פלונסטרינג הוא השם שנתנה המנחה שלי ב-Writers’ Academy 2018 לשיטת הכתיבה שלה שנמצאת איפה שהוא בין תכנון לאלתור. אני מעלה אותה לכאן כי אולי היא תעזור למישהו מכם.
בואו נבין קודם מה העניין…
יש שתי גישות לכתיבת סיפורים ארוכים, תכנון ואלתור. יש אנשים שחייבים לתכנן הכול מראש עד לפרטים הקטנים ביותר, ויש אנשים שלא מסוגלים להעלות בדעתם דבר כזה. הם פשוט מתיישבים וכותבים.
לכל אחת מהדרכים האלו יש יתרונות (היתרונות המתוארים הם בעיני סוזן דונובן, שאת השיטה שלה אני מביאה כאן, מובן שאפשר להתווכח…):
יתרונות התכנון
- התהליך ברור, יודעים לאן הסיפור מתקדם
- תכנית הכתיבה לכל יום ברורה, וידוע גם כמה זמן ייקח לכתוב את הספר כולו
- פחות לחץ, פחות התקפי חרדה (ביחס לאלטרנטיבה)
- יש הישגים קטנים כל יום
יתרונות האלתור
- יותר הפתעות לאורך הדרך
- התהליך נותן יותר תחושה של "יצירה" מאשר "עבודה"
- אין מגבלות, אפשר להיסחף אחר הדמות
- יותר התרגשויות
- חיבור ל"קסם" שבכתיבה
- תחושה של עיסוק באמנות
- התהליך טעון ביותר אנרגיה
איך נהנים מכל היתרונות?
לשם כך פיתחה סוזן דונובן את ה"פלונסטרינג" (שבנוי מהמילים "plotting" ו-"panstering" – אלתור):
מה שאנחנו עושים בתהליך הזה הוא למעשה החלטה מראש על האירועים המרכזיים בסיפור, ועליהם בלבד, תוך הבנה של מהלך הסיפור, ולאחר מכן כתיבה חופשית בתוך המסגרת הזאת.
איך יודעים מה האירועים המרכזיים בסיפור?
לכל הסיפורים בעולם יש פחות או יותר אותו מהלך (חוץ מאלה שלא, כמובן… אבל אם אתם בראשית דרככם, מומלץ להתחיל במהלך הזה. כשתהיו מנוסים – תעשו מה שבא לכם). המהלך משתנה מעט מז'אנר לז'אנר. בפוסט הזה אדגים את המהלך של הרומן הרומנטי, מהסיבה הפרוזאית שזה מה שלימדה סוזן דונובן, המנחה.
ארבעת השלבים המרכזיים בתהליך הם:
- נקודת הפתיחה
- התפתחות
- מהפכות
- שיא ורגיעה
בואו נפרק את זה:
נקודת הפתיחה
נקודת הפתיחה היא למעשה האירוע המחולל. אנחנו רוצים שהאירוע המחולל יופיע כמה שיותר קרוב לתחילת הספר. בעמוד הראשון אם אפשר. במשפט הראשון – זה הכי טוב שיכול להיות. למה? כי שם הסיפור מתחיל להיות מעניין. שם הקורא נשבה בסיפור.
ברומן הרומנטי נקודת הפתיחה היא הפגישה בין הגיבור והגיבורה. זו יכולה להיות הפעם הראשונה שהם רואים זה את זו, וזו יכולה להיות הנקודה שבה מתחיל סיפור ההתקרבות שלהם.
התפתחות
יצאנו לדרך. אנחנו מבססים את הדמויות, המניעים והרצונות שלהם, מספרים על הדבר שהם הכי מפחדים ממנו, ומה הדבר הנורא ביותר שיכול לקרות להם (אנחנו עושים את זה בצורה חכמה, כן? זה לא מאמר להגשה בשיעור ספרות…)
בשלב הבא אנחנו דואגים שיקרו להם כל מיני דברים טובים יחד, ושילמדו להכיר זה את זה. אנחנו מטיילים איתם יחד, בונים את הסיפור.
מהפכות
דברים מתחילים להשתבש. הסיפור מתפתח לכיוונים שלא ציפינו להם (כלומר – שהקורא לא ציפה להם) השלב הזה נגמר ברגע האפל ביותר בסיפור. הרגע שבו נראה שהכול נגמר, כולם הולכים למות, הזוג לעולם לא יוכל להיות יחד, מלחמה איומה תחריב את העולם וכן הלאה. הבנתם את הרעיון.
שיא ורגיעה
שיא הוא הפתרון המופלא שמצאתם לרגע האפל ביותר (שימו לב שהוא חייב להיות אמין), והרגיעה היא מה שבא אחר כך. הם מתחתנים, העולם נרגע, מה שזה לא יהיה. יש סיפורים שנגמרים בשיא, אבל שיא שכתוב היטב לגרום לקורא לקשיי נשימה, והרגיעה היא שנותנת לו שוב תחושה טובה. נעימה, מוציאה אותו מהספר רגוע, שמנמן ונינוח.
