2020 הייתה מוגזמת בכל קנה מידה. אני בטוחה שאתם מסכימים איתי. קרו בה גם הרבה דברים טובים, אני לא אומרת שלא. הסכמי שלום זה טוב, שניים מהילדים שלי התחתנו – אז אני יודעת שזה לא אירוע בקנה מידה לאומי ובטח שלא עולמי, אבל בעולמי הצר זה מאוד משמח. אבל גודש האירועים בשנה הזאת, ועוד יותר מכך – הקורונה ששיתקה מדינות וכלכלות… זה באמת מוגזם. מוגזם זו המילה הכי מדויקת.
שנת 2020 היא שנה של שיתוק. שנה של אפר. הבשורה הכי טובה שאפשר לבשר כרגע, היא שהיא מסתיימת! הללויה! עוד שבוע וגמרנו!
איך עומדת שנת 2021 להתרומם מהאפר?
(הרשו לעצמכם להתפרע, מה אכפת לכם, אתם היחידים שקוראים מה שכתבתם, אלא אם תחליטו לשתף 😉)
**
כדי לקבל את הניקוד על התרגיל היום – ספרו כאן בתגובות איך היה, ואם מתחשק לכם לשתף – אתם מוזמנים בשמחה!
זה התרגיל השביעי באתגר 30 יום של כתיבה 2020. לא מאוחר מדי לעשות את התרגילים הראשון, השני, השלישי, הרביעי, החמישי והשישי. בהצלחה!
אני עוקבת אחר המשימות ולא הצלחתי להביא עצמי לכתוב. לא עצרתי לתת לעצמי דין וחשבון למה. פשוט הייתה בי התנגדות. והנה היום יש לי יום שקט לעצמי לבדי החלטתי לעבור שנית על הנושאים השונים ולהתבונן, להתבונן בהתנגדות שלי. התנגדות ראשונה הבקשה לכתוב סיפור ואני כותבת שירה. אך התבקשתי לצאת מהז'אנר שלי וזה קשה לי. אך שם הופיע דוגמה של אימה או מתח שזה בכלל זרק אותי להתנגדות חדשה מה לי ולאימה? אני אוהבת אהבה שלום ואחווה.. הגעתי לנושא השלישי דמות פורצת גבולות על זה אני מוכנה לכתוב אני אוהבת דמויות גדולות מהחיים אז למה היא -הדמות- אמורה לשלם מחיר? התחלתי להתעסק בעניין המחיר והבנתי שבעצם תמיד יש מחיר. אני לקחתי את המחיר לכיוון שלילי אך לעתים יש מחיר חיובי. …
הנושאים העמידו אותי בפני מראה והעמידו שאלה בפני מי אני בתור כותבת? האם אני יכולה להמציא סיפורים שאינם נובעים מתוך ההתנסות שלי? והבנתי שאני כותבת את עצמי ואת עצמי בלבד. אינני יכולה לכתוב על דברים שאין לי מושג עליהם מבחינת רגשות איך אני הייתי מגיבה בזמן אמת לו הדברים היו קורים לי. האם זה אומר שאין לי דמיון? אולי, אבל טוב לי עם מי שאני. תוך כדי הכתיבה, כן כתבתי לא סיפור כי אם שיר אחד ארוך על כל הנושאים שהועלו והבנתי מי אני ומה אני רוצה להיות. אז תודה.
ובהקשר של שנת 2020 מבחינתי היא עשתה לי רק טוב, היא העירה את היוצרת שבי את החשק ליצור ואת השעשוע וההנאה שביצירה (לאו דווקא כתיבה). פעם לפני הקורונה חיפשתי את עצמי בחוץ ראיתי את עצמי בעיניים של האחרים איך הם רואים אותי? מה הם חושבים עלי? גם כשהם חשבו טובות זה לא עזר כי אני הייתי המבקרת הגדולה של עצמי. הקורונה הכריחה אותי להיות לבדי ולהתבונן בתוכי ולמצוא אותי, למצוא את התעוזה להתנסות, …..
אז כתבתי… וזה היה קשה… קראתי לקטע "ואם אני לא אהיה פה בשנה הבאה".
זה נשמע קשה! אני מקווה שאת בסדר.
כתבתי על השנה הבאה בעקבות הקורונה. בחרתי להתבונן על ההיבטים החיוביים שהקורונה הביאה איתה ואותם להעצים בשנה הבאה (בלעדיה, כמובן). נהניתי מעצם העובדה שנעשתה למידה והסקת מסקנות – מעין חשבון נפש במבט מערכתי, ממנו למדנן לחיות את החיים בצורה די אחרת ממה שהורגלנו עד הקורונה. זה עשה לי טוב לראות שזה אפשרי והלוואי וזה לא יישאר רק בגדר הדמיון או ה"להתפרע", אלא שבאמת ניקח מזה משהו וניהנה מהחשיבה השונה שהיא הביאה איתה (לפחות לחלק מהאנשים). תודה על התרגיל המעניין.
למדנו.
בוצע, הכי אינטואיטיבי