור עקרונות בכתיבה חברתית, כמו: הנעה לפעולה של הקוראים, כתיבה תחת פידבק תמידי ושילוב בין טקסט לאימג', ותדבר על הדילמות שמעוררת כתיבה כזו: חשיפה מול שמירה על פרטיות, אמיתות מול שקרים ועוד.

סירה קטנה בים סוער – שקרים שסיפרו לי על הוצאה לאור, ואיך בכל זאת שרדתי (בינתיים)

גילי בר-הלל

_____________

מסלולה של גילי בר-הלל בעולם המו"לות התחיל בהוצאה גדולה (כתר), המשיך להוצאה קטנה (גרף), והוביל להקמת הוצאה חדשה משל עצמה (עוץ). איך ולמה מתמסר אדם שפוי למסלול של הוצאה לאור? כיצד בוחרים אילו ספרים לתרגם לעברית? מימון המון, ספרים דיגיטליים, הוצאה עצמית – האם מאחד הבאזוורדים הללו תצמח הישועה? האם בכלל יש סיכוי להצליח בתחום הזה? ואיך נמדדת הצלחה?

תני לי לספר לך מה שאת כבר יודעת

קרן לנדסמן

_____________

דיאלוגים יכולים לשמש אותנו להעברת מידע, אפיון דמויות ובספרות ספקולטיבית גם לבניית עולם והבהרת פערי ידע. בסדנה נתנסה בדיאלוגים שונים, בדרכים יעילות יותר (ופחות) להשתמש בדיאלוגים בסיפור, ונראה ממה הכי חשוב להישמר.

עשרה סודות לעריכה עצמית

הגר ינאי

_____________

אין כתב יד ראוי לשמו שיוצא לאור ללא עריכה. ספרים רבים אינם מתקבלים להוצאות או נכשלים בקרב הקוראים בשל חוסר עריכה או עריכה לקויה. בהרצאה נסקור את תהליך העריכה החל ביסודותיו הרגשיים, דרך עקרונותיו הסיפוריים ועד לליטוש הסגנוני הנחוץ להגשה. ניתן שפע של טיפים מעשיים לבדיקה עצמית של העלילה, הדמויות ואלמנטים טכניים חשובים. הרצאה זו עשויה לחסוך לכם אלפי שקלים, חודשים של עבודה ועוגמת נפש. מומלץ בחום לבוא מצוידים בכלי כתיבה ולרשום את עיקרי הדברים.

לכתוב בלב הסערה: איך ממשיכים לכתוב גם בתקופות הקשות ביותר?

סוזן דונובן

_____________

דברים רעים קורים. זה חלק בלתי נפרד מהחיים. בהיותנו חיים – דברים רעים יקרו בהכרח לכל אחד מאתנו בשלב מסוים. נעבור אתגרים לא פשוטים. איך אפשר להמשיך לכתוב בזמנים של אסונות ואובדן? איך הופכים כאב אנושי לסיפור מלא משמעות ועוצמה? איך טראומות משנות אותנו כאנשים וככותבים?

סוזן דונובן לא הייתה אמורה לחיות היום. אסון רפואי שפקד אותה בשנת 2011 הוביל לקריסת מערכות מוחלטת, עשרים ניתוחים, ושלושה חודשים בטיפול נמרץ. היא יצאה מהמשבר עם נכות קשה, אך המשיכה לכתוב. למעשה, מאז שכל הדבר הנורא הזה קרה, סוזן כתבה שישה רומנים, שש נובלות, מחזה שהועלה במנהטן ותסריט לסרט טלוויזיוני. השיבה אל המקלדת הייתה הדבר הקשה ביותר שהיא עשתה אי-פעם, וגם הגאולה שלה.

סודות הכתיבה בז'אנר הרומנטי

שרית חיים

_____________

לכתיבה בז'אנר הרומנטי חוקים ברורים: גבר אלפא, עלמה במצוקה, סיפור אהבה עוצמתי, סצנות סקס וסוף טוב.

אבל מה קורה כשהכותב מחליט להפר את הכללים? איך נמנעים מקלישאות? ועד כמה הקוראים מחפשים עלילה שתנפץ את התבנית הקבועה?

ההרצאה תעסוק בשינויים שחלו בז'אנר מאז עלייתו המטאורית, בניסיון לפענח את הנוסחה המנצחת לכתיבת סיפור רומנטי, ושאלת מיליון הדולר – האם הכתיבה מבוססת על ניסיון החיים של הכותב?

מרב-מכר לסרט: מה למדתי מתסריטאות על כתיבת ספרים?

עומר ברק

_____________

כשעומר ברק כתב את "לחוץ חתונה", הוא לא דמיין לרגע שזה יסתיים בספר זהב, ספר הביכורים הנמכר ביותר בשנת 2017 וסרט עם מיטב הכוכבים הישראלים ובבימויו של לא אחר מאשר גורי אלפי.

אז איך הופכים ספר לסרט? מה אפשר ללמוד מתסריטאות על פרוזה? ומהו הסוד הכי גדול שאף כותב פרוזה בישראל לא יודע?

איך לאהוב את הכתיבה שלנו:
סדנת כתיבה

רותם ברוכין ומרינה ברלין

_____________

כותבות וכותבים רבים מגלים לפעמים שהקושי הגדול ביותר בכתיבת סיפור אינו הדמויות, העלילות או מערכות היחסים, אלא קושי חוץ-סיפורי – המבקר/ת הפנימי/ת הקשוח/ה, שגורמים לנו לסלוד מכל מה שאנחנו כותבים ומבטיחים לנו שכל מילה שכתבנו אי פעם היא נדושה, גרועה ומשעממת. בסדנה נלמד להפסיק לשנוא את כל מה שאנחנו כותבים ולמצוא את היתרונות בכתיבה של כל אחד ואחת מאיתנו. אולי אפילו נגלה מה אנחנו הכי אוהבים לכתוב ואיך להתמקד בו.

 

מוגבל ל-15 משתתפים.

כותבת ומוחקת אהבה

ענת לב אדלר

_____________

הרומן כותבת ומוחקת אהבה מכר עד היום למעלה מ-50 אלף עותקים ולא רק שהפך לתופעה תרבותית אלא גם הפך לי את החיים.
בזכותו יצאתי למסע הרצאות בכל הארץ שנמשך כבר ארבע שנים ובזכותו הפכתי לגורו עבור נשים באמצע החיים שעוקבות בעניין גם אחרי מוצרי ההשראה והתוכן שלי והפעילויות החברתיות שאני מובילה.
הקהל הפך לקהילה.
אבל מה אם אספר לכם שלמרות ההצלחה הכבירה של הרומן והתהודה הגבוהה, הוא כמעט ולא ראה אור?
ומה אם אומר לכם שהדבר הכי חשוב זה להאמין בבטן שלכם, ביצירה שלכם, להתעקש וללכת עד הסוף?
כי אחותה הגדולה של ההצלחה בעיני היא ההתמדה.