עכשיו שימו לב, הסיפור מתקדם בשלושה (או ארבעה, תיכף תבינו) קווים מקבילים אורך כל הדרך (אני מדגימה על הרומן הרומנטי, אתם תפרשו את זה כמו שצריך לז'אנר שאתם כותבים):
- סיפור האהבה
- הכוחות החיצוניים
- כל גיבור בפני עצמו
כל הקווים מתקדמים יחד, והסיפור עובד ככה:
- פגישה ראשונה והתחלה של קשר.
- הכוחות החיצוניים פועלים: משפחה, חברים, עבודה, חוסר יציבות כלכלית, פוליטיקה, מצב בטחוני רעוע…
- לכל אחד מהגיבורים יש את הסיבות החיצוניות והפנימיות שלו לכך שהקשר לא יכול להתקיים.
- נשיקה ראשונה. למרות כל הקשיים (אחרת אין מתח והקורא נוטש).
- חרטה! הכול היה טעות, אסור להם להיות יחד.
- כאן כבר נגמרה ההתפתחות ומתחילות המהפכות: דברים דרמטיים שהולכים ונעשים קשים ומסובכים יותר ויותר קורים בכל קווי העלילה: בקשר שלהם, אצל כל אחד מהם באופן אישי, בעולם שסובב אותם.
- במקביל – הקשר הולך ומעמיק. זו כבר לא משיכה פיזית בלבד, אלא אהבה ממש. הקשר מתפתח לרוחני, נפשי, אינטלקטואלי.
- השיא, הקליימקס, הרגע האפל – הכול הולך להתפרק, לא נראה שיש דרך לצאת מזה.
- פתרון. שימו לב – לפני רגע הכול היה איום ונורא ולא נראה שיש פתרון, הפתרון חייב להיות ריאלי, אמין. (וזה בשום פנים ואופן לא יכול להיות "ואז היא התעוררה").
- רגיעה. טעימה מה"והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה", או לכל הפחות מה"והם חיו באושר ועושר בינתיים".
שימו לב!
- כל אחד מהגיבורים (הגיבור והגיבורה של סיפור האהבה, לא דמויות המשנה) חייב להתפתח ולהשתנות לאורך הסיפור.
- המכשולים הולכים ונעשים קשים יותר ומורכבים יותר.
- המהלך הכללי עובד בכל הסיפורים, אבל מה שמתואר כאן ספציפי לרומן הרומנטי.
- יש עוד ה-מ-ו-ן מה להגיד על תכנון ועל אלתור ועל עלילה, והרבה מזה אכן יאמר בסדנה "מסתרי התמה ופלאי העלילה" בהנחיית הסופרת רוני גלבפיש, ביום שני, 18.6.2018. עדיין אפשר להירשם!
ספרו לי מה עובד לכם: תכנון? אלתור? פלונסטרינג? אולי יש לכם שיטה אחרת לגמרי?
כל הקטע הבא, לעניות דעתי, לא נכתב בצורה מסודרת. מי שלא היה בקורס של המורה סוזן דונובן, יתקשה להבין אותו.
פגישה ראשונה, התחלה של קשר, הכוחות החיצוניים פועלים (מלחמה בעולם? ההורים מתנגדים לקשר? אהוב ילדות מופיע?), לכל אחד מהגיבורים יש סיבות משלו למה הקשר הזה לא יכול להתקיים (מצב משפחתי? פחדים? הגיבור מבוק על ידי החוק ולא רוצה לסבך את הגיבורה?), נשיקה ראשונה (למרות כל הקשיים והמכשולים, ותמיד אחרי הבעיות, כי אחרת אין מתח וזה לא מעניין), חרטה! הכול היה טעות! אסור להם להיות יחד!! כאן אנחנו מגיעים לשלב המכשולים, והמכשולים מתקיימים בכל הרמות ובכל קווי העלילה, העולם יוצא מאיזון, הגיבורים מסובכים עם העולמות הפנימיים שלהם, ולמרות הכול הקשר הולך ומעמיק. בשלב הזה הקשר הוא כבר לא פיזי בלבד, הוא מעמיק גם מבחינה נפשית, רוחנית, אינטלקטואלית, הם מגיעים למצב של אהבה ממש (והאהבה חייבת להיות למרות הכול, לכן חייבים להיות מכשולים שהיא מתגברת עליהם), ואז, הו אז, מגיע הרגע האפל. הרגע האפל מתקיים גם הוא בכל הרמות ובכל קווי העלילה. משם אנחנו מגיעים לשיא, ואז הפתרון – השיא, והרגיעה.
אכן, ניסיתי לתמצת הכול לפסקה, כולל הגרף שהופיע על הלוח… בוא נראה מה אפשר לעשות…
אני חושבת שבעצם אין דבר כזה רק תכנון מראש. גם אם מתכננים לפרטי פרטים כל סצנה וסצנה, עדיין יש שינויים והפתעות בדרך (במיוחד בשלב העריכה) וגם ישנה חדוות היצירה וה'קסם' בניסוח המשפטים עצמם.
לעומת זאת, בכתיבה חופשית רוב הסיכויים שתכתבו הרבה הרבה יותר זבל שיהיה צריך למחוק
מתחיל באילתור, ממשיך בפלונסטרינג
מעניין מאוד.
המתחיל באלתור אומרים לו גמור.
(-;
שבת שלום ומבורכת.
אבי